פנים יפות בראשית כו

עליו בכל יום ע"כ אין זה מחמת האדמה דא"כ הוי מתמעט וז"ש לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם שאין הרע בעבור יצירתו מן האדמה כיון שיצרו מתגבר עליו כי יצר לב האדם רע מנעוריו כי בגדולתו הוא רע יותר מנעוריו ע"כ הוא מצד עצמו כנ"ל

יום ולילה לא ישבותו אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין דף נ"ח ע"ב גוי ששבת חייב מיתה אמר רב הונא אפילו בשני בשבת הקשה המהרש"א דהל"ל אפילו באחד בשבת, ונראה דהנה הקשו המפורשים דמאי שאחז"ל קיים אצא כל התורה כולה וכי איך שמר שבת שלא נצטווה עליו ודחה לאו דיום ולילה לא ישבותו שנצטווה עליו מימי נח ונראה דלא קשה כי קודם מ"ת הי' הלילה נמשכת אחר היום כמ"ש לקמן בפ' בא ובפ' יתרו ובכמה מקומות עד שאמר לו הקב"ה מערב עד ערב תשבתו שבתכם, וכן הוא אומר כאן יום ולילה לא ישבותו היינו שלא ישבותו יום ואח"כ לילה ואינו חייב מיתה אלא אם שבת עד סוף הלילה כ"א עשה מלאכה בסוף הלילה לא עבר על הלאו של יום ולילה לא ישבותו שהוא שביתת כל היום וכל הלילה שלאחריו אבל שמירת שבת של אברהם אבינו היה כמו שיהי' אחר מתן תורה דהיינו שהיום הולך אחר הלילה נמצא קיים שתהין שעשה מלאכה בששי ביום ועשה מלאכה במוצאי שבת הרי שלא שבת יום ולילה וכן הוא לדורות בבני נח אינם חייבים כששבת בא' בשבת אלא שאם שבת בלילה סלת שלאחריו עד גמר הלילה וכיוון שעיקר החיוב הוא בגמר הלילה והוא אצלינו שני בשבת היינו דאמר ר"ה אפילו בשני בשבת כוונתו באמת על יום א' אלא קמ"ל שעיקר החיוב הוא בלילה שלאחריו שהוא אצלינו שני בשבת ויבואר עוד במקומות רבים מענין זה ואפשר לומר דבזה טעו האומות דאיתא במדרש בפ' ה' למבול ישב שבאו אצל בלעם בשעת מתן תורה שמא מביא הקב"ה מבול לעולם והיינו שסברו כיון שהחזיר התורה על כל אומה ולשון להודיעם מצות שבת כדאיתא רפ"ב דביצה סברו כיון שבטל יום ולילה לא ישבותו שאמר השי"ת לנח בטל כל המאמר שהבטיח לו שלא יביא מבול לעולם והשיב להם בלעם ה' עוז לעמו יתן שבאמת אין חפץ הקב"ה ליתן שבת אלא לישראל והנה התוס' בסנהדרין כת' בהא דאמרי' כל מצות שנאמרה ולא נישנית לישראל נאמרה ולא לבני נח אע"ג דיום ולילה לא ישבותו לא נשנה אפ"ה מוכח דנאסרה לבני נח לדורות שהרי ישראל נצטווה על השבת והנה לפמ"ש אין הכרח מזה שהרי יכולין לעשות מלאכה בששי בשבת ומוצאי שבת אך דמוכח מקרא כל העושה בו מלאכה ואחז"ל ולא בו ובחבירו שאם חל יום הכפורים להיות ערב שבת ועשה מלאכה בין השמשות פטור ואי אפשר לשבום לילה ויום כשחל יום הכפורים בע"ש ויש לפרש בזה מ"ש בפ' כי תשא אך את שבתותי תשמרו כי אות היא בני ובניכם לדעת כי אני ה' מקדישכם ופירש"י לדעת האומות כי אני ה' מקדשכם וגו' צ"ל מה ענין דעת האומות בזה ויש לפרש במה שכתוב שבתותי היינו שני שבתות יחד כשחל יוהכ"פ להיות בשבת סמוך לשבת כדכתוב שבת שבתון ובזה ניכר דלאו דיום ולילה לא ישבותו קאי על האומות דהרי כי אני ה' מקדשכם ויש לפרש בזה מה שתקנו בתפילת שחרית של שבת ולא נתתו וגו' וגם במנוחתו וכו' כי לישראל עמך נתת וכו' שענינו הוא שלא נתן הקב"ה שבת לאומות וגם להיפוך נצטוו שלא ישכנו במנוחתו וזה גם במנוחתו לא ישכנו והיינו דיום ולילה לא ישבותו והראי' ע"ז אף דנאמרה ולא נשנה מ"מ אי אפשר לומר דלישראל נאמרה כי לישראל עמך נתת את השבת. את קשתי נתתי בענן וגו' אחז"ל על ריב"ל שלא נראה הקשת בימיו כי הקשת סימן על המבול וזכותו הגין על המבול לכך זכה לחיי עולם ויש לפרש בזה מ"ש דהמע"ה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ואחז"ל לעת מצוא זו מיתה שנאמר למות תוצאות והוא שאמר הכתוב שלא ינצל אדם ממיתה אלא אותו שהגין על דורו מן המבול שלא נראה קשת בימיו וזהו רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו

ויחל נח איש האדמה וגו'. פירש"י איש האדמה אדון האדמה פי' הי' כל האדמה שלו נהי דמשלשת נשי בניו אין ראי' שי"ל דלקח כל אחד בת אחיו ולא הי' להם ירושה, אבל אשתו של נח נעמה מזרע קין כמ"ש לעיל בפ' ואחוה תובל קין נעמה א"כ היתה יורשת את קין אלא שהוא, הי' אדון האדמה שהיתה תחת רשותו ויחל נח איש האדמה וגו'. פירש"י עשה עצמו חולין שהי' לו לעסוק תחילה בנטיעה