פנים יפות בראשית לט

ראשונה וצ"ל כיון דכתבה התורה מקץ עשר שנים לשבת אברם ולא אמר עשר שני' מברית בין הבתרי' משמע דעיקר הטעם היה משום ישיבת א"י

, ותאמר שרה אל אברם חמסי עליך. פירש"י ויש לפרש לפי מ"ש לעיל דהגר הית' שפחת שרה ולא שחרר' כדי שלא יתקיים ברכת אברהם אשר יצא ממעיך בולד שפחתה משום דהולד הולך אחר השפחה ואין קרוי בנך אלא בנה, והיינו דפירש"י בזכות שהכניסה צרתה לביתה כי באמת לא הועילה הכנסת צרתה כלום משא"כ גבי רחל שאמרה בא נא אל שפחתי כי רחל שחררה קודם שיהי' הולד שלה נמנה בתוך השבטים ובזכות זה נתעברה רחל אבל שרה שלא הי' הולד של אברהם וגרשה את האמה לכך לא הועילה וכיון שראתה שרה שהוקלה בעיני' כמ"ש ותיקל בעיני' סברה שמסתמ' שחררה אברהם והוא כדעת הגאון שהביא הטור בריש הלכות חליצה הבא על שפחתו והוליד בן אמרינן מסתמא שחררה וע"ז אמרה חמסי עליך בלשון גזל שאין לו לשחרר שפחת נכסי מלוג שאין לבעלה בהן אלא פירות ואף שישלם לה דמי שווים הוא חמס כדאמרינן חמסן יהיב דמי והיינו דאמר אנכי נתתי שפחתי ר"ל שפחתי ואין גופה שלך והיינו דקאמר ותרא כי הרתה שסברה מסתמא שחררה והיינו דאמרה ישפוט ה' ביני וביניך כפירש"י חסר י' קרי בני ובניך שר"ל שאם שחררה כדי שיהא קרוי בנך היא חמס דאינו אלא בנה וע"ז השיב לה אברהם שפחתך בידך שלא שחררה ולפי שהפירות שלו הוצרך ליתן לה רשות ולומר לה עשי כטוב בעינך. וימצאה מלאך ה' ויאמר הגר שפחת שרה אי מזה באת ואנה תלכי. עיין פי' רש"י המלאך היה יודע וכו' ויש לפרש משום דקיי"ל עבד שברח מח"ל לא"י יוצא לחירות ובדרך שור ס'' התרגום באורח דאגרא שהוא סוף ארץ ישראל כדאיתא במתניתן דגיטין אף המביא מן הרקם ומחגר צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והוא סמוך לא"י וז"ש לה המלאך אי מזה באת מא"י ואנא תלכי לח"ל כי נהפך הוא שברחה מא"י לח"ל וע"ז השיבה מפני שרי גבורתי אנכי בורחת פי' שאין כוונתי לילך לחירות כי גבורתי היא אלא מפני העוני' ועבודת פרך לפ"ז י"ל הטעם מה שפירש"י על כל אמירה הי' מלאך אחר היינו כמו שפירש"י בסוף פ' ויצא שאין מלאך א"י יכול לילך לח"ל וכן להיפך הנה מלאך הראשון הי' מוצאה בהיותה בסוף א"י ואמר לה שובי אל גבורתך והתעני וגו' ולא רצתה לשמוע לו למסור נפשה לעבודת פרך ויצאה לח"ל ולפי שאין מלאך א"י יכול לילך לח"ל נזדמן לה מלאך אחר ואמר הנך הרה ובזה נראה להבין בריש גיטין דף ד' דרקם וחגר הי' ח"ל ומובלעות בתחום א"י דהיינו שארץ שביניהם היה מא"י והיינו משום דכתוב ויהי אחרי מות אברהם וישב יצחק עם באר לחי רואי והנה קדש וברד הוא רקם וחגר והבאר היה ביניהם ויצחק הי' קדוש ולא היה יכול לצאת מא"י לח"ל כמ"ש רש"י בפ' תולדות בפ' ויאמר אל יצחק אל תרד מצרימה פירש"י מפני שאתה עולה תמימה א"כ איך ישב אל הבאר שבין רקם וחגר אלא ע"כ שהמקום שביניהם הי' א"י הבאר שביניהם הי' ארץ ישראל ושפיר הי' יכול לישב שם

והיא יהי' פרא אדם ידו בכל וגו'. י"ל שהית' ארצו ארוכה מאוד למסבב לכמה ארצות כדכתוב וישכנו מחוילה שהיא במזרח כמ"ש הרמב"ן ומסבב כל צד המזרח עד צד המערב כדכתוב עד שור אשר על פני מצרים שהוא במערב ולשון ידו היא גבול ומקומו כמו איש על ידו וכמו ויד תהי' לך והיינו שהיה גבולו מסבב לגבולי כמה ארצות והי' מחלוקת ביניהם כל אחד ירחיב גבולו והיינו ידו בכל ויד כל בו שכל אחד ירצה להרחיב גבולו וכיון שעל כל פני אחיו ישכון כמ"ד שהית' ארצו מסבב לכמה ארצות ממילא הי' לו מחלוקת מכלם. ויהי אברם בן תשעים שנים כבר האריכו חז"ל בטעם הדברים ולענ"ד נראה משום דאחז"ל בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו והיינו בהתחלת שנה מ"ט ומזה נו"ן שנה עד צ"ט וכשאחז"ל בגאולת מצרים שהי' ע"י השי"ת עצמו מפני שהי' שקועים בנו"ן שארי טומאה והעלם השי"ת מעט עד שיצאו מתוכו ואח"כ העלם בנו"ן יום בנו"ן שערי קדושה במ"ת וכן כתבנו דמזה הטעם שחטאו בעגל ונתכפר ע"י הקמות המשכן שהוצרכו להמתין בהר סיני נ' יום מר"ח ניסן עד כ' אייר ודרך זה היה באברהם שהיתה ניצוץ הקדושה שקעה בנו"ן שערי טומאה והוציאו השי"ת בעצמו משערי הנו"ן ומעת לידתו טיהר עצמו מגלולי הדור ההוא בן מ"ח שנה אשר