פנים יפות בראשית נא

אלהיך שואל מעמך כי אם לירא' ונא' מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים וכמו שיבואר בס"ד בפ' עקב שהוא בחינת היראה עליונה שאין בה ציווי אלא בלשון בקשה משא"כ ביראת עונש שהוא ע"מ לקבל פרס שאחז"ל האומר סלע זה לצדקה וכו' הרי זה צדיק גמור וכיון שהכוונה הי' להעלות אברהם ביראה העליונ' וכמו שיבואר ע"כ אמר בלשון נא שאין ציווי ביראה העליונה אלא בלשון שאלה ובזה מובן מ"ש וילכו שניהם יחדיו ולא אמר סתם וילכו יחדיו אלא הכוונה היא שנכלל אברהם במדת יצחק שהוא ירא' ויצחק במדת אברהם שהיא האהבה ומ"ש עוד אחר שאמר אלהים ירא' וגו' וילכו שניהם יחדיו לפי שבתחילה לא נכללו אלא בבחינות מחשב' שהיא בחינת נשמה ואח"כ כשאמר לו אלהים ירא' וגו נכללו בבחינות הדיבור שהוא בחינות הרוח ובעקידה נכללו במעשה שהיא בחינת הנפש

ונשובה אליכם פי' רש"י נתנבא שישובו שניהם מ"מ צריך להבין מ"ש בפשוטות ונשובה יש לפרש מ"ש ונשתחוה היינו לשון תפילה כמ"ש חז"ל אין השתחווי' אלא לשון תפיל' והיינו דאמר ונתפלל שם אשר נשובה אליכם כדאי' במדרש שהתפללו שיבטל ה' את הגזירה והטעם שהרי כבר הבטיח לו הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע אלא סבר שמא יגרם החטא כמ"ש חז"ל גבי יעקב והתפללו ע"ז לבטל הגזירה ואין לדקדק בוי"ו של ונשובה שכן מצינו בכמה מקומות כדכתו' העתירו לה' ויסר מעלי וגו' שהיא כמו אשר יסר

ויאמר הנה האש והעצים וגו' יש לפרש ע"ס מ"ש במדרש ששאל אברהם וכי זר קרב אצל מזבח והשיב לו השי"ת אתה כהן לעולם ולפ"ז יש לומר דהיינו ששאל לו יצחק כיון שהגיע למקום העזר' שאין לו רשות יותר ללכת כיון שהוא זר ומקום הקרבה הי' [במקום המזבח הפנימי כמ"ש במדרש אל ארץ המורי' מקום שמקריבין שם הקטורת ולכך כשהגיע לעזר' כהנים אמר לו הנה האש והעצים מוכני' כבר בידיך וראוי שתקרי' במקום הזה שאין לו רשות ללכת יותר עם העצים שעליו והשיב לו אברהם שהוא בעצמו הקרבן וראוי לכנוס ככל הקרבנות שמכניסין אותו במקום הקרבתן

ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים יש לדקדק למה לא אמר לו המלאך בראשונה כל המאמר בפעם א' ותו דלא הל"ל אלא יען אשר לא חשכת וגו' ותו אשר עשית את הדבר הזה הוא מיותר ותו דבתחיל' אמר יחידך ממני ואח"כ אמר סתם יחידך יש לפרש מפני שהמצות הם בשני פנים הא' המצות שאין בהם הנאת הגוף כתפילין וציצית וכיוצא בהם והשני הם מצות שיש בהם הנאת הגוף כמו עונג שבת וכיוצא בו ומצות אלו שיש בהם גם הנאת הגוף צריכים זהירות יותר שלא יעלה בלבו שום הנאת הגוף כ"א לקיים מצות הבורא כמ"ש במשנה איזה דרך שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם ר"ל שמצוה זו שהיא תפארת לו מן האדם בפני בני האדם ובקל יטהו יצה"ר להתפארו' הגופניות צריך זהירות גדול ומחשבה גדולה לסלק ממנו הנאת הגוף כי אם שמחת הנשמה וזהו דרך ישרה שיבור לו האדם והנ' מעלת שכר מצוה זו יותר משכר מצו' שאין בו הנאת הגוף כי במצוה שאין בה הנאת הגוף אמרו חז"ל שכר מצו' בהאי עלמא ליכא אבל במצות שיש בה הנאת הגוף ומשבר הנאתו מעוה"ז שכרו כפול אף בעוה"ז מידה כמידתו מלבד אור הגנוז לו לעוה"ב והנ' בעקידה הי' בתחילה מצו' שאין בה הנאת הגוף ואח"כ כשאמר לו השי"ת אל תשלח ידך אל הנער הוא מצות לא תעשה שיש בה הנאת הגוף שלא ישחוט את בנו ואברהם בגודל אהבתו וחיבתו לא עלה בלבו שום הנאת הגוף בעבור מניעת מיתת בנו אלא כמו שהי' כוונתו בציווי הראשון לשמו יתברך בלבד כן הי' מחשבתו מיוחדת להשי"ת לבד בלי שום פני' הנאת הגוף ע"כ בתחילה לא אמר לו הבטחת עוה"ז עד שעשה מצות לא תעשה שציוהו השי"ת אל תשלח ידך אל הנער וגו' בלי שום שמחת הגוף והיינו דאמר אשר עשית את הדבר הזה ר"ל שציויתך אל תשלך ידך ולא חשכת בנך יחידך ולא הי' במחשבתך שחשכת בנך יחידך מן המיתה ע"כ יהא שכר' גם בעוה"ז כי ברך אברכך וגו' ומ"ש אתמול אמרת כי ביצחק יש לפרש מילת אתמול שלא יאמר השי"ת שאברהם חייב בדבר שלא השיאו אשה עד עתה אבל אמת הוא שאחז"ל שיצחק עקר הי' שי"ל שלא הביא סימני גדלות והי' סובר אברהם שהוא קטן כמשחז"ל