פנים יפות בראשית כז

אחרת וז"ל המדרש ויחל נח נתחלל ונעשה חולין למה ויטע כרם ולא הי' לו ליטע דבר אחר לא ייחור של זית ולא גרופי' תאינה וכו' הה"ד ואספת אליך אין אדם כונס אלא א"כ הי' צריך לו ואינו מובן ונראה דחילול הי' בזמורות של גפן שיש בו ספק שמא היא של כלאי הכרם שאסורים בהנאה אף שכתבנו למעלה דרוב זמורות ההוספה שלהם בטלים ברוב מ"מ איכא ספק שמא נטעו בתחילה בכלאים שאמחז"ל כלאי כרם עיקרן נאסר וכדאי' בפסחי' דף כ"ה וכבר כתבנו דמוציא הש"ס מכל מאכל אשר יאכל היינו שמותר בהנאה והוסיף המדרש דמלשון שאמר הש"י ואספתו אל תוך ביתך משמע נמי דבר הצריך לו ולא מה שנאסר בהנאה ולשון חילול שייך בכלאי כרם שאחז"ל שנקרא קודש כדכתוב בן תוקדש המליאה ועוד נראה לשון חילול משום דהי' אפשר ללמוד זכות על נח שאם לא יהי' יין בעולם יתבטלו כל הנסכים שיתנסכו על המזבח לדורות וכיון שהיין הגדול מי הזמורות הוא מותר שלא נאסרו הגדילום של הזמורות אלא האיסור הוא בהנאת הזמורות עצמן וקיי"ל מצות לאו להנות ניתנו אבל הוא לא נתכוון להקדישם אלא לחולין היינו דכתוב ויחל ובזה יש לפרש המדרש והובא בילקוט ר' יהודא אומר לפי שעבר על הצווי לפיכך נתבזה ור' נחמיה אומר הוסיף על הצווי ונהג בקדושה לפיכך זכה הוא ובנו לדיבור נראה דר"י סבר כיון שא' לו הש"י מכל מאכל אשר יאכל ואספתו אל תוך ביתך ודהיינו דבר הצריך לו שהוא מותר בהנאה ולא הי' לו ליקח זמורות של גפן לכך נתבזה ור"נ ס"ל שאין זה כעוב' על הצווי דאף הש"י אמר לו ליקח דבר הצריך לו והוסיף ליקח מה שהוא צורך גבוה לנסכי' ומ"ש נהג בקדוש' היינו ששמר' מן הטומאה כמשחז"ל בחיבת הקודש שאפילו עצים מקבלים טומאה מפני חיבת הקודש וי"ל מ"ש לכך זכה לדיבור מפני שאחז"ל שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה ואין שמחה של מצוה יותר מן הנסכים כדכתוב המשמח אלהים ואנשים ואחז"ל דהיינו נסכים שאין אומרים שירה אלא על היין לכך זכה לדיבור

ארור כנען עבד וגו'. במדרש ב"ר והביאו התוס' בסנהדרין דף ע' בד"ה קללו ברביעי מה שלא קיבל חם עצמו משום דאמר בב"ר ר' יודא אמר לפי שכתוב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ויאמר ארור כנען ע"כ יש לפרש בזה משאחז"ל בפ' אולי לא תלך האשה אחרי אלי כתוב בת הי' לו לאליעזר ורצה להשיא' ליצחק ויאמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך ודקדקו המפורשים דהל"ל דאין ברוך מדבק בארור ויש לפרש דכוונת אברהם הי' שסבר אליעזר דאף דכתוב ארור כנען עיקר הקללה הי' לחם עצמו שהוא עשה עבירה וא"כ גם שאר בניו הי' בכלל ארור וכיון דנשא אברהם הגר המצרית ומצרים הי' בניו של חם הרי אברהם עצמו דבק בארור ע"ז אמר לו שלא היתה הקללה בחם כמ"ש במדרש כיון שכבר נתברך חם מפי הקב"ה אין ארור מתדבק בברוך ולא קללו אלא את כנען אבל מצרי' לא הי' בכלל ולפי פשוטו י"ל שידע נח שעיקר החטא היה מכנען בנו כמ"ש לעיל שהרשע מחטי' את אביו כמ"ש בפ' ע"פ כנען שטוף בזימה הי' וצוה את בניו אהבו את הזימה והיינו דכתוב וירא חם אבי כנען שכנען גרם לאביו לכך קלל את כנען

עבד עבדי' יהי' לאחיו וגו' לכאורה יפלא משחז"ל ביבמות דף ע"ט נתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתוב מחטב עציך ומשני משה גזר להאי דרא ואכתי יהוש' גזר עליהם יהושע גזר בזמן שבה"מ קיים וכו' ולא הזכיר מן גזרו' נח שגזר עליהם עבדות כי נתונים מן בני כנען המה וצ"ל דנח לא גזר עליהם אלא בגיותן אבל כשנתגיירו לא גזר עליהם והיינו דכתוב ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו אבל כשנתגיירו ונכנסו תחת כנפי השכינ' תחת אלהי שם כתו' כגר כאזרח לפני ה' והם גזרו על הנתונים שהם בגירותן אך לפי זה צ"ל שלא גזר עליהם נח אלא עד מתן תורה דהא במתן תורה נאסר לישראל ליקח עבד מבני כנען כדאי' בקדושין דף ס"ט ולא מן הכנעני' שבא לרצונכם א"כ אסרה התור' ליקח עבד ולא יכולתי להבין לשון רש"י ז"ל בפ' ויהי כנען עבד למו אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען שהרי בגיותן אסרה התור' ליקח מהם עבד וכן כתוב התוס' בפ"ק דקדושין במשנה עבד כנעני