פנים יפות בראשית קד

בישראל ונראה דמזה הטעם אמרו ביבמות מפני מה לא מלו איבע"א משום חולשא דאורחא ואיבע"א משום דלא נשב' להסרוח צחוני שהוצרך לשני החעמי' מפני ששבט דן שהי' דגלו בצפון והיו פליטי ענן נשבה להם רוח צפונית דלא שייך טעמא כי היכא דלנבדר עיני וצ"ל משום חולשא דאורחא ובשאר השבטים לא שייך טעמא דחולשא דאורחא כיון שהיו נשואת מענן לא היו עייפים מטורח הדרך כדכתיב רגליך לא בצקה זה ארבעים שנה וצ"ל משום דלא נשבה להם רוח צפונית (ועיין מ"ש בחידושי קידושין דף ל"ז ע"ב באופן אחר ע"ז) והיינו דכתוב בשבט דן ואתה עיף ויגע לכך התפלל עליהם יעקב שיהיו כנחש עלי דרך וגו' שינצלו בדרך מכל שונאיו וכיון שאחז"ל בפ' והיה כי ירים משה את ידיו וגומר וכי ידיו של משה עושת מלחמה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעל' וכו' ע"כ לישועתך קויתי ה'

בפסוק גד גדוד יגודנו יש לפרש לפי מה שפרש"י שנולד מהול ע"ד שאמר דוד הע"ה שש אנכי על אמרתיך וגו' שפירשו חז"ל על המילה שניתן באמירה איתא בתנחומא ששאלו את ר"ע למה אינו מהול ממעי אמו אל' לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצו' אלא לצרף בהם שנאמר אמרת ה' צרופה וגו' ועניני הוא שע"י המילה והסרת הערלה מטהר את הלב שנקראת ג"כ מילה כדכתיב ונמלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי להסיר את קישוי העורף נקראת על שם המילה כמשחז"ל ומלקוש שמל קושיתן של ישראל ויבואר עוד בפ' כי תזריע והיינו דאחז"ל שמקיימין אותה ישראל בשמחה שהוא טהרת הלב והוערף לקיים מצות ה' בשמחה ובטוב לבב והנה הי' עולה על הדעת דאותו שנולד מהול אין הלב מתטהר כיון שלא נעשה בו מעשה הסרת הערלה אבל באמת אמר דוהע"ה אף שנולד מהול כדפירש"י בתהלים לדוד מכתם שהי' מכתו תם שנולד מהול אפ"ה מטהר לבבו ודימה זה למוציא שלל רב דאף שלא יגע בו ולא הרויח במעשה ידיו אפ"ה הוא שמח בו כמו שבא לו העושר ע"י כחו ואמץ ידו והיינו דאמר בתחלה ומדברך פחד לבי דהיינו טהרת לב וע"ז אמר שש אנכי על אמרתיך אעפ"י שנולד מהול הרי הוא כמוציא שלל רב וז"ש בגד שנולד מהול ממילא הי' גדוד ומ"מ הוא חשוב כאילו יגודינו והוא יגוד עקב שהוא טהרת הלב כדכתיב בירמיהו עקוב הלב מכל וגו' ולהיות כי הוא סוד אות תפילין שהוא על הזרוע נגד הלב וקשר על הקדקוד שהוא מול עורף לטהרת הלב את העורף ויש בזה רמז משאחז"ל ידך בעורף אוביך איזה מלחמה שהוא נגד עורף הוי אומר זה קשר ורמז על קשר של תפילין והיינו מ"ש רבינו ע"ה בברכת גד ברוך מרחיב גד כלביא שכן טרף זרוע אף קדקוד וירא ראשית לו שם חלקת מחוקק ספון אמר כלביא שכן שהוא טהרת הלב והוסיף י"א לרמז על מילואים כי י"א מספרו קל"א לרמז על טהרת יצה"ר שבלב שמספר סמאל הוא קל"א ומחזירו למוטב כמשאחז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר ולהיות כי אמרו שהקשר של תפילין הוא כמו תפילין אלא שאין בו כתיב' והוא מקבל מאור הפנים של תפילין ששם הקדוש' בחקיקה מפורשת גנוז באור הבתים והיינו שאמר וירא ראשית לו שע"י טהרת הלב והערף הוא מקבל מקדושת הרא"ש כי שם חלקת מחוקק ספון ששם גנוז האור בחקיקה בחלוקי ד' בתים ואז מקבל קדושת תפילין של ראש והיינו דאמר וית' ראשי עם, עוד אי' בזוהר בפ' זה שהוא ג' ד' גמול דלים ע"ש וכן אמר משה רבינו ע"ה צדקת ה' עשה, ויש לפרש ע"ד שכתבנו בפ' משפטים אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנושה שענינו הוא שאחז"ל כי בגלל הדבר הזה גלגל חוזר בעולם א"ר ינאי לברתי' אקדים ריפתא לעני וכו' הרי שכל הצדקות אינן אלא כהלואה שהרי משתלמין לבניו כל זה אל יאמר העשיר שהעני יכנע לו כמו עבד לוה לאיש מלוה ע"ז יאמר שגם זה אינו כי מי הוא המלוה שמא כבר אבותיו קיבלו והוא משלם וז"ש את העני עמך ע"כ לא תהי' לו אפי' כנוש' אלא כפורע חובו וז"ש יעקב גדוד יגודנו שהגומל דלים ישולם גמולו וזהו גדוד יגודנו שבסוף יגמול לו ולא יחשוב שהוא הראש וכמלוה אלא כאלו הוא העקב שהוא הסוף שכבר קיבלו אבותיו והוא המשלם וזהו והו' יגיד עקב שחושב בנפשו שהו' העקב ולא הראש, עי"ל והוא יגוד עקב שזכות המתחיל לגמול דלים שבסוף הדורות יהא הוא המסיים לגמול דלים והיינו דאמר והוא יגוד עקב עי"ל ע"ד שכתוב בב"ר בפ' בא גד גד שבא מי שעתיד לגדד משחיתן של אומות העולם מני זה