פנים יפות בראשית כ

קודם הלילה ביקש שיתן לו אותן ג' שעות יותר על ה"ע שנים וימות בתחילת הלילה. ויהיו כל ימי אדם וגו' לכאורה קרא מיותר הוא דמי לא ידעינן דק"ל ושמונה מאות תתק"ל שנה היא ונראה דמסתמא לא הוליד באותו יום שנשלם הק"ל שנה נמצא צ"ל או דחשוב מקצת שנה ככולה או דלא חשיב כלל מקצת וכן אחר השמונה מאות דהוליד שת צ"ל כן או דלא חשיב כלל מקצת שנה או חשיב מקצת ככולה והי' אפשר דבהצטרף מקצת אחר הק"ל ומקצת אחר השמונה מאות שיהיה שנה פחות או יותר דהיינו אם היה נחשב הזמן שקודם לידתו חודש אחד בשנה לשנה וכן אחר לידת שת נחשב חודש א' לשנה נמצא דבהצטרף שניהם נחשב השני חדשים לשנה א' ואי נימא דלא חשיב מקצת ככולה נמצא אם היה י"א חדשים בראשונה ולא נחשבה וכן בשנין אחר לידת שת נמצא בהצטרף שניהם הוא יותר לכך הוצרך לומר דבכלל השנים בצירוף נמי לא היה אלא תתק"ל ועמ"ש בר"פ נח

ויתהלך חנוך וגו' אחז"ל שנעשה שר עולם והוא מט"ט ששמו כשם רבו ויש לפרש בזה מ"ש המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי משום דאי' ביו"ד סי' רע"ב סעיף ט"ו אסור לקרות בשמו של רבו אם היא שם פלאי לכך אמר והיא פלאי וכיון ששמו כשם רבו אין לו להזכיר שמו

את שם את חם ואת יפת פי' רש"י והלא יפת הגדול וכו' עיין בפרש"י נח בפ' ולשם יולד וגו' וע"ש מ"ש שם

ויאמר ה' לא ידין רוחי באדם וגו' עמ"ש בזה בחידושנו כתוב' דף ח' ע"ב ויש לפרש ע"ד משחז"ל בפ' יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו שהיא משל לחיגר וסימא וכו' והיא שהרוח טוען שאינו חוטא אלא החטא הוא מצד הגוף וכן הגוף טוען שאין בידו לחטוא בלא הנשמה והקב"ה מרכיבם ודנם וכתב הר"ר אלשיך שז"ש במתניתין דאבות הילודים למות והמתים להחיות והחיים לדון לידע ולהודיע שהוא מה שהוצרך להמית ואח"כ להרכיבם ולהחיות ולא דנם בחיים בהיותם יחד משום שידעו שהוא הבורא והדיין שאם ידונם בעוה"ז שהיא עלמא דשקרא לא יודו שהיא מאת הש"י ויתלו במקרה לכך דנם בעולם עליון ויש לפרש בזה מ"ש לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה שהוא לשון כפול אלא ענינו שביקש שיענשיהו בעוה"ז ולא להמיתו ולהחיותו ואני אספר מעשי יה ואודה לו שהוא מאתו יתברך ואומר יסר יסרני יה וגו' יש לפרש בזה פסוק משנאי ה' יכחשו לו ויהי עתם לעולם שעי"ז שהם מכחישים השגח' הש"י ותולים הכל במקרה אין הקב"ה דנם בעוה"ז שהוא חיי שעה אלא עת משפטם ודינם אחר מיתתם שהוא מיתת עולם וזהו ויהי עתם לעול' וכל זה בדבר שיש לתלו' במקרה אבל בעונש המבול שהיא שלא כדרך הטבע ע"כ א"צ להמיתם ולהחיותם ולהרכיב' יחד כי הרוח יטעון שהגוף היא הגורם שהיא עפר מן האדמה וכן הגוף יטעון גם הוא שהוא בשר ואין בו כח לחטוא והרוח היא הגורם ומוטב לדונם בחיים, וזהו לא ידין רוחי באדם שהרוח יטעון שמה שהיא אדם היא הגורם והגוף גם הוא יטעון שהיא בשר ע"כ טוב לדונם בחיים. הנפילי' היה בארץ וגו' וגם יש לפרש דקאי על המלאכים שנפלו כדאמרינן בנדה דף ס"א שהולידו סיחון ועוג מכדי סיחון ועוג אחין הוי ושניהם נשתיירו מדור המבול כמ"ש התוס' בנדה שם והיינו דקאמר וגם אחרי כן פי' אחר המבול נשתיירו וע"ש בפ' חקת די"ל דסיחון נולד אחר המבול והיינו וגם אחרי כן וקרא להם אנשי שם הנקובי' בשמותן במלחמות סיחון ועוג נהרגו ע"י משה ולהיו' שאחז"ל שהקב"ה בורא רפואה קודם למכה ע"כ נרמז קודם בשגם הוא בשר שהוא רמז למשה כמ"ש חז"ל בשגם זה משה כי קודם שנבראו סיחון ועוג שנלחמו בישראל כבר בא ניצוץ מבחינות משה בנח לכך נרמז ובזכות משה שהי' חי מאה ועשרים שנה הגין על הדור מאה ועשרים שנה. המה הגבורים פי' רש"י למרוד במקום, לפי"ז יש לפרש אנשי השם היינו שעבדו ע"ז כדאי' במדרש גבי דור הפלגה ונעשה לנו שם אין שם אלא ע"ז כדכתוב ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובזה א"ש הא דכתוב בתרי' וכל יצר מחשבות לבו רק רע כדאיתא בספ"ק דקדושין דבע"ז נידון במחשבה כמעשה ועיין בסמוך

וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו'. יש לפרש ולרמוז בזה מ"ש חז"ל בספ"ק דקידושין למען תפוש בית ישראל כדרב הונא כיון שעבר עבירה ושנה בה הותרה לו ופי' רש"י שנענש