פנים יפות בראשית לה

עליו את כל התורה כולו אלא מ"ש והוא כהן לאל עליון אע"ג דכל הגרים כשרים בבמה אלא שהוא הקריב על המזבח שבירושלי' של בית עולמי' ולא הוכשר אלא כהן והקריב כדין כל הקרבנות שהיקריבו ישראל בבית עולמים כדינם במנחות ונסכים שאינם בבמה א"כ הי' צריך להזמין סולתות ויין שיקריב מהן מנחו' ונסכים א"כ פשיטא שהי' צריכי' להיות שמורי' מכלאי כרם שאסורים לגבו' כדכתוב ממשק' ישראל והוציא לו מזה לחם ויין היינו דכתוב והוא כהן לאל עליון

ברוך אבר' לאל עליון וגו' יש לומר שרמז לו בזה ברכת כהני' כמו שמצינו במדרש שהוציא לו לחם ויין לרמז על מנחות ונסכים ולכך הקדים ברכתו של אברהם שהוא ברכה מן התור' לברכתו של הש"י שהוא ברכת הודא' שאינו אלא מדרבנן ולפי פשוטו פרושו לפי שאמרו בתחילה עמק השוה היא עמק המלך לפי' רש"י עמק שהשוה כל האומות והמליכו את אברהם עליה' וע"ז שכבר קודם זה המליכו הש"י מן השמי' והוא קונה שמים וארץ שהמליכו על העליוני' ותחתונים אלא שעדיין לא נכנעו לפניו עע"ז וז"ש ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך שנמסרו לידו והיינו דאמר בבריתא דשנו חכמים אברהם קנין אחד שנאמ' ברוך וגו' משמע שקונה שמים וארץ קאי על אברהם שהקנהו על שמים וארץ ויש לפרש הא דמסיי' ויתן לו מעשר מכל ע"פ מה דאמר בגיטין דף מ"ז אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מידי מעשר שגא' כי לי כל הארץ וגו' א"כ י"ל נמי דכיון שאמר לו שכבר קידש השם והמליכו על א"י והקנהו לו לכך נתן לו מעשר מכל לפי שהודיע שהוא קנוי לה' קדושת הארץ ואין קנין לנכרי להפקיע מידי מעשר

ויתן לו מעשר מכל משמע מזה מעשר ראשון שייך אף לכהנים כדס"ל לראב"ע ביבמות דף פ"ו ע"ב דאלת"ה מה ענין מעש' מכל דלא נימ' שנתן לו מן מעש' המעשר דהיינו תרומת מעשר לכהן לכך כתו' מעשר מכל ולא תרומות מעשר ולפי פשוט' משמע שנתן לו מעשר מכל הרכוש שהביא והוא רמז למעשר שצריך האדם להפריש מנכסיו לשמים כמו שמצינו גבי יעקב וכדאי' ביו"ד בהלכת צדק' ויש לפרש מ"ש ויתן מעשר מכל היינו אף מן מה שהביא מביתו דכיון שהי' בחזקת שיאבדו לולי הנס חייב לעשר כמו שמצינו גבי מעשר התבוא' שאינו מנכ' מספר הזריע' מפני שלאחר הזריע' הי' בחזקת איבוד וכן ראיתי בתשוב' בחוב שנתייאש ממנו ובא לידי גבוי חייב במעשר ויש עוד לפרש ויתן לו מעש' מכל דאף מרכוש מלך סדום נתן לו מעשר אע"פ שאח"כ החזיר את הרכוש מ"מ כיון שבא ליד אברהם נתחייב במעשר כדקיי"ל בחבר שמכר לע"ה ועיין בסמוך

ויאמר הרימותי ידי וגו' אם מחוט וגו' ואם אקח מכל אשר לך וגו' יש לפרש כפל הדברים דלכאורה קשה כיון דבאמת זכה אברהם בכל הרכוש שהשיג כדין המציל מזוטו של ים ושלולותו של נהר א"כ איך החזיר למלך סדום ועבר על לאו לא תחנם דהא קיים כל התורה כול' ואחז"ל לא תחנם לא תתן להם מתנות חנם וצ"ל כיון דקיי"ל בריש קדושין במתנ' באדם חשוב הוא שבח לנותן יותר מן המקבל כדקי"ל בהילך מנה ואקדש לך א"כ כיון שהי' שבח למלך סדום אם הי' מקבל אין זה בכלל לא תחנם לפי חשיבתו של אברהם והיינו דקאמר ולא תאמ' אני העשרתי את אברם שלא יתפאר לומר שקבלתי ממך מתנ' ויותר נרא' שבתחילה היה דעתו של אברהם שלא לקנות את הרכוש של סדום וכן משמע ממשחז"ל קשה גזל הנאכל מדאמר אברהם בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו' ואם זכה בהם אין זה גזל אלא כיון דאין יד לעבד לקנות בלא רבו וכיון שאברהם לא רצה בתחילה לזכו' לו לא זכו בו העבדים אף דאברה' הי' פטור מלשלם כדין עבדו של בעה"ב כדאי' במשנ' בריש ב"ק מ"מ אצל עבדים הי' גזל כמ"ש עבדים פגיעתן רעה וכשנשתחרר חייב לשלם והיינו דקאמר הרימותי ידי לה' הרימותי כבר שלא לזכות ברכוש ואם תאמר שתתן לי עתה ע"ז אמר אם אקח מכל אשר לך ר"ל מכ"ש שלא יקבל ממנו במתנה ולפי מה שפרשנו בסמוך שנתן לו מעשר מכל היינו אף מרכוש סדום י"ל כשהחזיר לו לא ניכה לו את המעשר והיינו דקאמר הרימותי ידי לה' אם מחוט וגו' שהוא לשון הרמה ואמר שהוא מרים את המעשר לה' מידו והוא לשון הכתוב איש כמתנת ידו ולא רצה לנכות את המעשר כשהחזיר לו את הרכוש ולפי שאחז"ל עשר בשביל שתתעשר ואם הי' מנכה לו את המעשר