פנים יפות בראשית כג

בא לפני כמבואר בזוהר שהמשטינים נקראים קץ כל בשר וזהו כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכיון שיקבלו את דינם ממילא גם הם ישחתו ע"כ הנני משחית אותם עם הארץ וז"ש הנני משחיתם את הארץ וזה הי' הבטחה לנח שיטהר את הארץ ע"י המבול והיא מה שאמר הנביא את הארץ לא מטוהרה לא גושמה ביום זעם ואמר זה על ארץ ישראל כיון שלא גושמה ביום זעם לא נטהרה הארץ בשעת המבול מהחטאים הקודמים

כי מלאה הארץ חמס מפניהם פי' רש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל צריך להבין למה דווקא על הגזל ועוד שאחז"ל מה בין גזלן לחמסן גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי נראה שעל כל עבירות לא נחתם גז"ד שמא יחזרו בתשובה אבל על הגזל אין מועיל התשובה עד שישיב את הגזילה א"כ אם גזל חפץ או דבר מאכל ואכלו או שכילה החפץ אף אם משלם שווי' עדיין חמס הוא שלקח מחבירו בע"כ והתורה אמרה והשיב את הגזילה אשר גזל וגבי אנשי ננוה כתו' ומן החמס אשר בכפיהם משמע אשר עדיין בעין בכפיהם להשיב החפץ עצמו ובדור המבול אמר המדרש שגזילתם הי' בדבר המאכל שכבר הדבר לא הי' בעין אף שישלמו את הגזילה עדיין חמס הוא נשאר ועוד נרא' כיון שהעיד הכתוב כי מלאה הארץ חמס משמע אין גם אחד הרי שכל אחד הי' גוזל ונגזל וא"כ לא מבעי' בשני' שגזלו זה מזה וזה מזה אין כאן גזל ממון שהרי קיבל תמורתו אפילו בגזל שגזל מאחר הוא גזל מאחר וחייבו כולם כל אחד מחבירו מדינא דרבי נתן דאמ' נושה בחבירו וחבירו בחבירו שמוציאין מזה ונותנים לזה א"כ אותן אנשים שהי' גזילתו מועט ממה שנגזלו אין כאן גזל ממון אלא כיון שלקחו כל אחד בחזקה הרי הוא חמס והיינו דאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם היינו אף שהן דרך גזילה מ"מ מפני כי מלאה הארץ נעשה מן הגזילה חמס כנ"ל

תקח לך שבעה וגו' ואח"כ כתוב באו אל נח פי' רש"י מאליהן באו אותן שלא השחיתו את דרכם יש להבין מפני שיש לומר הטעם שהודיע הקב"ה מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' כי לימים עוד שבעה וגו' שהי' מודיע קודם המבול שבעה ימים מפני שהקב"ה אמר לו למינהו אותן שלא השחיתו את דרכם והאיך ידע זה נח אלא דאמרינן בר"פ אין מעמידין גבי פרה שמשמרין הי' אותה משעה שנצרכה מחשש רביעה א"כ הי' יכול נח ליקח בשעה שנולדו וישמור אותן שלא ישחיתו את דרכ' וכיון דאמרי' כל ששה' שמונ' בבהמה אינה נפל דהיינו אחר כלות שבעה ימים מלידתן א"כ הי' צריך ליקח אותן שבעה ימים קודם ימי המבול כדי שידע שהם בני קיימים דכתוב לחיות זרע לכך הודיע ז' ימים אלא שנח הי' סבר שלא יצטרך ליכנס לתיבה ביום התחלות המבול כדפירש"י בעצם היום הזה מפני מי המבול שהי' מקטנ' אמנה פ' דודאי הי' מאמין שב' אבל הי' סבר שיכול ליכנוס בלילה כמו שפירש"י שהי' מתירא לכנוס מפני רשעי הדור אבל המבול גבר בו ביום והוצרך לכנוס בעצם היום וכיון שסבר שלא יכנוס בו ביום נתעצל קצת בו ביום ולא הכניסם ביום שצוה אותו והי' בכלל ספק נפל ולא הי' יכול ליקח אותן ע"כ באו אותן שלא השחיתו את דרכם מעצמם כל שהתיבה קולטתן

ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך וגו' פי' רש"י מכאן שנאסר בתשמיש המטה ובפ' צא מן התיבה פירש"י שהתיר להם נראה דמזה ראי' למה שפירש"י בביצה דף ה' דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דיליף מאל תגשו אל אשה ג' ימים פירש"י דאפילו אם פירש לו הזמן צריך מנין אחר דלפי מ"ש התוס' דלא יליף אלא היכי דהוא מצד הסברא ה"ל למילף מהכא דהוא מצד הסברא שלא נאסר אלא בזמן שהי' בתיבה מפני צער העולם ואפ"ה הוצריך להתיר להם ויש לישב דהכא שאני דאף שהוא בחזקת היתר מ"מ דאילו הוי אמר צא מן התיבה אתה ובניך הוי משמע דאסורין אח"כ מ"מ נראה דיש מזה סיוע לפירש"י דכיון שלא הותר להם מתחלה היתר תשמיש לאחר יציאה מן התיבה היינו דכתוב ובאתה אל התיבת אתה ובניך ואשתך וגו' דמשמע שאסר להם אפילו היחוד כדאי' בכה"ג בסוף פ"ב דכתוב גבי אשתו של ר' זכרי' שנכנסה בסוף בניו והיינו כדאי' בסוטה דף ז' דמה שהתורה התירה יחוד בנדה היינו משום שיש לה היתר לאחר זמן וכיון דעדיין לא פי' להם ההיתר והי' בחזקת איסור לעולם שהי'