פנים יפות בראשית כט

אלהי אביהם שהוא תרח שעבד בשיתוף ולא הניח אברהם מצוה כיבוד אב כי סבר כיון שבני נח אינם מצווון על השיתוף חייב לכבדו אבל באמת אמר לו הקב"ה שילך ממנו כיון שכבר נדר ללכת ארצה כנען אינו חייב לכבדו לכך נקרא מת כמשחז"ל כל המשתף שם שמים בד"א נעקר מן העולם ונקרא מת וי"ל מזה העעם אמר הש"י אל הארץ אשר אראך ולא גלה הארץ מיד שאם הי' אמר לו ארץ כנען היה סבר שהוא מטעם קיום נדרו ללכת ארצה כנען לכך אין לו לקיים מצות כיבוד כדקי"ל בנדרים חלים על דבר מצו' לכך אמר אשר אראך להודיע שאינו חייב בכבוד אב. פרשת לך

לך לך וכו' פי' רש"י ולטובתך לכאורה הבטחה זו מיעו' הנסיון כיון שהבטיח לו שכר גדול על הליכו ודוחק לומר שהנסיון הי' באמונתו שיקיים ה' את הבטחתו כענין שנאמר והאמין בה' ויחשביה לו צדקה אמנם העיקר בזה כמו שיבואר לפנינו בפ' העקידה כי אותן המצות שאין בהם הנאות הגוף כמו תפילין וציצית וכיוצא בהם וכשאדם עושה אותם שכרו לעוה"ב כמשחז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל יש מצות שיש בהם הנאת הגוף כמו תענוג שבת ושמחת יו"ט ובאכילת קדשים בזמן המקדש דכתוב ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת ובמצות אלו מסית היצה"ר נכוון בהם להנאת עצמו וזה אם יזכך עצמו ומחשבתו שלא יעלה בלבו שום הנאת ושמחת גופו שלא יהי' ליצה"ר חלק בו אלא לקיים מצות בוראו כמשחז"ל בפ' הרני נזיר אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים וגו' שנים שצלו פתחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד לשם אכילה גסה וכו' וזה יש לו שכר אף בעוה"ז מדה כנגד מדה שכבש הנאת גופו וזה היה עיקר הנסיון באברהם דאף שהבטיח לו הקב"ה שכר גדול לא הי' מחשבתו לשכר אלא לקיים מצוה הבורא והיינו דכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' פי' לא כיון אלא לקיים מצות הבורא ולא להנאתו ואפשר לומר שזה שאמר הקב"ה והי' ברכה פי' היינו לומר שתהא הברכ' מעצמה ולא שיכוין ע"ז ובזה מובן ביותר מה שכתבנו לעיל בפ' נח לכן אמר לו אשר אראך ולא אמר בארץ כנען שאם הי' אומר לארץ כנען היה מחוייב מחמת נדרו דכתוב שם ויצאו אתם וגו' ללכת ארצה כנען וכיון שגמר בלבו והתחיל ללכת הוי נדר גמור ואין בזה נסיון כ"כ לכך אמר לו אשר אראך עוד יש לפרש מ"ש לך לך היינו שילך להתקדש ונהתדבק בשורש נשמתו כדכתוב ונתתי לך מהלכים וגו' ולפי שאחז"ל שלשה שותפים באדם דהיינו הגוף שהוא מאביו ואמו המונע עליות נשמתו ועוד כתבנו לעיל בפ' ארורה האדמ' בעבורך כי בעבור שנבר' גוף האדם מהאדמה היא גרמה לו לחטוא וז"ש לך לך מארצך דהיינו מחלק האדמה

וממולדתך ומבית אביך, דהיינו מחלק אביו ואמו ותלך אל שורש נשמתך שהוא ארץ הקדושה שיעלה שם ממדרגה למדרגה עד שורש נשמתו בארץ החיים ולפי שאין האדם יכול לקבל יתרון האור מהשגתו ויהי' בעיניו כחושך כדכתוב ישת חושך סתרו וזה שהשוה שהמע"ה כיתרון אור מן החושך יתרון החכמה מן הסכלות שהחכמ' שאינו יכול להשיג מחשיך עיניו וכיון שאברהם אבינו ע"ה התחיל ללכת ממדרגה למדרגה לא הי' יכול להשיג אורות העליוני' אלא כיון שבכל פעם שהלך במדרגה ונתעלה ראה אור עליון כפי מה שהי' יכול להשיג וכן בכל עלייתו ראה כפי השגתו היינו דכתוב אשר אראך בכל עת שתעלה יותר אראך לפי השגתך

במדרש לך לך לך אני פוטר מכיבוד אב ואם נראה פירושו, דאם אביו בח"ל אין מצות עליית הבן בא"י דוחה מצו' כיבוד אביו ודוקא לך אני פוטר משום דתרח אינו עושה מעשה עמך אבל לאחר אין מצות עליית א"י דוחה מצות כיבוד דה"א דהואיל דעליו' א"י מצוה רבה הוא כמ"ש כל הדר בח"ל כמו שאין לו אלוה ועוד שאחז"ל בריש יבמות יכול אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבים בכבודי וה"נ כיון שכול' מצוים על עליית א"י לכך אמר ואין אני פוטר לאחר וקצת ראי' שהרי נענש יעקב אבינו ע"ה כ"ב שנה שביטל כיבוד אב ואם ולא נענש על ישיבת ח"ל