פנים יפות בראשית כב

שהקב"ה יעמוד לימינו וינסהו ה' אם יכול לילך בעצמו בלא סיוע וכשיראה כי מטה ידו יחזיק בו שלא יפול כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט משמע שאינו מסייע ממש אלא שעומד על ימינו מחשש שמא ימוט כאדם המלמד את בנו דרך הלוכו ועומד על ימינו שאם ימוט יתמכהו מיד וז"ש בחנני דהיינו נסיון שיהי' הילוכי מעצמי ותעמוד לימיני ותראה אם דרך עצב בי שאטה ליפול אז תחזיק בימיני ותנחינו בדרך כל עולם וכן הי' בנח שהלך בעצמו אלא שהשי"ת עמד בימינו פן ימוט אבל באברהם אמר התהלך לפני שילך בעצמו בלי סיוע והנה מה שאמר התהלך נח הוא כענין שאמר הכתו' ונתתי לך מהלכי' בין העומדים האלה שהאדם הצדיק הולך ממעלה למעלה וכן כתבתי גבי חנוך את האלהים שהי' הולך ממעלה למעלה עד שנתפשט ממנו הגשמיות ואיננו ולפי שתולדות האדם הם לפי מעלות האב בשעת לידתו כמו שיבואר לפנינו לכך אחז"ל ששם חם ויפת דרך חכמתן קחשיב שיפת הי' הגדול כדאי' בפ' בן סורר והיינו שהצעיר נולד יותר בשלימות כי הי' נח מתעלה בכל שעה יותר בשלימות מעלתו וכן הי' דורותיו מתעלים זה מזה בחכמתן וז"ש כיון שהתהלך נח את האלהים בכל שעה יותר ע"כ הי' תולדותיו חשיבות הקטן יותר מן הגדול. איתא במדרש איש צדיק תמים. שהשלים שנותיו למדת השבוע, נראה פירושו לפי מ"ש המהרש"א דאף שהקב"ה משלים שנות הצדיקים מיום ליום היינו בימי החודש ובימי השבוע שאם מכוונים מוסיף להם הקב"ה עד שיביא יום המיתה ביום השבוע שנולד וזת למדת השבוע והיינו למ"ש לעיל בפרשת בראשית הא דהוצרך הכתו' לכלול כללות השנים אחר שפרט מנין שנותיהם קודם שהולידו ואחר שהולידו היינו משום דמסתמא לא הי' השנים מכוונים והמ"ל שבהצטרף מקצת שנה קודם שהולידו ומקצת לאחר שהולידו יהי' שנה יותר וכלל גבי נח שלאחר שפרט שנים שלפני המבול חזר וכלל אותו עוד היינו משום דמסתמא לא הי' מכוונים אף דנח הי' צדיק דהקב"ה משלים שנותיו מיום ליום היינו שהי' קצת ימים יותר אלא שהשלים שנותיו למדת השבוע כמ"ש המהרש"א

ותשחת הארץ וגו'. כבר כתבנו לעיל ביום

אכלך ממנו וגו' כי עיקר המיתה וההשחתה היא בשעת החטא כמו שהארכנו שם ולכך הרשעים בחייהם נקראים מתים כי כבר הלך עיקר החיות מהם ועליהם הכתוב אומר נמשל כבהמות נדמו ואלמלא ניתן רשות לעין לראות הי' נראה לעינים כריתות הנפש כמש"ה הכרת תכרת עונה בה ואמר לעתיד ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי ואחז"ל אשר פשעו לא נאמר אלא הפושעים שאינם חוזרים בתשובה והחטא עיקר עונשם והיינו כי תולעתם לא תמות כי העון עדין בקרבם, ויש לפרש בזה מש"ה רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה י"ל אם יזכך ה' לראות בעיניך ראיות הרוחניות אז תראם תשלומי הרשעים בחייהם וכן בתהילים ל"ז קוה אל ה' בהכרת רשעים תראה והוא כשיזכהו ה' לראות עולמו בחייו אז יראה בהכרת רשעים פי' כשאחז"ל הכרת בעוה"ז תכרת לע"ה דהיינו שיראה הכריתות שלהם בעוה"ז שהיא בשעת החטא ממש ולעתיד יזכך ה' ראיית עינים הרוחנים המלובשים בעין הגשמים והיא סותם את הראי' הפנימות כמש"ה טחו עיניה' מראו' ולעתיד כשיזדכ' החומר יאירו עיניה' לראות את הרוחני כמו שהי' בשעת מהן תורה וכן היו בנביאים שנקראו רואים כדכתוב כי לפנים הי' נקרא לנביא רואה ויש לפרש בזה כי עין בעין וגו' ר"ל עין הפנימי המלובש בעין החיצונה יראו ראיות הרוחניות בשוב ה' את ציון והיינו דכתוב ויצאו וראו בפגרי האנשים שיזדכך עיניהם ויראו שהחטא' היא עיקר עונשם וז"ש הכתוב כאן ותשחת הארץ לפני האלהים קודם שבא פורעניות דינם כבר הי' נשחתה בשעת החטא וז"ש וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה שכבר בחטאם נתקלקלו כל הצינורות ולא הי' להם תקנה

ויאמר אלהי' אל נח קץ כל בשר בא לפני וגו' והנני משחיתם את הארץ וגו' יש לפרש על דרך שאמר דהמע"ה בסי' כ"ז בקרוב עלי מרעים וגו' ענינו כי אחז"ל כי המשחיתים הנבראים מעונו' הנקראים נגעי בני אדם הם המקטרגי' כמ"ש במשנה כל העובר עבירה קונה לו קטיגור ומשטינים למעלה ותובעים דין על האדם ובאמת היא לרעתה כי כשאדם מקבל את הדין ממילא הם נמוחים ונתבטלים וז"ש צרי ואובי שהם צוררים ואויבים לבקש עליו דין אף שבזה המה כשלו ונפלו וזש"ה קץ כל בשר