פנים יפות בראשית כא

על המחשבה וכו' ע"ש וזהו כי רבה רעת האדם וגו' שכיון ששנו והרגלו בעבירה וגם כל יצר מחשבות לבם רק רע דכיון שנעשה להם כהיתר מחשבתם מצטרפת למעשה וכיון שאין מספיקין בידו לעשות תשובה כדאי' בסוף יומא לכך וינחם ה' וגו' ויתעצב אל לבו וגו' פי' רש"י האדם אל לבו של מקום וכו' יש לפרש דקאי על האדם שהזכיר בתחילה שנתעצב אל לבו של אדם לפי שאמר בתחילה וכל יצר מחשבות לבו רק רע היינו היצה"ר השרוי בלב האדם כמשחז"ל בכל לבבך בשני יצריך והיא משחז"ל בסוכה דף נ"ב ע"ב שהשי"ת מתחרט על היצה"ר שנאמר ואשר הרעותי. פרשת נח

נח מצא חן וגו'. לפי פשוטו היא ע"ד שאחז"ל בשבת דף נ"ה אמרה מידת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו א"ל הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמר לפניו רבונו של עולם היו להם למחות אמר לו גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא יקבלו מהם וכו' והנה נח צדיק תמים כאשר העיד עליו הכתוב אלא שלא הוכיח בני דורו כראוי וז"ש ונח מצא חן בעיני ה' שגלוי לפניו שאם הי' מוכיחם לא יקבלו ממנו והנה אמר הכתוב שבח גדול לנח שכן מצינו גבי מרע"ה דכתוב ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני ענינו כי החן הוא מאת השי"ת כי הוא הנותן חן כמו שמצינו גבי יוסף וגבי ישראל דכתוב ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים וכן תקנו לומר ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך שהקב"ה נותן חן בעיניו והיינו דכתוב גבי מרע"ה ומצאת חן בעיני שלא הוצרך הקב"ה ליתן לו חן אלא שמצא חן מחמת עצמו והיינו שאמר ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך והשיב לו השי"ת כי מצאת חן אתה לבדך אבל עמך וחנותי את אשר אחון דהיינו שהשי"ת נותן חן למצוא חן בעיניו והיינו גבי נח שבחו הכתוב שמצא חן מעצמו לפי שאמר אח"ז את האלהים התהלך דהיינו בסיוע השי"ת כמשחז"ל לכך אמר בתחילה שמצא חן מעצמו

אלה תולדות נח וגו'. היה בדורותיו וגו' פירש"י יש מרבותינו דורשים אותו לשבח וכו') נראה הא דכתוב בדורותיו לשון רבים ולא אמר בדורו כמו שאמר השי"ת כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ונראה לפרש ע"פ מ"ש לעיל בפ' תדשא הארץ וגו' כי כמו שהצדיק מזכה דורות שלפניו ולאחריו כמו שביארנו בתחלת בראשית כן הרשע מחטיא דורות שלפניו ואחריו ע"ש, והיינו ששיבח הכתוב את נח אף שדורות שלפניו הי' רשעי' וגם דורות שלאחריו כמ"ש במשנה שכל הדורות הי' מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם אפי"ה הי' הוא צדיק תמים וזהו לשבח אך י"ל שמה שהי' נח איש צדיק תמים הי' ע"י גודל זכותו של אברהם אבינו שזיכה לפניו והדעת נותנת כן כיון שהגין זכותו של אברהם אבינו על כל עשרה דורות שלפניו כ"ש נח שא"א בא מזרעו שזיכ' אותו וע"י זכותו הי' תמים כדכתוב גבי א"א התהלך לפני והיה תמים, ובזה מובן מה שלא אמר הקב"ה אותך ראיתי צדיק תמים לפני בדור הזה כי התמימות היא מחמת זכות של אברהם אבל בדור הזה לא הי' אלא צדיק והיינו דכתוב בדורותיו היינו ע"י אברהם שהי' עשירי לדורותיו ומה שפירש"י אלו הי' בדורו של א"א לא הי' נחשב לכלום היינו לפי שאמרו במשנה עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם משמע שהוא נטל כל שכרם אף דודאי דנח שהי' צדיק הי' מזכה קצת את דורותיו הבאים אחריו מחמת צדקתו והי' ראוי' לו ליטול קצת חלק בשכרם אלא שזכותו של אברהם הי' גדול כל כך ולא היו הדורות צריכין לזכות של נח' כלל והיינו דאמר לא הי' נחשב לכלום

את האלהים התהלך נח. פי' רש"י ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו נח הי' צריך סעד וגו', הנה במילת התהלך הוא לשון התפעל שהיא בעצמו הפועל והנפעל וצריך להבין גבי נח שהי' צריך סעד הל"ל את האלהים הלך נח ויש להבין ע"פ מ"ש דהמע"ה בתהילים סי' קל"ט חקרני אל ודע לבבי וגו', וראה אם דרך עצב בי וגו', אף שכבר אמר דוד זמותי בל יעבור פי ואחז"ל שכיון שלא עמד בנסיון אמר שלא יבקש עוד נסיון אלא הענין הוא כי הנסיון הוא שהקב"ה מסלק עזרו ממנו כמ"ש הבא לטהר מסייעין אותו ואמרו עוד יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' והנסיון הוא שהקב"ה מסלק עזרו ממנו והאדם מתגבר בעצמו על יצרו וזהו הנסיון ושאלת דוד היה