פנים יפות בראשית לז

ויעקב ויש לומר מ"ש בארץ לא להם היינו מפני שאחז"ל א"י מוחזקת הוא לנו מאבותינו א"כ כבר הי' ארץ ישראל בחזקת יצחק ויעקב וכנען תפסו בו שלא כדין כמו שפירש"י בפ' גר ותושב אנכי עמכם והיינו דאמר שיהי' גרים בארץ כנען שאין הארץ שלהם ויש לפרש עוד דקאי נמי על גלות מצרים ומ"ש לא להם משום שכפה יוסף את מצרים להיות עבדים לפרעה כדכתוב בסוף פ' ויגש ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה וגו' והיינו לא להם שאינו שלהם וי"ל הטעם לפי שידע מביזת מצרים שכבר הבטיחו הקב"ה שיצאו ברכוש גדול ובאמת לא הי' עבודתם אלא לפרעה עצמו כדכתוב ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו' כמו שפירש"י בפ' יתרו בפ' אשר הוצאתיך וגו' מבית עבדי' עבדים לפרעה ולא עבדים לעבדים א"כ מה הי' ענין זה שנצלו את מצרים ושאלו איש מאת רעהו שהוא בשכר השעובד כדאי' בפ' חלק והלא לא הי' עבדים למצרים אלא לפרעה לבד כנ"ל אלא כיון שהי' כולם עבדים לפרעה ומה שקנה עבד קנה רבו א"כ הי' הכל משל פרעה וז"ש הקב"ה לאברהם גם את הגוי וגו' ואח"כ יצאו וגו' לא שהיו עבדים למצרים אלא מפני שהמצרים עצמם אינם שלהם דמה שקנה וגו' וז"ש בארץ לא להם וגו' ולפי זה י"ל מ"ש ועבדו' וענו אותם מפני שבתחילה הי' העבודה בפה רך ולא הכבידו עליהם העבודה וזהו ועבדים ומשנולדה מרים אחז"ל שהי' השעובד קשה בפרך שמפרכת את הגוף וזהו וענו אותם ובצוריף הגירות שהי' משנולד יצחק ובצורף הזמן שעבדו אותם בפה רך ובצוריף יחד כל אלו הוא ארבע מאות שנה משנולד יצחק כפירש"י ואמר גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו' י"ל משום שהקשה המפורשים איך נתחייבו על העבודה מיתה וממון מיתה על הים ושכר השעובד והא קיי"ל דב"נ נהרג על הגזל ולא ניתן להשבון וכמ"ש התוס' בפ' אין מעמידין דהטעם הוא משום דהוי מיתה וממון ונראה דמיתה לא נתחייבו אלא על זמן קושי השיעובד שלא נתרצו אבל על זמן העבודה בפה רך לא נתחייבו אלא ממון כיון שנתרצו להם וכיון שאין מיתה וממון באים כאחד חייבים על שניהם וז"ש גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כיון שהזכיר בתחילה ג' זמנים קודם השיעובד שלא היה אלא גרים וזמן השיעובד שהי' עבדי' וזמן קושי השיעובד שהוא ועינו אותם לא הי' חיוב התשלומין אלא על זמן ועבדים להכי קאמר גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי דהיינו מזמן ועבדים כנ"ל ואפשר ירמז בזה המדרש דן אנכי בשתי אותיות אלו והוא תמוה ולפי פשיטא י"ל שה"ד הם ד' ימים שמלקיחת הפסח ב"י לחודש עד ערב פסח והנו"ן מרמז על נו"ן יום מיציאת מצרים עד מתן תורה שזהו גמר הגאולה כידוע וכמו שיבואר בפסוק בהוציאך את העם ממצרים תעבדו את האלהים וגו' וגם בלילה הזה הי' גילו שכינה כמו במתן תורה ולפי מ"ש י"ל שהוא רמז לזמן ועבדו' שהוא נ"ד שנה שהרי יוסף בן מ"ם שנה הי' כשירד יעקב למצרים דכתוב ויוסף בן שלשים שנה הי' בעמדו לפני פרעה ושבע שני השבע וכתוב כי זה שנתים רעב בארץ ובשנה השלישית ירד יעקב למצרים הרי ארבעי' שנה ליוסף וכתי' ויחי יוסף מאה ועשר שנה הרי שהי' ע' שנה קודם התחלת השיעבוד וממיתת יוסף עד לידת מרים שהוא התחלת קושי השיעובד הי' נ"ד שנה שהרי מרים היתה שת פ"ו שני' כשיצאה ממצרים נמצא כמנין רדו שנה שהי' במצרים וע"ז רמז המדרש בשתי אותיות אלו פי' ב' אותיות דן שהם נ"ד שנה והנה לפימ"ש לעיל שהי' עבדים לפרעה ומה שקנה עבד קנה רבו גם בזה יש טעם שלא היה בזה מיתה וממון משום דפרעה לא הי' חייב מיתה דאין שליח לדבר עבירה ובאמת איתא במדרש דפרעה עצמו לא נטבע בים וא"כ שפיר נתחייב בממון אלא דאין טעם זה מספיק כל כך דאמרינן ביבמות דף מ"ה אתם קונים מהם ולא הם קונים זה מזה אלא למעשה ידי' ולא שייך כל כך מה שקנה עבד קנה רבו ויש לפרש לשון וגם את הגוי וגו' שבתחילה אמר הטעם משום שיהי' בארץ לא להם והיינו שהכל קנוי לפרעה והוסיף בזה עוד טעם גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי י"ל דן אנכי בדיני נפשות על הים ולא הוי מית' וממון משום דהם אינם שלהם דמה שקנה עבד קנה רבו ויש לפרש בזה הטעם שאמר הש"י דבר נא באזני העם וישאלו וכתוב ובני ישראל עשו כדבר משה ואמרו חז"ל וישאילם בע"כ דמצרים ויש להבין למה צוה ה' ליקח בשאלה הלא הי' יכולים ליקח בחזקה אלא הענין הוא שהשי"ת רצה שישלמו גם אותם שנים של קושי השיעובד וכמשאחז"ל בברכות דף ט'