פנים יפות בראשית לח

שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם וכו' ר"ל שגם אותם שנים שענו אותם דהיינו קושי השיעבוד ישלמו להם וכיון דאין חיוב מיתה וממון כנ"ל דמהאי טעמא אין ניתן להשבון אלא דאמרינן בב"מ אמר רבא אתנן אסרה התורה אפילו בא על אמו משום דחייב לצאת ידי שמים אע"ג דבדינא פטור וכ' הש"ך בח"מ סימן כ"ח ס"ק כ' בשם יש"ש כל היכי דאמרינן חייב לצאת ידי שמים אף דקים לי' בדרבה מיני' אי תפס לא מפקינן מיני' לכך צוה השי"ת שישאלו ואז לא מפקינן מינייהו אף שכר קושי השיעובד והיינו דכתוב ובני ישראל עשו כדבר משה שנטלו דרך שאלה ואח"כ כתוב וינצלו שאחר ששאלו תפסו בשכרו והיינו דאמר שלא יאמר אותו צדיק פי' אף דבדינא פטורים על ימי העינוי מ"מ צוה הקב"ה שיקחו דרך שאלה שלא יאמר אותו הצדיק וכו' דניחא ליה טפי בתשלומין לבניו ממיתת המצרים כדאי' בכתובות דף ל"ג גבי חובל דחס רחמנא על ממון הנחבל דניחא לי' טפי בתשלומין ובזה מובן הא דכתוב ויעשו בני ישראל כדבר משה הוא מיותר דלא הול"ל אלא ויעשו כן וישאלו ולמ"ש א"ש דבאמת משה לא היה יכול לומר ויקחו שיקחו בע"כ משום תשלומין דאין לדון לפסוק לתפוס דה"ל מיתה וממון אבל ישראל בעצמם לא הי' צריכים ליקח דרך שאלה שהם הי' יכולים לתפוס כמו שעשו בים ואין יכולים להוציא מידם כלל אלא כיון שמשה לא הי' יכול לומר אלא שיקחו בדרך שאלה כנ"ל לא רצו לעבור על דבריו והיינו דכתוב ויעשו כדבר משה שרצו לקיים כדבריו ויש עוד רמז בזה למ"ש בזוהר כי עיקר גלות מצרים הי' לברר הנציצות קדושות שנפלו בחטא עץ הדעת וכמו שאחז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתופסו עליהם גרים והיינו ניציצות קדושות שמתלקטים א' א' במשך הגלות וזה הי' עיקר חטא במה שאמר במה אדע וחטא בדעת ונתעורר חטא עץ הדעת אמר לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהי' זרעך לתקן הדעת וכמ"ש בסוף קידושין במאמר חז"ל מפני מה הזהירה התורה באונאת הגר מפני שסורו רע והיינו כי ענין הגר לברר מין הדעת הטוב ומן הרע כדכתוב ועץ הדעת טוב ורע וכשתסיר מספר רע מן דעת נשאר מנין גר עם הכולל וז"ש מפני שסורו רע פי' שהוסר מן הרע וכשאמר במה אדע נתחייבו בניו גירות לתקן הדעת וז"ש וינצלו את מצרים היינו שהוציאו כל ניציצות הקדושות ממצרים וכן כתוב בזוהר בענין ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה היינו להוציא נציצות הקדושות שהי' במצרים ורמז לדבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כי עץ הדעת מספר תרל"ט וכיון שנכנסו בשבעים נפש שהוא מספר של עיין של עץ הדעת ישאר תקס"ט והוא מכוון במספר רכוש גדול וז"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול ויש רמז בזה למ"ש בפ' בא ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' וגו' מספר כל צבאות ה' היא מספר תקס"ט בהיות חסר ואו כדכתוב על צבאותם חסר ואו ויבואר עוד במקומות רבות וז"ש בארץ לא להם ר"ל שכל הכח של מצרים אינן שלהם אלא מכח הקדושה שנפלה בהם ויש לנו בזה עוד רמזים רבים

ולה שפחה מצריות וגו' כבר כתבנו בספר המקנה סוף קדושין דהא דאברהם נשא מצרית ראשונה אף שקיים כל התורה כולה ע"כ שהי' בלא קדושין א"כ לפמ"ש לעיל וגם בסוף פ' חיי שרה דכשנש' קטורה בודאי קידשה קשה איך נשא מצרית ראשונה אע"כ צ"ל כיון דלא נאסרו המצרים אלא בשביל שעבוד מצרים א"כ לפני השעבוד אין מקום לאסור

מקץ עשר שנים וגו' למדו חז"ל מזה אשה ששהתה עם עם בעל' ולא ילדה וכו' לכאורה קשה דהא אחז"ל ביבמות דף ס"א שרה אמנו איילנות הייתה ולא הי' לה בית ולד א"כ מה ראי' מזה לשא' נשים ועוד הא דאמרה שרה הנה עצרני ה' מלדת ואם היתה איילנות משנולדה מאי שייך בה עצירה וצ"ל בברית בין הבתרי' כתוב ויצא אותו החוצה פירש"י צא מאיצטגנונות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד שרי אינה מולדה שרה מולדה באותו שעה נתרפאת שתהי' ראוי' לילד והיינו דכתוב בפ' נח אין לה ולד אפילו בית ולד לא היה לה והכא כתוב לא ילדה לו וז"ש במדרש עצרני ה' מלדת ולא ע"י כשפים היינו משום שאין לכישוף שליטה אלא למי שהוא תחת המזלות אבל זו שהוציאו מן המזל אין עוד מלבדו כתוב כדאי' בריש חולין ואין להקשות לפי זה הא דאמר במשנה שם ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה וכו' ולפמ"ש אין מזה ראיה דהייתה בח"ל איילנות ונתרפאה בברית בין הבתרים בשנה