פנים יפות בראשית מג

לחם לקדש אתכ' ע"י אכיל' משולחן גבו' ומ"ש וסעדו לבכם אחר תעבורו ואחז"ל לבבכם אין כתוב כאן אלא לבכ' שהמלאכים אין להם אלא לב אחר וזהו לפי האמת שהי' מלאכים קדושים אבל לפי הבנתו שהי' ערביים הפי' הוא שיסירו מהם היצה"ר שלא יסית אות' בעברם ממנו כי בהיות' שם על שלחן גבוה לא היה יכול היצה"ר לנשת שם על שלחן גבוה אלא אמר וסעדו לבכם היינו לב אחד אף לאחר שתעבורו והשיבו לו כן תעשה כאשר דברת לפי שידעו בעצמ' שהם מלאכים קדושים ואינם צריכים למעשים האלה אלא כיון שיצאו הדברים האלה מפיו צריך לקיים אותם וז"ש כן תעשה כאשר דברת שתעשה אותם לקיים דבריך ויש לפרש מ"ש כי על כן עברתם על עבדיכם מפני שאמר הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ ענינו שה' כונן מחשבות האדם ומורה לו דרך הליכות ועיקר הכוונה שע"י דרך הליכו יתן איזה תיקון לצורך נשמתו והוא נעלם מן האדם והולך לעשות חפצו ועי"ז מתקן התיקן הראוי לו וז"ש ודרכו יחפץ שהקב"ה רוצה בדרך הזה בשביל התיקן הנעלם מן האדם וז"ש להם אף שאתם הולכים בדרכי' אין זה עיקר כוונת הליכתכם אלא עיקר הכוונה כדי שתעברו אצלי לתקן אתכם וז"ש כי על כן עברתם ר"ל זהו עיקר הליכתכם ועוד יבוא במקומות הרבה מזה

ויקח בן בקר וגו' אחז"ל שלקח ג' כפירש"י ולשון וימהר לעשו' אותו שהוא לשון יחיד י"ל שבן הבקר עשה אברהם בעצמו כדי למהר עשייתו והיינו דכתוב בתר הכי ובן הבקר אשר עשה משמ' שעשה בעצמו ואחז"ל לחם לא הביא אמרו משום ר"מ שרה אמנו פירס' כדה בשם דודי הגאון מו"ה נחום הלוי שמעתי שלפי מה שאחז"ל גבי לוט שאפה מצות שהיה ליל פסח א"כ המלאכים היה אצל אברהם בערב פסח וכחום היום היינו ארבע שעות א"כ היה אפשר לומר שבתחילה סבר שערביים הם כדקיי"ל בשעה ה' מותר בהנאה להאכיל לנכרים והמלאכים לא רצו לאכול אחר ד' שעות מפני שאסור לאכול לא חמץ ולא מצה אבל ר"מ לשיטתו דס"ל אוכלין כל חמש הוצרוך לומר הטעם מפני שפירסה נדה

ותצחק שרה בקרבה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה אחז"ל ששינה המקום בשביל השלום י"ל שלא הי' ח"ו שקר אלא לישנא דמשתמע לתרי אפי ותו יש לדקדק מ"ש ואני זקנתי היה לו לומר ואני זקנה כמ"ש ואדני זקן ולפי פשיטא י"ל שלא היה הדבר תמוי' בעיני' על עצמה כיון שכבר ראתה שפירסה נדה היינו דאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כבר היה לי זמן וסת כמו שפירש"י אלא שהי' תמוי' בעינו על אברהם והיינו דאמרה ואדני זקן ומה שאמר הקב"ה ואני זקנתי י"ל כמו כן שהתמוי' היתה דאף שהוא אמת שאני אלד אין מזה ראיה על אברהם שהוא זקן יותר ממני עשר שנים והיינו דאמרה ואני זקנתי בל' בתמי' וכי אני זקנה יותר מאברהם א"כ אין ראיה לאברהם ויותר נראה לפרש לפי שכבר קודם המילה אמר הקב"ה לאברהם שתלד שרה ולא הגיד לה שהרי הלך המלאך לבשר את שרה והטעם שכל הנביאים אף שראו מראות עליונים אם לא הציוי שיגידו לישראל לא היה רשאים להגיד מה שראו ויחזקאל הנביא היה הציוי מהשי"ת שיגל' מה שראה לכך היה רשות להגיד ואברהם לא היה רשות להגיד לשרה מ"ש לו השי"ת והמלאך שבא לבשר לשרה לא דיבר עם שרה אלא עם אברהם שיאמר לה לכן מה שאמר השי"ת לאברהם למה זה צחקה שרה אין זה שאלה לאברהם אלא שצוה השי"ת לאברהם לומר לה וכן אמר לה בשליחות השי"ת וכיון שהדיבור היה מאברהם לשרה יתכן לומר ואני זקנתי דהיינו אברהם עצמו סובב הדבר שאמרה ואדני זקן ולשון ואני זקנתי לכל הפירושם הנ"ל מובן מ"ש שרה לא צחקתי לא הי' כונתה להכחיש מאמר השי"ת אלא דאמרה לא צחקתי לפי כוונות אברהם אלא הצחוק הי' על עצמה ולא פירשה דברי' מפני כבודו של אברהם

ויהוה אמר המכסה אני מאברהם וגו' פירש"י בתמי' מה שאני עושה בסדום וכו' ואברהם הי' יהי' וגו' כבר כתבנו בחידושי כתובות דמ"ש ונברכו בו כל גויי הארץ מפני שאברהם הגין על כל בני דורו ובזכותו מתקיימין ולכן אחז"ל שאברהם קיבל שכר כולם והטעם בזה מש"ה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ענינו מה שנוטל הצדיק חלק הרשע כמ"ש דהמע"ה ויד רשעים אל תנידינו דהיינו חלק הרשע אין זה גזל מפני שאין הרש' מוצא מנוח