פנים יפות בראשית כה

וכו' ונראה דתרווייהו צריכי דאי משום שהתיבה קולטתן אינו ראי' על הטמאין דהא רב חסדא אמר בפ' חלק ושם עיקר דברי' כל שהשחיתו דרכם לא קלטתן התיבה א"כ מנא ידע שנטמאין הם דלמא טהורי' הם ומה שלא קלטן התיבה הוא מפני שהשחיתו דרכם אע"כ שלמד תורה ובהא לא סגי לחודא שהרי פירש"י בפ' שמיני בפ' וזאת החי' מלמד שתפס משה והראה לישראל וכן איתא במדרש שהקב"ה הראה למשה והטע' מפני שאי אפשר לידע מן שמות' הכתו' בתורה שזה המין אם לא במראה אבל כיון שידע מנין הבהמות טהורי' הכתובי' בתורה ומנין עופות טהורי' הכתובי' בתורה ומנין הבהמות והעופות טמאי' הכתובי' בתורה ממילא ידע כיון שנשלם המנין ששבעה שבעה טהורים שקלטתן התיבה ידע ששאר בהמות טמאין וכן בעופות כיון שכולם הטהורים בא שבעה וקלטתן התיבה חוץ מכ"ד שבאו שנים שנים ידע שאותן הכ"ד הם הטמאים דכיון שכל הטהורים בא שבעה ע"כ נשארו כ"ד מינים טמאים שהרי הקב"ה אמר מכל עוף ולא נשאר מין אחד שכלה לגמרי ולא בא לתיבה ובזה מובן הלשון מן הבהמה אשר איננו טהורה ואחז"ל שעקם הכתוב ח' אותיות ופירש"י בריש פסחים אע"ג דמצינו כמה פעמים באורייתא טמא שני קרא בדוכתא חדא וכו' וצריך להבין למה שינה דייקא הכא ולפימ"ש א"ש דלא ידע שהם טמאים אלא מחמת שנשלם מין הטהורים וממילא ידע כיון שאינו מן הטהורים הם טמאים אלא דאפי"ה הוכיח מדלא קיצר הכתוב בלשונו וממילא הי' ידעינן דהכא הוי עוד י"ל שהתיבה קלטה בין טהורים ובין טמאים אלא שהשחיתו זרעם לא קלטם אלא גם בלא"ה לא סגי במה שלמד נח תורה משום דקיי"ל כל היוצא מטמא טמא אפילו יש לו סימני טהרה והוא הנולד מגמל הבא על הפרה וכיוצא בזה להפוך א"כ אף שבא לפניו שור שנולד מגמל לא הי' יודע אבל כיון שהתיבה לא קלטה אותן שהשחיתו את דרכם ממילא לא קלטה גם אותן שנולדים מהם שהשחיתו את דרכם דהכי קי"ל היוצא מן הטמא טמא הכי נמי כל שהשחיתו את דרכם תולדותיהן כיוצא בהן וכיון שקלטתן התיבה ידע נח שטהורים הן דשור בן גמל לא קלטה התיבה והיינו כדרב חסדא שלא הי' סימן איזה טמא ואיזה טהור אלא כיון שלא קלטה התיבה אותן שהשחיתו את דרכם שפיר ידע מן התורה איזה טמא ואיזה טהור

וירח ה' את ריח הניחוח וגו'. ולא אוסף עוד לקלל את האדמה וגו', יש לפרש הפסוק כי מ"ש יצר לב האדם רע מנעוריו כי יצה"ר ניתן באדם מעת הולדו אמנם הוא משתנה כי בימי נערות הוא יסיתו למעשה נערות שהם מעשה תעתועים שאין בהם תועלת אפי' בעוה"ז וכשהוא מתגדל אחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ענינו שממאס במעשה נערות ויפיתיהו לתאות עוה"ז ובאמת הוא גרוע יותר ממעשה נערות כי מעשה נערות ימאסו בעיניו ואילו מתגברים עליו בכל יום וזש"ה כי יצר לב האדם כשהוא מתגדל בגדלותו הוא רע יותר ממעשה נערות שעשה מנעוריו וזש"ה מלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד כי בילדותו סופו להשליך המעשה נערות אבל בזקנותו הוא כסיל שאין לו סוף וז"ש אשר לא ידע להיזהר עוד והנה כבר כתבנו בריש הפרשה שיש צדיק שהוא מצד אבותיו ויש צדיק שהוא מצד עצמו והסימן לזה כי הצדיק שהוא מצד אבותיו כל מה שיגדל יתמעט צדקותיו מחמת ריחו קר מיום הנידה שלו והצדיק שהוא מצד עצמו הוא מוסיף והולך כמ"ש בפ' כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספיני והענין היא כי הצדקות שהיא מצד עצמו מצד קירוב הנשמה לתחילתה באסיפת הצדיק נשמתו עולה למעלה ומתדבק בה' ונהנה מזיו השכינה בעוה"ב ע"כ מה שהוא קרוב יותר לאסיפתו מתגדל בו צדקתו מחמת קריבתו לשורשו ולתחילתו בשורשה העליון וזש"ה כי אבי ואמי כלומר החלק שמאבי ואמי שלי שבי המה נעזבים ונתמעטים בכל עת אבל חלק ה' היא יאספינו בשביל שהוא מתקרב ליום שיאספינו וכן הוא להיפוך במידת הרשעים כי הרשעת שמצד אבותיו מתמעט והרשעת שמצד עצמו מתגדל בכל יום לכן מעשה הנערות שהוא מצד הילדות המה מתמעטים והיצה"ר שבא בגדולתו מצד עצמו הוא מתגבר בכל יום והנה רשי ז"ל פי' לעיל בפרשת בראשית בפ' ארורה האדמה בעבורך שנתקללה האדמה בעבור שהיא גרמה לאדם לחטוא משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם וכו' ובעבור זה נתקללה בעבור האדם כי היא גרמא לחטוא שיצירתו מן האדמה אך כיון שרואה שיצרו מתגבר