פנים יפות בראשית מד

בגורל הצדיקי' לעוה"ב כמ"ש ויצאו וראו בפגרי וכו' וכיון שאין יכולין לנוח בחלקו לג"ע אין זה עולה במה שנתן השי"ת להצדיק חלקו כיון שזה נהנה וזה לא חסר וז"ש למען לא ישלחו הצדקים בעולתה ידיהם פי' חלקם וכן בעוה"ז שהצדיק זוכה וראוי לברכה עד בלי די שאחז"ל עד שיבלו שפתותיכם לומר די וגם אין להם הנאה כ"כ מטובת העוה"ז כמ"ש רבי קודם פטירתו לא נהנתי מעולם הזה והפירות של הצדיק בעוה"ז הם רב עד בלי די לכך כל העולם כולו מקבלין הברכה בשביל הצדיק משום דהוי זה נהנה וזה לא חסר והיינו דאמר הכתוב ונברכו בו כל גויי הארץ שכולם מתקיימי' ע"י ברכתו והי' ראי' שיגין זכותו גם על סדום אלא שנפרעו מדה כנגד מדה כיון דכבר כתבנו דהטעם הוא דהוי זה נהנ' וזה לא חסר מה שלא הי' במידת סדום כמשחז"ל זה נהנה וזה לא חסר כגון זה כופין על מידת סדום וכמו שיבואר בסמוך בפ' זעקת סדום ועמורה

כי ידעתי וגו' למען הביא ה' על אברהם וגו' צריך להבין דזה הוא ע"מ לקבל פרס כדקאמר למען הביא חלפי פשיטו יש לפרש כי אמרו במשנה מצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצו' ושכר עבירה עבירה ענינו שמדת הקב"ה ברצונו להטיב לבריותיו וקבלת השכר היא מצוה שעושה נחת רוח לקונו בתיקון מידותיו של השי"ת להשפיע אליו טוב וכן להיפוך ח"ו הרשע שמהפך מדת הרחמים למדת הדין היא עצמה עבירה כמ"ש הכתוב עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא ישמעו בקולי שהניאוף יותר עביר' מן העבירה עצמה שפוגם ממדת טובו של השי"ת ולפ"ז אם כוונתו בקיבול שכרו לא להנאת עצמו כי אם לעשות נחת רוח לקונו שישפיע טובו במדת הרחמים הוי כעושה מצוה לשמה וז"ש לא על צדקותינו אנחנו מפילי' תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים דאין לפרש בשביל צדקותינו ומעשים הטובים דא"כ לא שייך תחנונינו דמשמע מתנת חנם כפירש"י בפ' ואתחנן אין ואתחנן אלא מתנות חנם אלא הפי' הוא כן שאין אנו מבקשים שתעשה עמנו צדקה בשביל טובתינו אלא בשביל שיוכלו רחמיך להשפיע במידת חסדיך ורחמיך הרבים ויבואר עוד במקום אחר וז"ש למען הביא ה' על אברהם דהיינו שישפיע ה' מדת חסדו ולא יגרום החטא מניעתם טובתן ובזה מובן מה שדרשו חז"ל במה שדרש ר' אליעזר בן עזריה נוף למה בא כד ליתן שכר למביאהן שאין כוונה במצוה זו אלא למלאות רצון השי"ת להשפיע שכר טוב למביאתן והוא נלמד מדברי א"א ע"ה שנאמר למען הביא וגו' עוד יש לפרש שמידת ענותונתו של א"א: ע"ה שנאמר ואנכי עפר ואפר דהיינו שתלוי כל הטובה אינו בשביל עצמו אלא בשביל בנו וכמשחז"ל בפ' לא יבוש יעקב שפדה את אברהם: וכמ"ש בריש פ' בראשית שבזכות הדורות שאחריו אשר גלוי וידוע לפני השי"ת שכרו לפניו ועפר מרמז על יעקב כדכתוב מי מנה עפרי עקב ואפר הוא אפרו של יצחק וז"ש למען הביא ה' על אברהם שכל מה שהביא ה' עליו אינו אלא בזכות שיעשו בניו צדקה ומשפט ובזה מובן מה שדקדקו הראשונים בענין הידיעה והבחירה שהצדיק מוכרח לעשות בצדקתו מחמת ידיעת השי"ת אבל לפי מ"ש אין בזה קושי' כי אדרבה במעשה הצדיק הוא גורם זכות הידיע' למפרע ובזה יש לפרש כי ידעתיו כפשוטו שהקב"ה ידע אשר יצוה ומה שדקדק רש"י שאין למען נופל על הלשון לפמ"ש א"ש שלא נימא שהידיעה גורמת הציווי כי נהפוך הוא כי הידיעה הוא למען אשר יצוה שהציווי היא גורמת הידועה כמ"ש באברהם למען הביא שמעשה בנים גורמות זכות לאביהם כנ"ל וגם יש לפרש למען הביא על אברהם כמ"ש חז"ל אין לך מצוה שמתן שכרה כתוב בצידו שאין תחיית המתים תלוי בה וכן מה שכתוב צדק צדק תרדוף למען תחי' שמתן שכרה כתוב בצידה אפ"ה תחיית המתים תלוי בה וחז"ל למדו תחיית המתים ממ"ש הקב"ה לא"א ע"ה ונתתי לך את הארץ וז"ש למען הביא ה' על אברהם דהיינו לאחר תחיית המתים

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה מבואר אצלינו בכמה מקומות ממה שאחז"ל כיון שעבר אדם עביר' ושנה בה נעשה לו כהיתר דאף שנעשה לו כהיתר אינו טועם הנאה בעבירה אפ"ה ענשו חמור יותר ממזיד דבמזיד אחז"ל בטענות הרשעים בראתי יצה"ר בראתי גיהנם אבל כשנעשה לו כהיתר ענשו קשה יותר שכב' פסק כח היצה"ר אפ"ה ענשו יותר ואין לו הנאה בעשייתו וז"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה שעברו עבירה ושנו ונעשה להם כהיתר שהיא נקרא חטא וכבדו מאור וי"ל