פנים יפות בראשית מח

ועד שרוך הנעל שהוא נקי מן הגזל בזה יש להבין הא דקאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחי' וגו' פירש"י כיון שנביא הוא ויודע שלא נגעת בה לפיכך יתפלל בעדך יש לדקדק דהל"ל ויתפלל בעדך כי נביא הוא ילפמ"ש א"ש כיון דקיי"ל ב"נ נהרג על הגזל ואין ליהן להשבון א"כ כיון דנתחייב על לקיחתו משום גזל לא הי' ניתן להשבון אלא שהתוס' בריש פ' אין מעמידין כתבו הטעם דאין ניתן להשבון משום דנתחייב מיתה הנ"ל מיתה וממון ופטור מן התשלומין אבל כיון שיתפלל בעדו וחי' ממילא חייב בהשבון הרי דמ"ש כי נביא הוא הוא מטעם מ"ש תחילה ועתה השב וגו' לכך חייב בהשבון כיון דנביא הוא ויתפלל בעדך ותחי' ובזה א"ש נמי הא דאמר אבימלך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה מ"ש ממלכתי משום דבלאו אשת איש איכא משום גזל כשלקחה בע"כ אפי' הי' פנוי' אלא דמשפט המלך היא ליקח פנוי' בע"כ כדקיי"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בה ואהינו דאמר אם לא היתה א"א לא הי' חטא משום אונס דידה כי כן משפט המלך. ויקרא אבימלך וגו' מעשים אשר לא יעשו עשית לפי פשוטו יש לפרש מ"ש מעשי' אשר לא יעשו היינו שלא יאמר אברה' שכוונתו וטעמו שמוטב שיהי' שוגגין ואל יהא מזידין לעבור בא"א ע"ז אמר שאם הי' מגל' שהי' אשתו לא הי' עוש' העביר' במזיד הרי שאברהם גרם החטא וז"ש מעשי' אשר לא יעשו ואם הי' אומ' האמ' לא הי' נעשה המעש' ויש לפרש עוד שכוונתו כיון שאמר לו הקב"ה כי נביא הוא א"כ י"ל שאברהם ידע בתחילה שלא יכול אבימלך לנגוע בה כאשר באמת נמנע מלבא עליה ולא הי' חשש חטא וע"ז אמר כ"א היות כן לא טוב עשה שהטעה אותו במעשים אשר לא יעשו דהיינו שימנע ממנו המעשים ולפי פשוטו יש לפרש מ"ש השב אשת איש אף דכשהיא אסורה לאברהם אין זה השבה והטעם דהיא אסורה לו אף דאנוסה מ"מ הא אמרינן בכתובות דף נ"א דשבוי' מלכות אסורי' כי מסתמא נתרצת א"כ אין זה השבה לכך אמר כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה וי"ל נמי מ"ש על ממלכתי כי בתחיל' לקיחתה אם הי' בא עלי' לא מהני השבה דהיתה רצוי' לו כדין שבוי' מלכות

ויאמר לו מה עשית וגו' ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקי' במקום הזה וגו' יש לפרש הא דקאמר רק אין וגו' מפני אכבר הקשו על הא שיבחרו יותר על הרציח' ולא יעברו על איסור אשת איש י"ל דלא הי' מתיראין אלא מן המלך כמו שמצינו גבי פרעה וגבי אבימלך שנלקחה לבית אבימלך וכן גבי יצחק גבי ושכב אחד העם פירש"י המיוח' שבעם וכיון דאין דרך המלך להרוג בעצמו אלא ע"י סנטור שלו וקיי"ל דאין שליח לד"ע א"כ יותר יצוה המלך להרוג ולא יעבו' כל עריות בעצמו ואף דקיי"ל דהא דאין שליח לד"ע היינו בדיני אדם אבל חיי' בדני שמי' מ"מ ניח' לי' טפי בעביר' קלה שאין חייבין עליה' מיתה בידי אדם שיעבו' על ג"ע שחייבי' עליו בידי אדם וז"ש רק אין ירא' אלהים שמתיראין מחיי' שיש בה מיתה בדיני אדם ולא מחיוב מיתה בידי שמימי' אך כבר כתבנו בפ' לך לך גבי פרעה שאמר לה והרגו אותי ואתך יחי' דמצרים שהי' שטופי זימה כפירש"י דלכך אמר הנה אשתך קח ולך ולא אמר הנה ארצי לפניך כאבימלך שירא שמא יאנסו אותה שהי' שטופי זימה והי' החשש מכל מצרים כדכתוב כי יראו אותך המצרים שאם לא תתפייס להם יסברו שהיא משום איסור א"א ויהרגו אותו כדי שתתרצה להם לכך אמר ואותך יחי' שלא תחוש לחשש סכנה שלה משום דאשה כלי זיינה עלי' ולא יהרגוה ע"ש ובזה מובן הא דקאמר בתחילה אין יראת אלקים במקום הזה ואח"כ אמר זה חסדך בכל המקום מפני שבאמ' בשאר מקומות הי' החשש כמו במצרים והוצרך לומר זה חסדך שלא תחוש לסכנה שלה אבל אבימלך הי' החשש משום אבימלך עצמו כנ"ל והיינו דאמר אבימלך הלא הוא אמר לי דהיינו אברה' אמר כן לאבימלך עצמו וע"ז השי' אברהם כי מרתי וגו' שהוא תשובה על אמירתו לבאבימלך עצמו ומה שאמר ואומר לה זה חסדך היא תשובה על אמירת' שהורג לה כן בכל המקומות כפירש"י שלא בקש ממנה אברהם אלא שמעצמה אמרה כן בכל המקומות.