פנים יפות בראשית כד

דבר שבמנין ע"כ נאסר להם היחוד הרי דמוכח מזה דאף דהי' מצד הסברא שאין איסור אלא בשעת המבול אפ"ה הי' בחזקת איסור ולפי פשוט י"ל הא דכתיב ונשי בניך אתך דהא אתך מיותר אלא דבאמת עיקר הצלה הי' בשביל נח כדכתיב אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה אלא שהם ניצולים בזכותו והיינו דכתיב אותך ולא זו אף זו לא מבעי' שהגין זכותו על בניו שהאב מזכה בנו כמפורש בקראי טובא אלא אפילו אשתו ואפילו נשי בניו ועוד אשמעינן דהא מסתבר שיבוא נח באחרונה בתיבה כדאי' במס' תעני' גבי נחום איש גם זו שהי' הבית רעועה ואמר פנו את הכלים ואח"כ את המטה שכ"ז שאני בבית וכו' ה"נ כיון דכתוב אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה משמע שהצלה לא היה אלא בשביל נח א"כ הם שיבואו תחיל' אל התיבה כי כל זמן שלא נכנס נח הם בטוחים ואשמעינן קרא כיון דכבר הובטח מפי הש"י שינצלו בזכותו יכולין הם לילך אף באחרונה מכל מאכל אשר יאכל יש לפרש הא דקאמ' אשר יאכל ע"ד שכתו' במדרש שהכניס עמו זמורות לנטיעה היינו שהכני' מאכל אשר יאכל ממנו לאחר זמן לדורות עוד יש לפרש לשון אשר יאכל ע"ד שאמרו חז"ל כ"מ שנא' יאכל אפילו איסור הנאה במשמע והי' אפשר לומר שמטעם זה הכניס עמו זמורות של גפן כמו שפירש"י בפ' ויחל נח ויטע כרם מפני שלא יקח מכלאי הכרם שאסורין בהנאה ולפי דגרעיני כלאי הכרם נמי אסורין לא הי' יכול ליקח גרעיני' כמו משאר מינים ולכך לקח זמורות שלא נאסרו כדאי' בכתובות דף פ' אפילו לפמ"ש התוס' שם דאף הזמורות אסורים מ"מ הא כתב התוס' שם דאין דרך הזמורות להוסיף א' במאתי' ומכ"ש דמן התורה ברובא בטל א"כ אין איסור בזמורות אך לפי מה שפירש"י שם שהכניס עמו גרופי' של תאנים ויחורי זתים י"ל אף דשאר כלאי אילן אין נאסרין באכילה מ"מ לא רצה ליקח מאותן שהיו מורכבין שלא במינן כיון שנעבדה בהן עבירה כמו שהזהירו שלא ליקח מבהמות וחיות שדבקו שלא במינם אע"פ שאינם נאסרין ולכך לא רצה ליקח מגרעיני פירות אלא מן העצים. מכל הבהמה הטהורה שבעה שבעה וגומר. פי' רש"י שיקריב מהן קרבן, זה לשון המדרש ויבן נח מזבח התבונן נח מה טעם רבה הקב"ה בטהורים יותר מן הטמאים אלא שרוצה להקריב מהן מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה ויעל עולות במזבח על המזבח הגדול שבירושלים, נראה הא דלא הזכיר המדרש אלא מבהמה הטהורה ולא מעוף גם בזה הבין שרצונו של השי"ת להקריב במזבח שבירושלים ולא בבמה, ונראה דודאי אין הטעם משום קרבן לבד דא"כ היה צ"ל להקריב ששה זוגות מבהמות ומעופות ולא משמע כן בקרא דכתוב ויקח מן משמע קצת, ותו קשה הא דאמר בע"ז דף כ"ד מנין לעולה נקיבה שהוא כשירה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד וכו' ה"ל להוכיח מה שצוה הש"י ליקח שבעה זכרים ונקיבות כדי להקריבם עולות אלא נראה דעיקר הטעם שמה שצוה השי"ת להרבות בבהמות טהורות יותר היינו משום שישראל אוכלים מהם ואף בעופות י"ל לפי שצדין מהם כמו שכתוב רש"י בפרשת בראשית שהוצרך עופות לברכה לפי שצדין מהם אלא הבין נח מה שצוה ליקח שבעה שבעה מן הזכרים כמו מן הנקיבות דהא פירש"י בפרשת וישלח בפ' עזים מאתים ותישים עשרים שהזכר אחד יכול לעבר כמה נקיבות א"כ כאן לא היה לו להרבות זכרים כמו נקיבות נהי דבעופות י"ל כיון דעוף האמור כאן אינו אלא תורים ובני יונה דכשרים לקרבן הם אינם ומזדווגים כי אם לבן זוגם כמ"ש פי' רש"י בשיר השירים אבל בבהמות הי' למעט בזכרים וזה הבין נח שרצונו של הקב"ה נמי להקריב מהם קרבן לכך הרבה בזכרים ג"כ כיון דקרבנות של בני נח הם עולות כדכתוב ויעל עולות ועולות אינם כשרי' אלא בזכרים וזה הבין נמי שרצונו של השי"ת להקריב במזבח שבירושלים כמו קרבנות ישראל לדורות דהא אמרו שם דעולה נקיבה כשירה בבמה אלא ע"כ שרוצה השי"ת להקריב במזבח שבירושלים כמו קרבנות ישראל זכרים כמו לדורות והיינו במדרש ויקח מכל הבהמה הטהורה ויעל עולות על המזבח שבירושלים דעיקר הוכחה שהקב"ה רצה להקריב מן הבהמות דאילו בעופות יש לומר דאין תמות וזכרות בעופות אלא כיון שראה שרצון השי"ת להקריב מן הבהמות הוסיף להקריב נמי מן העופות

מכל הבהמה הטהורה וגומר. פירש"י מלמד שלמד נח תורה ותמה המזרחי דבגמרא זבחים דף ק"י אמרי' מלמד שכל שהתיב' קולטתן