פנים יפות בראשית מו

לאשתו ובנותיו כיון שהוא הלך באחרונה א"כ כשיחזיר פניו תדבק בו הרעה משא"כ בראשונים שאף אם יחזירו פניהם הרי לוט הולך אחריהם ואינם יכולים בקל לראות אבל אשתו הפכה פני' והביטה אחריו של לוט, אך יותר נראה דמשה"כ וישלח את לוט בזכות אברהם דאף דהי' מקום להנצל בשביל עצמו דהא אחז"ל בב"ק דמה שהזהירה התורה אל תצר את מואב וכן בבני עמון משו' ב' פרידות טובות רות המואי' ונעמה העמוניות שעתיד לצאת מהם א"כ כ"ש שינצל לוט בזכות השתי פרידות טובות הנ"ל שעתיד לצאת ממנו אלא הענין הוא כמ"ש רש"י בפ' קרח וקרח שפקח הי' מה ראה לשטות עינו הטעתו וכו' אשר יבחר הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו לא ראה יפה וכו' והיינו שכבר יצא הקדושה ממנו והיתה שרוי' בבניו להכי נמי כן גבי לוט שאותם ניצוצות הקדושה שתי פרידות שהי' ראוי לצאת ממנו כבר הי' בבנותיו ואפילו אם לא הי' לוט עצמו ניצול והיו נשיאות לאיש אחר ג"כ הי' יוצאת מהם ובז' א"ש שלא הוצרך למלאך להזהיר אלא את לוט ולא את בנותיו מפני שמה שהזהיר את לוט שלא יביט בהפיכת סדום הוא מפני שאינו ניצול בזכות עצמו כמשח"ל שהניצול בזכות אחרים אינו זוכה לראות בעונש אחרים הרשעים וכן אמר דהמע"ה ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי היינו כשהעזר הוא מאת ה' בשבילו ולא בזכות אחרים אז אזכה לראות בשונאי אבל בנותיו שבאמת ניצולו בזכות עצמן דהיינו בזכות שתי פרידות טובות שהי' בתר כן באמת הי' יכולין לראות ומה שלא הזהירו את אשתו של לוט מפני שלא הי' המקום לטעו' שמעול' לא הי' ראוים לצאת ממנה שום קדושה ויש לפרש לשון אל תבט אחריך מפני שמצינו בכמה מקומות שבניו של אדם נקראו אחריו והיינו שאמרו לו אל תבט אחריך שלא תראה במה שיצאו ב' פרידות מאחריך והוא מטעם הנ"ל משא"כ באשתו לא הוצרכו להזהירה אבל טעות של אשת לוט הי' כיון שראתה שיצא מלוט ב' פרידות והם הי' סבורים שנחרב כל העול' כלו כמו שפירש"י בפ' ואיש אין בארץ סבורות הי' כו' וכיון שלוט אסור בבנותיו ע"כ שיצאו ניצוצות הקדושות ממנה והיינו דקאמר ותבט אשתו מאחריו שראתה שיצאו מלוט סבורה שממילא היא ניצולה

ותקרא שמו בן עמי עיין פירש"י לפי' פשוטו י"ל לפי שסברה שאיש אין בארץ לכך סברה שמותר לוט בבתו מפני קיום הארץ כמו שמותר קין באחותו אבל הצעירה הית' יכולה להמתין כיון שכבר הרה הבכירה היתה יכולה להנשא לבן הבכירה אע"ג דהוי אחותו מאביו אין איסור בב"נ מן האב ואפשר שלא היו אחיות מן האם ואין בזה איסור משום אחות אמו וכ"ש למ"ד דאחות אמו שרי' בב"נ אלא שאם הי' כן שתנשא למואב הי' כולם עם א' ומאת ה' היתה להוציא מהם ב' אומות כפירש"י שנזדמן להם יין במערה להוציא מהן שתי אומות וזהו שקראה בן עמי שיהא עם בפני עצמו

ויסע משם אברהם וכו' עיין פירש"י ולפי פשוטו י"ל לפמ"ש לעיל בפ' אם השמאל ואימינה וגו' משום דכתוב והכנעני אז בארץ שהי' הולך וכובש כל הארץ מזרעו של שם אבל לצד המזרח עד הירדן לא כבשו ושם הי' חברון מקום ענר אשכול וממרא ושם שהי' יושב בירושלים מלך שלם י"ל הטעם שלא כבשו הכנעני כמו שמצינו אח"כ שהי' חברון ביד ב"ח מפני שהי' הכנעני מתיר' מפני חמש מלכי' אדירי' שהי' בכל ככר הירדן ולא הניחוהו המלכי' האל' לכבו' לצד המזרח אבל כיון שנחר' סדו' ועמורה התחיל הכנעני ללכת לצד המזרח עד הירדן הוא גבול א"י לכך נסע משם אברהם והלך אל אבימלך עד ברבות השנים נתפרסם שם של אברהם ונתרצה הכנעני ליש' אברהם ביניהם כדכתוב נשיא אלהים אתה בתוכינו אז חזר אברהם לחברון לישב בתוך בני חת והיינו דכתוב ויהי אחרי מות אברהם וישב יצחק עם באר לחי רואי עם אבימלך שהי' מתירא יצחק שעדיין לא נתפרסם שמו לישב עם הכנעני הלך לאבימלך וכאשר נתפרסם שמו נתרצה הכנעני שישב יצחק עמו וישב יצחק עמו ויעקב עד סירד למצרים

בין קדש ובין ברד וגו' תרגום קדש רקם והוא במזרח א"י כדאי' במתניתין דגיטין מרקם למזרח ורקם כמזרח וכתוב ויגר בגרר שהוא בארץ פלישתים שהוא במערבה של א"י כפירש"י בפ' מסעי בפ' והי' לכם פאת נגב שפלשתים במערבה של ארץ כנען לקיים בזה מ"ש הש"י קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וכל מסעיו הי' הלוך ונסוע הנגבה שהיא רחבה