פנים יפות בראשית מה

שהוא ענין מידת סדום זה נהנה וזה לא חסר דאף שלא הי' להם הנאה אפ"ה עברו וזהו תשובה לאברהם שאין זכותו מגין עליהם

ארדה נא הכצעקתה הבאה אלי וכו' לפי פשוטו יש לפרש לפי שאחז"ל בפ"ק דקידושין דאם עבר עבירה ושנה מצטרף הקב"ה מחשבה למעשה ולפמ"ש בפ' הקודם כי חטא סדום הי' בהם שעברו ושנו א"כ המה ראוים לעונש אף על המחשבה אלא דאפ"ה יש חילוק כדאי' שם אם המחשבה בא לידי מעשה נענש גם על המחשבה ואין לו תקנה אבל על המחשבה לבד מתכפר לו ביסורין וי"ל אדעה שהיא לשון יסורין כמו ויודע בהם אנשי סוכות והיינו דאמר אם כצעקתה הבאה אלי עשו ארדה נא ואדינם בב"ד שלמעלה ואז דינו בכליון אבל אם צעקתם הבאה אלי אינו אלא מחשבה שהיא חטא שאינו מכיר בה אלא ה' לבדו אז ידונ' ביסורין

חלילה לך מעשות כדבר הזה וגו' כבר כתבנו לעיל בפ' בראשי' בפ' ויבדל אלהים וגו' ואף שאחז"ל בספ"ק דקידושין ר' אליעזר בן ר"ש אומר העולם נידון אחר רובו דמשמע שהקב"ה דן כול' ביחד היינו שאם יכריעו הצדיקים ידונם הכל לזכות אבל אם ח"ו יכריעו הרשעים אזי דין הצדיקים בפני עצמו כמ"ש בפ' אם יהי' חטאיכם וגו' ובפ' הטיבה ה' לטובים וגו' וזה הי' בקשת אברהם שאם יכריעו הצדיקים ידונם ביחד ואם ח"ו יכריעו הרשעים אזי יבדיל הצדיקים מהם וז"ש השופט כל הארץ לא יעשה משפט וכו' בשביל שהוא שופט כל הארץ לא יעשה משפט לצדיק כצדקתו ואמר והי' כצדיק כרשע היינו אפילו אותו שהוא כצדיק היינו שהוא מחצה על מחצה יצרף אותו עם הרשעים והיינו כמו שכתוב שם הטיבה ה' לטובים היינו צדיקים ולישרים בלבותם היינו בינונים

ולוט ישב בשער סדום פי' אותו היום מינייהו שופט בגנותו של לוט דיבר הכתוב כי לא יקבלהו להיות שופט עד שיקבל עליו לדין בדיניהם לכך אמרו לו עתה נרע לך מהם שהם לא קיבלו עליהם ואתה קבלת עליך

ויאמר עוד מי לך פה וגו' משמע שהי' לו בתוך העיר שני בני' ושתי בנות נשיאות עם בעליהן וע"כ צריך לומר שהי' רשעים דאם ה' צדיקים הי' מצילים את כל העיר כמו שהבטיח הקב"ה אם יש עשרה ונשאתי לכל המקום והרי בניו ובנותיו עם בעליהן ולוט עם אשתו ושתי בנותיו הנמצאות עמם הי' עשרה מע"כ שהיו רשעים ואעפ"כ אמר אם יצאו עם לוט מן העיר ניצולם בזכותו של אברהם

ויצא לוט ויהי כמצחק וגו' הא דלא אמר ויהי כצחוק משמע שסברו שללוט עצמו ומצחק עליהם דהיינו שהמלאכי' אמרו לו הוציא מן המקום הזה דהיינו שהוא יוציאם בידיו מפני שהוכו בסנוורי' שגם הם הי' בכלל מקטן ועד גדול וילאו למצוא הפתח מכ"ש שלא ימצאו פתח שער העיר והוא אמר להם קומו צאו והי' בעניהם כאלו הוא מצחק עליהם כיון שאינם יכולים לילך בעצמם כיון שהוכו בסנוורים. הנה העיר הזאת קרובה פי' רש"י קרובה ישיבתה שנה א' נראה מזה שגם צוער נחרב אח"כ כשנתמלאה סאתה שהרי אברהם ביקש ולא נענה אפילו על עיר אחת ואיך ניצלו לוט להציל צוער אלא שלא נתמלאה סאתה עד שיביא שנת נ"ב תדע שהרי אמרו ואיש אין בארץ שהי' סבורות שנחרב כל העולם כפירש"י ע"כ שגם צוער נחרב לכך כתוב כי ירא לשבת בצוער אע"פ שכבר הבטיח לו המלאך אלא שלא הי' הצלה אלא לפי שעה

השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה י"ל לפי דכתוב וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם וירא והנה עלה קיטו' הארץ כקיטור הכבשן משמע שבתחילה הי' אצלו בספק שהרי השי"ת אמר לו ארדה נא ואראה וגו' בתפילתו של אברהם אמר השי"ת אם אמצא לא התפלל על הצלת לוט והנה אחז"ל אשר עמד שם אין עמידה אלא תפילה וצלותא דאברה' שתיקן תפיל' שחרית והוא בצאת השמש כדכתו' יראוך עם שמש אז התפלל על לוט והיינו דכתו' ולוט בא צוערה

ותבט אשתו מאחריו ותהי וגו' פירש"י אחריו של לוט ולפי פשוטו י"ל שבדרך הילוכו הלך לוט באחרונ' כדרך שאמרו בתענית פנו את הכלים וכו' שההצלה הי' עיקר בשביל לוט כדכתוב ויזכור אלהים את אברהם וגו' וישלח את לוט וגו' לכך הלך באחרונה שכל זמן שלא יצא הי' בטוח שלא יגיע בהם הרעה ולכך לא הזהיר המלאך אל תביט אחריך אלא ללוט ולא