פנים יפות בראשית לא

וירא ה' אל אברם וגו' ויבן שם מזבח וגו' וי"ל שבזכות המזבחו' שבנו האבות כמ"ש ר"פ בלק בפ' שבע' מזבחות ערכתי וגו' זכו ישראל ביציאת מצרים בז' מזבחות הראשון ברפידים בפ' בשלח בפ' ויבן משה מזבח וגו' והשני בסיני כדכתוב בפ' משפטים וישכם משה ויבן מזבח וגו' והשלישי בפ' תצוה ועשית מזבח וגו' הד' במשכן שילה וה' בנוב והו' בגבעון הז' בבית עולמים שיבנה במהרה בימינו, ואפשר לומר שהמזבח שבנה אברהם אבינו באילון מורה שהוא מקום הר גריזים והר עיבל שבנו בניו שם מזבח והמזבח הב' בין בית אל ועי היא מקום מזבח של שילה דכתוב בשופטים כ"א הנה חג לה' בשילה מזרחה השמש למסילה וגו' הרי שהיה במזרח בית אל כדכתב הכא בית אל מים

הנה נא ידעתי ולא אמר אשה יפת מראה את ע"ד הפשוט לפי שאחז"ל חן אשה על בעלה והיינו אפילו אינה יפת מראה תמצא חן בעיניו כדכתוב שקר החן וא"כ אין מזה ראי' לחוש פן יראו אותך המצרים ואמר שידע כבר מקודם שנשא' שהיא אשה יפת מראה, אפילו לאחרים כפירש"י יסכה שהכל סכין ביופי' וא"כ יש לחוש מן המצרים ולפי מה שפי' רש"י לפי פשוטו ידעתי הגיע השעה שיש לדאוג על יופי' יש להוסיף דכתוב לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' מפני שכל זמן שעבר בארץ כנען להתקרב לירושלים כמ"ש למעלה שהיה עולה בכל שעה בקדושה יותר ויש לרמוז במ"ש ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה מ"ש הלך ונסוע שכשם שנסע בגופו כך הלך למעלה בקדושתו והיינו דכתוב הלך ונסוע לכך היה בטוח שלא יחמוד איש את שלו אבל בירדתו למצרים הפוך עלייתו שמצרים מקום טומאה ונקרא ערות הארץ לכך חשש שיחמדו את אשתו וכך הוא באבימלך שהיא תחילת יציאתו ממצרים לכך גבי יצחק כתוב כי אמרתי פן אמות עליה בלשון ספק כי אולי מחמת קדושתו לא יחמוד איש את ארצו ועיין מה שכתבתי שם

והיה כי יראו אותך המצרים וגו' צריך להבין מהו דוקא ואותך יחיו ונראה דכבר הקשו המפורשים דלמה יעברו על שפיכת דמים ולא יעברו על גילוי עריות ועמ"ש בזה לק' גבי הבימלך אבל גבי פרעה אין הענין כן כי המצרים שטופי זמה הם והי' נחשדין על כל העבירות ולכך לא מצינו ששאלו אותו אשתך היא או אחותו היא כמו גבי אבימלך אלא אברהם חשש ששרה תמסור עצמה למיתה אע"ע שאינה מחוייבת כמשחז"ל דאשה קרקע עולם היא ויסברו המצרים שאילו הית' פנוי' לא הית' מוסר' עצמ' למית' שבני נח לא הוזהרו על הפנוי' ויאמרו מסתמא היא אשתו וז"ש ואמרו אשתו זאת ויהרגו אותי כי יסברו ויאמרו כשיהרגו אותו ותהיה פנוי' לא תמסור עצמה למיתה אך לפ"ז לא הי' מקום לאברהם לאמור לשרה שהיא תמסור עצמה למיתה כיון שהיא יודעת בעצמה שהיא אשתו משום שיהרגו אותו כדי שתא מותר' להם ולא תצטרך באמת למסור עצמה כמ"ש מאי חזית דדמי' דידך סמוק טפי אלא דאמרינן בע"ז דאשה כלי זיינה עלי' דאף שמפחדין אותה להרגה אם לא תתפייס אפ"ה אין דרכם להרגה מש"ה אין לה סכנות מות וז"ש ואותך יחיו שאף לא תשמע להם אותך יחי' ועוד י"ל כפשטא כדאי' בברכות דף ה' ע"ב וליקמו איהו לנפשי' אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים הרי דקיל להצדיק להציל לאחרים מלהציל את עצמו וז"ש כשירצו להרוג אותו קשה להציל א"ע ואותך יחיו שזהו הי' בטוח להנצל ממיתה

אמרי נא אחושי את למען ייטב לי בעבורך פירש"י יתנו לי מתנות פי' שלא היתה צריכה לומר שהיא אחותו אלא אשה אחרת היא אלא בשביל שתאמר שהיא אחותו יתנו לי מתנות בשביל שהיא קרובתי ובזה מובן כפל הלשון שאמר פרעה למה לא הגדת וגו' ולמה אמרת אחותך וגו' ועתה הנה אשתך קח ולך דלא הי' צריך לומר אלא קח אותה ולך אלא שהיה מקשה אותו ב' קושיות למה לא הגדת אשתך היא ולמה אמרת אחותי וקבלת מתנות בחנם והיינו דאמר ועתה אע"ג שהיא אשתך קח המתנות ולך כמו דכתוב בתר הכי וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו

וינגע ה' את פרעה ואת כל אשר לו עיין פירש"י ועדיין יש לדקדק דאשת אברם מיותר וע"פ פשוטיו יש לפרש ע"פ מ"ש בכתובות דף ס"א בפ' והיא בע"לת בעל בעלייתו של בעל שעיקר העונ' באבימלך לא הי' אלא בשביל הבוש'