פנים יפות בראשית יג

מות תמות מיתת הנשמה ומיתת הגוף אבל הוא אמר לחוה פן תמותין ולא כפול ואפשר לומר דמ"ש לחוה לא תאכל ולא תגע כיון בנגיעה ואכילה כמו שמצינו שאמר הכתוב וכל קודש לא תגע והיא אזהרה על אכילה כמ"ש חז"ל ולגבי רוחניות קרוי אכילה גשמיות בלשון נגיעה ולכך לא הוצרך לכפול מות תמותין דמ"ש פן תמותין קאי על שניהם על הנגיעה ועל האכילה וחוה טעתה וסברה שהיא נגיעה ממש ואפשר לומר עוד דמה שלא כפל דסבר דלגבי אשה לא שייך מיתה רוחנית כמ"ש המ"א סי' תר"י דאין הנשי' יכולין להיות כמלאכי' דעיר גברים ע"ז אמר הנחש לא מות תמותין כיון שלא אמר בלשון כפול אין כוונתו על מיתת הגוף אלא שיפלו ממדרגתו שהי' יותר ממלאכי' למעלה מהם ויביא רק למדרגות המלאכים וז"ש והיתם כאלהים שאף שיפלו ממדרגתו תהי' במדרגת המלאכי' שגם הם יודעי' טוב ורע אבל לא מיתת הגופניות ויש לפרש מ"ש כל המוסיף גורע לפי שהקב"ה אמר ביום אכלך ממנו ולא תיכף באכילתו מיד אלא באותו יום והיא הוסיף להזהיר אותה מיראה שתמות מיד ומזה באו המכשול שדחפה אותה הנחש כפי' רש"י שאמר כשם שאין מיתה בנגיעה וכו' ואלו הי' אומר ביום אכלך לא הי' מזה ראי' שלא מתה מיד וי"ל דהיינו נמי טעמא שאמרה הנחש כי ביום אכלך ממנו והייתם כאלהי' והיינו שיהי' במעלות המלאכי' שעיקר דעתה הי' שחוה חסית את האדם בזה שיהי' כאלהים אף שיראה אדם שהוא אכלה ולא נעשתה כאלהים לכך אמר ביום שלא יביא מעלה זו מיד אלא באותו יום

ויתחבא ויאמר לו איכה וגו' את קולך שמעתי וגו' הענין מה שנחב' אדם וכי לא ידע שא"א להסתי' כמש"ה אנה מפניך אבר' וגו' ויותר יפלא מ"ש את קולך שמעתי וגו' וכי תשובה הוא זו להש"י שנסתר מפניו ונראה מפני שכיון שנתגש' והי' ערום אחז"ל שהערום לא יתרום מפני שאינו יכול לברך ואחז"ל תפלה עד שיכסה את לבו מפני שהוא מדבר לפני המלך וכ"ש לשמוע קול הש"י ע"כ אמר שהתחבא בין אלנות מפני ששמע קול הש"י ונתכוון לכסות גופו וז"ש קולך שמעתי בגן לכך הוצרכתי להחבא ולכסות את גופי

ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ וגו': שמילת היא מיותר ואפילו לפי מה שפירש"י דמ"ש האשה אשר נתת עמדי שכפר בטובה מ"מ לא הל"ל אלא אשר נתת לי וגו' ולפי פשוטו יש לפרש שהש"י שאל אותו ב' שאלות מי הגיד לך שאלה אחת ועוד שאל לו המן העץ ובאמת הי' הדבר כן היא שאכלה וידעה שהם ערומי' הגידה לו שהם ערומי' וזה שהשיב האשה אשר נתת עמדי הגידה לי ועל השאלה השני' המן העץ השיב לו היא האשה אשר הגידה לי היא נתנה לי וכן משמע מדאמר הקדוש ברוך הוא מי הגיד לך ולא אמר מנין אתה יודע משמ' שבאמת שהיא הגידה לו ועוד יש לפרש ע"פ מה דא' בסוטה דף ט' ע"ב פירש"י בפ' הנחש השיאני שהיא לשון נשיאון שגרם החטא הוא שבא על חוה קודם שבת ואכלה פגה כמשאז"ל בדוד המלך ע"ה ראוי' היתה בת שבע וכו' אלא שאכלה פגה וזה גרם לו אכילת עץ הדעת קודם שנתברר מן הרע שבו אבל טענת אדם הי' שהרי אסרו חז"ל היחוד חתן וכלה כשהיא נדה משום דחתן יצרו תקיף וז"ש האשה אשר נתת עמדי שנתייחיד עמי הוא גרם שאכל מן העץ ולפ"ז פי' היא נתנה כלשון חז"ל בכמה מקומות היא הנותנת שעי"ז בא לידי אכיל' ויש לפרש מ"ש כי שמעת לקול אשתך ותאכל שהוא תשובה למ"ש האשה אשר נתת עמדי שהיא הסיתו לבוא עלי' כמ"ש הנחש השיאני כנ"ל והוא שאמרו יותר מה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכן אמרו ביבמות דף פ"ה שהיא מרגילתו לזה אמר כי שמעת לקול אשתך שלא הי' לו לשמו' לה לבוא עלי' בזה יש לפרש מש"ה גם בלא דעת נפש לא יטוב ואץ ברגלי' חוטא ענינו כי לולי שנתנה כבר כח בנחש לא הי' יכול להסיתם וביותר שאחז"ל שדחפה אותה עד שנגעה והאיך הי' כח ביד הנחש לעשות מעשה לדחוף אותה עד שתגע אע"כ שכבר נתנה לו כח וז"ש גם בלא דעת ר"ל קודם שאכלה מעץ הדעת כבר היתה נפש לא טוב ואץ ברגלים היינו מה שדחפה הנחש הי' מחמת החטא הקודם

ויאמר אלהים אל הנחש כי עשית זאת: יש לדקדק דגבי נחש הזכיר הקב"ה טעם העונש בשביל העבירה שעשתה וכן גבי