פנים יפות בראשית מז

של א"י מצפון לדרום ומרקום עד פלשתים הוא ממזרח למערב לארכה של א"י אך התוס' בגיטין שם בד"ה ואשקלון כדרום כתבו דתרי רקם וחגר הוי והוכיחו מהך קרא דכתוב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר ולא ידענא ממאי משמע להו שהם סמוכים לגרר וקצת משמע מהא דכתוב אחרי מות אברהם וישב יצחק עם באר לחי רואי דהיינו בין קדש ובין ברד וכתוב בתר' ויהי רעב בארץ וילך אל אבימלך מלך פלשתים גררא משמע שלא סמוכים ולא הי' רעב כ"כ בגרר

והוא בעילת בעל כבר כתבנו בחידושי כתובות דף ס"א ע"ב דיליף מבעולת בעל בעילתו של בעל דהיינו שנתחייב על הבושת דקי"ל לפי המביי' והמתבייש לפי חשיבתו של של אברהם עלתה שרה בעלייתו של בעל דגדול כח הבושת אף שנלקחה למלך והיינו דקאמר השב אשת האיש כי נביא. הוא ר"ל חשיבתו גדולה מאוד

הלא היא אמר לי אחותי היא והיא גם היא וגו' יש לפרש לפי שאמר הכתוב ויאמר אברהם אל שרה אשתו ולא אמר על שרה אשתו היינו שאמר כן בפני' והיא שתקה הוי שתיק' כהודאה כדקיי"ל בקידושין דף נ"ה ע"ב ולפי שלא יאמרו כי מפני בושת אברהם שתקה ע"כ אמר והיא גם היא פ' אע"פ שהיתה לבדה היא בעצמה אמרה אחי הוא עוד יש לפרש שהיא אמרה כן בתחלה אחי הוא כמ"ש אח"כ ואומר לה זה חסדך וגו' אמרי לי אחי הוא ואח"כ ג"כ כשהוא אמר אחותי הודית לדבריו והיינו והוא בתחלה גם אח"ז אחר אמירתו ומ"ש בתחלה ונקיון כפי היינו כפרש"י בתם לבבי המחשבם שלא חשב לחטוא וניקיון כפי המעשה והשיב הקב"ה כי אמת היא שבתם לבבך שהמחשבה הי' לטובה אבל המעשה לא הי' ממנו אלא מהשי"ת, ויש לפרש מ"ש גם אנכי ידעתי ע"ד במ"ש דהמע"ה אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו והוא שהרמ"א כ' בפ' מפי עליון לא תצא הרעות וגו' מי אמר ותהי וגו' מה יתאונן וגו' כי אף שהידיעה והבחירה הם מתנגדים והתשובה ע"ז כי הידיעה אינה מכרח' המעשה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכן בכל מעשה בראשית כתו' בהן אמירה וז"ש שאין לאדם לטעון על חטאיו כי ה' לא צוה דהיינו הידיעה ע"ז אמר מפי עליון לא תצא שלא בא לכלל דיבור כמשחז"ל צדיק ורשע לא קאמר וכבר פירשנו בזה מ"ש דהמע"ה בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי לפעולות אדם וגו' דהיינו משחז"ל שהמלאך הממונה על הריון לילה שמו ושואל השי"ת טפה זו וגו' ואילו צדיק ורשע לא קאמ' והיינו דקאמ' אף שאת' בחנ' לבי מ"מ אמר' למלאך שא"א להודיעך ולגזור על הטפה אף כי זמותי במחשבה בל יעבור פי דא"כ כשיפעיל אדם בדבר שפתיך אין לחייבו כי יאמר אני שמרתי ארחות פריץ שהדבור הוכיח ומכריח ולפי שאחז"ל לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא מאת ה' היתה להורות תשובה אלא שדוד לא נתכוון לזה ועכ"פ חטא במחשב' וע"ז אמר כי אין לענוש על המחשבה מפני שהידיעה אף שאינו מכרחת המעשה מ"מ מכרחת המחשבה והיינו דקאמר אתה ידעת א"כ אין לענוש על המחשבה שהיא אולת האדם וכיון דאשמותי ממך לא נכחדו דכיון דהמעשה הי' ממך שלא הייתי ראוי לאותו המעשה אין לענוש לא על המעשה ולא על המחשבה והיינו טעמא דאחז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרף למעשה מפני שיש טענה עליו שהוא מכרחת מן הידיעה ולמ"ש שהקב"ה מצרף למעשה מחשבה טובה באמת היא חסד ה' כמ"ש הכתו' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ר"ל כי אתה מצרף מחשבה כאילו הוא עושיהו אף שהוא מוכרח מן הידיעה והיינו דאמר השי"ת לאבימלך שהתפאר בתם לבבי ובניקון כפי והשיב לו השי"ת כי גם המחשבה אינו ממנו כי גם אנכי ידעתי והידיעה מכרחת המחשבה וכיון שגם המעשה הי' ממני כדכתו' ואחשוך גם אנכי ע"כ אין להתפאר לא במחשבה ולא במעשה כמו שכתבו לפירש"י ז"ל ולולי דבריו ז"ל היה נראה דיש לפרש כפשטי' מפני שאחז"ל בסנהדרין דף נ"ד דב"נ ביפ"ת חייב משום גזל א"כ משעה שלקח אבימלך את שרה כדאי' בילקוט ע"כ שלא בטובתה אף שלא הי' בא עלי' חייב משום גזל והיינו דאמר לו הנך מת על האישה אשר לקחת כי משעת לקיח' נתחייב משו' גזל והיינו דאין כאן ניקיון כפי כי עיק' נ"כ הוא הנה"ר מן הגזל כדאי' בילקו' נקי כפי' זה אברהם שאמר אם מחוט