פנים יפות בראשית יז

ישראל להטיבם באחרונה וזה הי' טובת קין שלא הסביר לו פנים וקין לא הבין זה לכך אמר לו הש"י למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת ר"ל אם תשוב בתשובה שאת והוא מלשון ישא ה' פניו אליך הרי שזה הי' טובתך להטיב לך באחריתך ולמה חרה לך כמו שיבואר הלא אם תטיב שאת ופי' התרגום אם תיתוב ישתבק לך והיא מלשון נשיאות עון ובקדושין דף ס"א פרש"י שהיא מתן שכר וכמו וישא משאת מאת פניו ועמ"ש באריכות והיינו דלפי נשיאות שכר מיירי בתשובה מאהבה שאחז"ל שזדונות נעשה כזכיות ולפי' התרגום ישתבק לך מיירי בתשוב' מיראה שזדונת נעשה כשגגות וע"פ פשוטו יש לפרש ע"ד שאחז"ל הבא לטהר מסייעין לו בא לטמא פותחין ועין מ"ש לקמן בפרשת לך לך בפ' ויסע לוט מקדם שענינו הוא מ"ש בפ' מי יעלה בהר ה' כי הבא לטהר היא משל לעולה על ההר שעליית ההר קשה מירידתו לכך מסייעין אותו להנשא במדרגות העליי' משא"כ בירידה וז"ש הלא אם תיטיב שאת שיהיה לך סיוע להנשא למעלה ואם לא תיטיב אזי פותחין לו וזהו לפתח חטאת רובץ. ואם לא תיטיב וגו' יש לפרש ע"פ משחז"ל הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה וכו' ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה יש להבין דהל"ל עונש עבירה עבירה אך ענינו היא שמה העבירה גוררת עבירה כיון שעשאה פעם אחת מתגבר עליו יצרו לשוב לעשות' כמשחז"ל שעיקר התשוב' לשוב מן החטא באותו מקום ובאות' אשה אמנם היא לטובת האדם כי ידוע הוא שבמעשה עבירה נתן כח ליצה"ר והיא מכח הקדושה אשר יש באדם כי הרע בעצמו מאפס ותוהו ואין בו כח אלא מניצוץ הקדושה שבו ובזה הכח היא בא להחטיא שנית ואם יתגבר פעם שנית על יצרו ושב מן החטא אז מעלה זה הכח שנפל מתחילה וחוזר ומתקרב אל הקדושה ונמצא שמה שבורח מן העבירה היא מרויח עבירה ראשונה שעשה וז"ש הוי בורח מן העבירה כי הכח שבא עליו הוא מכח העבירה שעשה כבר ואם יברח היא משתכר עביר' ראשונה וזש"ה אם תיטיב שאת שאם יעשה תשובה גמורה דהיינו תשובה מאהבה ישא ה' את עונו ויעשה ממנו זכיות כנ"ל ואם לא יעשה תשובה גמור' ניתן לו עצה שבוודאי לפתח חטאת רובץ שודאי זה החט' ישכים לפתותך להחטיאך שנית וכמ"ש בא לטמא פותחין לו רצונו כיון שפותחין לו מזומנת הטומאה אליו ובעת שתראה שתרבה תשוקתו אליך היא הזמן שאתה תמשול בו שתוציא ניצוץ הקדושה שבו ממנו ע"י שאתה בורח מן העבירה וידבק ניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה אליך להחזירו למקום קדושה עוד יש לפרש מ"ש אליך תשוקתו ואתה תמשול בו ע"ד שאחז"ל שבהתבונן האדם בתשוקת כח היצה"ר להחטיאו והוא אין להאשימו כי לכך נוצר וכמ"ש בפ' רוח סערה עושה דברו שמרמז על היצה"ר שנקרא רוח סערה והוא לעשות דברו של הש"י שלכך נברא ויוכל האדם ליקח ממנו משל כמה יש לו לאדם לחשוק ולהוסיף כחו בעבודת השי"ת וז"ש אליך תשוקתו ואתה תקח משל מתשוקתו אליך שכמה ראוי לך להתגבר עליו. ויאמר קין ולפי פשוטו יש לפרש שהבל נתרחק מקין מעודו ולכך בחר לו אומנות אחרת ולא נשתתף עמו באומנותו כמו שהזהירו חז"ל אל תתחבר לרשע ויותר מזה כשראה שאין רוח המקום נוחה שלא קיבל קרבנו וקין רצה להתקרב אליו ואמר להבל דברי הש"י שאמר לו אם תיטיב שאת ועשה עצמו כחוזר בתשוב' ומתוך כך נתקרב הבל אליו ואיתא במדרש הביאו רש"י ז"ל שנחלקו על הירושה ע"ש ויש לפרש מה היה מחלוקתו עמו בירושה שקין טען כיון שהוא בכור יש לו ליטול פי שני' ותבל טען שהוא בכור ליציר' ע"ד שפירש"י ז"ל בפ' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב וגו' וטענות הבל הי' כיון שנתקבל קרבנו ולא נתקבל קרבן קין ע"כ שהוא בכור כמ"ש חז"ל שקודם מ"ת הי' עבודה בבכורים ולכך הביא קרבנו מבכורות צאנו והיינו דכתוב ויאמר קין שאמ' לו מה שאמר הקב"ה אם תטיב שאת שהיא רוצה לקבלו כיון לפי דעת קין רוצה לגזול אותו ובן נח חייב מיתה על הגזל אלא שלא היה לו לדין על המחשבה כמעשה שהרי עדיין הי' אביהם חי ולא הי' לו להרוג אותו ובאמת הי' נתחייב קין מיתה ע"ז כי אף דשוגג היה דסבר שהוא חייב מיתה מ"מ בן נח חייב על השוגג כמזיד כדאי' במס' מכות שהיה לו ללמוד ולא למד וכשחזר בתשובה כדכתוב גדול עוני מנשוא חשב לו הקב"ה כשוגג