פנים יפות בראשית נג

שני חיי שרה יש לפרש לפי מה שאמר דהמע"ה ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים יש לפרש מ"ש ממתים מחלד חלקם בחיים שבעבור זה שזכו להשלים שנותיהן יש להם חלק לעוה"ב כמו שמצינו להיפוך שאדם נענש בעבור שגרם שלא להשלים שנותיו וז"ש שבעבור ששנותיהם תמימים בעבור זה נחלתם לעולם הבא תהי' והיינו דאמר שני חיי שרה שבעבור ששלימותין. בפסוק ויבא אברהם וגו' איתא בגמרא ב"ק כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה ופירש"י הוא קבר אותה נראה דר"ל דמה זה מדה כנגד מדה שמתה תחלה מפני שבאמת במה שאמר' חמסי עליך פירש"י כשהתפללת עליך למה לא התפללת עלי יש להבין מה זה התמי' הא האיש מצוה על פ"ו ולא האשה אלא שאמרו ביבמות דף ס"ה ע"ב בבאה מחמת בעי' חוטרא לידא ר"ל מזונות ומר' לקבורה ר"ל לקבר אותה אך זה הטענה אינה אלא אם הוא ימות קודם שהרי בעלה חייב במזונותי' ובקבורת' הרי שהיתה טוענות אם ימות הוא בחיי' בעי' חוטרא לידה ומרא לקבורה ע"כ יצדק בזה מדה כנגד מדה שמתה היא בחייו והוא קבר אותה וכוונת רש"י בזה דמה הוצרך לאתויי קרא דויבא אברהם מי לא ידע ששרה מתה קודם אברהם אלא כיון שאחז"ל שההספד שמחויב הבעל לא יפחות מב' חלילין ומקוננות להכי מייתי האי קרא שנקברה בהספד כראוי כפי טענתה

לספוד לשרה ולבכותה יש לדקדק דהל"ל לסופדה ולבכותה ונראה דהרמז בזה למה שאמרו דענין ההפסד היא על גוף המת שירד ממדרגתו שהי' דבק בחיותו בנשמ' קדושה והבכי' הוא על הנשמה הקדושה שנסתלק' מן הדור ועלתה למעלה וכמו שאמרו צדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות שאבדה וכו' ועוד אחז"ל חכם שמת הכל כקרוביו אמנם הטעם בזה שנשמת החכם כוללת נשמת דורו והם נאצלים מנשמתו ומטעם זה התלמידים נקראו בנים ויחויב בהן האבל מצד הקרובה אבל בהספד שהוא מצד הגוף לא יצדק בהן הקורב' ונראה שזהו שאחז"ל בשבת קנ"ג אחים הספידא דהתם קאמינא יש לפרש הטעם כיון דלא שייך קורב' בהספד הגוף מ"מ כיון שהנשמה היא מתאבלת על הגוף כדכתוב ונפשו עליו תאבל ומצד החיבור והקורבה שהי' לנשמה עם הגוף א"כ כיון דקיי"ל כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו בפניו כדאי' בכתובות דף ד' ע"ב באפה נהוג אבילות וכו' א"כ כיון דהנשמ' הכל קרובי' אצלה והיא מתאבלת על הגוף ממילא מחייבי' להתאבל עמה מצד הקורבה והיינו דאמר אחי' הספידא דהתם קאמינא כיון דהנשמה שמה ראו' לכולם להתאבל עמה והיינו דאמר לספוד לשרה מצד הגוף ולבכותה מצד הנשמה שעלתה למעלה

בפסוק שמעוני ופגעו לי בעפרון וגו' נתקשו בזה המפרשים דל"ל בקש מעפרון עצמו ותו דלמה הזכיר ועפרון יושב בתוך בני חת ובסוף הפסוק אמר לאחוזת קבר מאת בני חת ונראה לפרש הענין ומתוכו יתבאר המשך הכתובים משום דאמרינן ועשית הישר והטוב היינו דינא דבר מצרא שהשכנים של השדה יכולין לסלק את הלוקח א"כ אף אם הי' עפרון מרוצה למכור מ"מ כיון שעפרון הי' יושב בתוך ב"ח ששדותיהן הי' סמוכות לשדות הלא הי' בידם למחות המכירה לאברהם מצד הישר והטוב וע"ז אמר אברהם כמה טענות להנצל מהם וזהו שאמר גר ותושב אנכי עמכם דהיינו שבתחלה הי' א"י בחלק זרעו של שם כמו שפירש"י בפ' והכנעני אז בארץ שנפלה בחלקו של שם אלא שהכנעני כבשה מהם א"כ כשחזר וקנה אברהם דינו כשמכרה לבעלים הראשונים דקי"ל דלית בי' משום דינא דבר מצרא וזהו שאמר גר ותושב אעפ"י שעכשיו אני גר מ"מ אני' תושב מצד אבותי שהם בעלים הראשונים ולית בי' משום דינא דב"מ ולא הוי ניחה להו בטענות אברהם ואמרו לו מטעמא אחרינא לית בית דינא דב"מ כי נשיא אלהים וגו' וקי"ל דבת"ח לית בי' משום דינא דב"מ ויש לפרש שמטעם זה נמי אמר אברהם ויתן לי מערת המכפלה משמע המערה לבדה ולא השדה ועפרון השיב השדה נתתי לך והמערה דהיינו שימכור לו המער' לבדה והשדה המקיפה היא של עפרון לא שייך בי' דינא דב"מ כדקיי"ל בב"מ דף ק"ח זבין לי' גריווא דארעא במיצעי דנכסי וכו' ועפרון השיב המערה והשדה נתתי וכיון שהוא מתנה לי' בי' משום בר מצרא כדקי"ל שם לזה אמר לעיני בני עמי נתתיה לך שאינם יכולים לטעון כלום ואברהם לא רצה במתנה לכך נתן