פנים יפות בראשית ד

את השמים ואת הארץ ואחז"ל את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיהם והיו נבלעים בתוכ' וכל יום ויום צוה השי"ת לכל אחד להוציא כחו ובזה נראה לייש' מה שדקדקו דבכל יום כתו' ויהי כן וביום ראשון כתו' ויהי אור דהיינו שבכל יום כבר היו נברא אלא שצוה השי"ת ביום ההוא לשמים שיהי' רקיע על פני המי' וכן בשלישי תוצא הארץ דשא כבר הי' נברא שייך בי' לשון ויהי כן שעשו שמים וארץ פעולת' כמו שצוה השי"ת אבל ביום ראשון שהוציא השי"ת יום מאין דבר חדש לכך כתו' ויהי אור שנברא אור חדש יתכן לומר לשון ויהי שנתהוי מחדש וז"ש הכתו' הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד דהיינו ביום ראשון שנתהוו מחדש יש מאין וזהו ויהי ובשאר הימים הוא צוה לשמי' וארץ שיוציאו מתוכם ויעמוד על מכונם. במדרש והארץ היתה תהו זה מעשיהם של רשעים יהי אור זהו מעשיהם של צדיקים חשך מעשיהם של רשעים אינו יודע באיזה חפץ יותר ת"ל וירא אלהים את האור כי טוב:

יש לפרש לפמ"ש במשנה בסוף ברכות חייב אדם לברך על הרעה וכו' וכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד ענינו כי האיש החפץ לעשות חסד עם הבריות ויבוא לפניו שני אנשים הא' איש שלם בגופו ובעל צורה מתוקן ומוקבל לכל רואיו ויעשה עמו חסד להכניסו בהיכלו להתענג בתענוגים נפלאים והשני בא לפניו מנוגע ומדוכא בפצעים וחבורות מראשו ועד רגלו ונמאס בעיני כל איש ולא יבא לביתו כי באשפה מעונתו והוא נימוק הולך עד לכלה והאיש הבעל חסד ירחם עליו ויבנה לו חדר ויבקש רופאים גדולים לרפאותו בכל מיני תחבושת מרים עד כי ירפאיהו כל פצעיו וישו' לאיתנו להיות נאה בעיני הבריות הלא יעלה על הלב שזה החשד שעושה עם השני היא יותר מן הראשון והנה השי"ת ברא עולמו כדי לגלות מדותיו כי הוא רב חסד לכל בריותיו בטרם בריאות עולמו ברא ג"ע לצדיקים להתענג בהם וברא גיהנם לרפאות הרשעים המנוגעים מכף רגל ע"י תחבושת יסורי גיהנם אף שהתחבושת הוא יסורים קשים ומרים חסד הוא שמתרפא בזמן מה והוא יכול לבא למדריגה וע"ז אמרו הוי מודה לו מאוד מאוד שהודא על הרעה היא יותר מהודא' על הטובה וע"ז אינו יודע באיזה חסד חפץ השי"ת יותר וע"ז וירא אלהים את האור כי טוב ויש לפרש מ"ש ויבדל אלהים בין האור ובין החושך היינו מ"ש חז"ל שהרשעים שעולים מן הגיהנם א"א להם לקבל אור ג"ע כמ"ש כיתרון אור מן החושך ובאים בהיכלות הנבדלים לקבל האור וזהו ויבדל. והנה אחז"ל שביום שני לא נאמר כי טוב שנברא בו גיהנם והוא כי יום ראשון הוא בחינות חסד וכמ"ש אלה תולדות שמים וארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם שהוא מדת החסד וביום ב' הוא מדת הגבורה ופחד יצחק ויום שלישי היא כלול משניהם ונמתקין הדינין ברוב חסדי' לכך נאמר בו שני פעמים כי טוב וכן היא במזלות והסי' כ"ץ נ"ש חל"ם שביום ב' משמש צדק שהוא צדק הדין ויום ג' הוא נוגה שהוא לשון אור המהפך החושך לאור ויש לפרש מש"ה למען ירושלים וגו' עד יצא כנוגה צדקו וישועתה כלפיד יבער והיא ע"ד שאחז"ל אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתעדנים בה ורשעים נידונום בה וז"ש שיצא מזל צדק כמזל נוגה ויתבטל הגיהנם אלא ישועתו פי' במה שהצדיקים נושעים ומתעדנים בה היא עצמו כלפיד יבער ולהבה תלהט רשעים ויבואר עוד במקום אחר

במדרש ויאמר אלהים יהי אור זה אברהם וכו' ויקרא אלהים לאור יום זה יעקב ולחשך קרא ליל' זה עשו יש להבין הרמז כי יהי אור מספרו רל"ב ואם נצר' אליו מילת טוב כדכתיב וירא אלהים את האור כי טוב עולה מספר רמ"ח כמספר אברהם וא' יותר ליחד עמו יצחק שהוא מספר אור ובכלל זה האחד היותר נשלם שם יצחק והוא ר"ח והטו' הזה שהיא מספר יו"ד זיין עם השלשה תי' של מילת טוב היא נבדל מישמעאל שמספרו תנ"א ואם תבדל ממנו מספר טוב נשאר של"ד כמספר חשך והיינו ויבדל אלהים בין האור והחושך ונרמז גם יעקב במלת אור טוב שהוא מספר רכ"ד וכן יעקב מספרו קפ"ב עם שם של מ"ב הכולל בו ובו נברא העולם כידוע ליודעי חן הוא מספר רכ"ד והמ"ב הזה נבדל מעשו שהיא מספר שע"ו ובהבדל ממנו מספר מ"ב נשאר של"ד כמספ' חושך וזה ויבדל אלהים וז"ש הנביא למה תאמר יעק' נסתרה דרכי מה' היינו דרך הנ"ל הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב וגו'