פנים יפות בראשית מ

בהתחלת מ"ט שנה נטהר מטומאת נו"ן שערי טומאה והכיר את בוראו בן מ"ט שנה ואח"כ נכנס בנו"ן שערי קדושה בכל שנה מעלה אחת אשר בהיותו בן צ"ט שנה הגיע לשער הנו"ן שערי קדושה ראוי להתדבק בשכינה ולכך הוצרך לצוותו להיות תמים ולדבק בה' דכתוב תמים תהיה עם ה' אלהיך ומה שהקשו המפורשים כיון שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה א"כ מפני מה לא קיים מצות מילה קודם שנצטוה נראה באיסור חובל נאסר גם בני נח כדפי' רש"י בפ' אך את דמכם לנפשותכם לחובל דם עצמו וה"ה חובל בכלל כדאי' בסוף פ' החובל דלאו דוקא קטלה אלא אפילו חבלה בעצמה וא"כ לא הי' רשאי בשביל החומרא שהחמיר על עצמו במה שלא נצטוה לדחות איסור חובל ומטעם זה לא הניחוהו בני דורו שלא האמינו בנבואתו לדחות ולעבור על איסור חובל ומטעם זה נראה שמל א"א ע"ה בעצמו כמשחז"ל בפ' וכרות עמו הברית מפני שאחר שלא נצטוה לא היה יכול לעביר על איסור חובל שנצטוה ואין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ואף דאין המצוה על עבדיו אלא על האדון כמבואר בחידוש' בקידושין דף כ"ט בשם לחם סתרים וא"כ אפי' למאן דלית לי' המול ימול ה"מ באדם שנצטוה ומזה ראי' למ"ש שם בחידושינו דלמ"ד דאשה בת מילה היא וכשירה למול היינו משום שהיא בכלל עשה המול לכם כל זכר שנצטוו כל ישראל ולא נתמעטה אלא ממצות האב על הבן דאלת"ה לא הוי ראשי לעבור על מצות חובל שנצטוה בשביל שיזכה הנימול וכ"ש בשבת

ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים וגו'. אני אל שדי וגו', פירש"י שדי באלוהתי וכו' לפי פשיטו פירושו שאמר לו השי"ת כי בודאי האמת שלא ימנע השי"ת הטוב להולכים בתמים אך עיקר העבודה שלא ע"מ לקבל פרס וז"ש לו ודאי שאני אל שדי שנותן ברכה עד בלי די אבל אתה התהלך לפני והיה תמים בתמימות שלא ע"מ לקבל פרס וכענין הזה אמר הקב"ה לישראל קודם מ"ת ואתה תהי' לי ממלכת כהנים כמו שיבואר שם ויש להבין יותר מ"ש התהלך לפני יהיה תמים שאחז"ל התהלך לפני שלא הי' צריך אברהם סעד לתמכו ע"ד שאמר דהמעיה לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ענין החסד הזה ביארנו בכמה מקומות ולפי פשיטו הוא משאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו הרי שהעבודה אינה ממעשה האדם אלא בעזר השם ואפי"ה הקב"ה משלם שכרו בשלימות כאלו הוא עושה בעצמו בלי עזר וז"ש תשלם לאיש כמעשהו כאלו הוא היה עושה בעצמו בלי סיוע וז"ש ע"מ לקבל פרס דאף שהשי"ת בחסדו אינו מנכה לו ממה שעזרו אבל האדם העושה ע"פ עזרת השי"ת אינו יכול לעשות אלא מה שהגיע לו מצד עצמו ולא שלם השכר ע"פ החסד וכל דבר שאינו שלם נקרא פרס לשון פרוסה וכיון שאמר לו לאברהם התהלך לפני דהיינו בלי סעד לתומכו שזהו עיקר הניסיון כמ"ש בריש פ' נח א"כ הי' בדין לשלם שכרו בשלימות כיון שהי' בלי עזר אפי"ה אמר לו השי"ת היה תמים שיעשה ע"מ שלא לקבל פרס וזהו הנקרא תמימות כי פרס הוא לשון פרוסה מקצת ולא שלם ויש לומר עוד שאמר התנא היו כעבדים המשמשים שלא ע"מ לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם יש לפרש חיבור הדברים מפני שענין מ"ש שיעבוד השי"ת בסתר כדאמר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו ויהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם תדעו כשאדם עובר עבירה וכו' וכן הוא אומר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר וענין העובד ע"מ לקבל פרס ומבקש שכר על עבודתו אף שהי"ת אינו צריך לבריות כאמור אם יחטא אדם מה יפעל לך ואם יצדק מה יתן לך א"כ אין מקום לתבוע שכר כיון דאינו מהניהו כלל אמנם כיון שאחז"ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו ונאמר וכבודי לאחר לא אתן וגו', ימצא הטענה לבקש שכר בעבור הכבוד שעשה להשי"ת בעשיות מצותיו אך הטענה זו אינו אלא בעושי המצוה בפני רבים אבל בסתר ואינו רואה אין בזה כבוד המקום ואין מקום לשאול ולבקש שכר ע"כ אחר שהקדים שיעשה ע"מ שלא לקבל פרס אמר יהא מורא שמים עליכ' שיעשה בסתר כבגלוי והיינו דאמר הקב"ה לאברהם התהלך לפני והיינו בסתר כבגלוי והיינו דאמר הקב"ה לאברהם התהלך לפני והיינו בסתר שאינו מכיר בו אלא ה' והי' תמים שלא ע"מ לקבל פרס

ולא יקרא עוד את שמך וגו' כי שמות האבות רומזים בבחינתם כי בתחילה הוא שמו אברם שהוא מספר רמ"ג ורומז על ט' בחינות