פנים יפות בראשית קב

בכח האלף שבו מחזירין כולו למוטב וז"ש מי יתן טהור מטמא לא א' שבכח האלף שבו שמור' על האחדו' מהפך כול' למוטב וזהו דקאמ' ויהי למס עובד שגם אותיות למ"ס נתהפכי' למוטב לעבוד ה' בכל לבבו

ויש לפרש עוד בין המשפתים ע"ד שמפורש בזוהר וירא מנוח' זה תורה שבכתב ואת הארץ כי נעמ' זו תורה שבעל פה והיא מה שקיבל משה מסיני ומסר לדורותיו יש לפרש מה שאמ' ויט שכמו לסבול על עיון השכל שבה' להגדיל תור' ולהאדי' והוא בא ע"י יגיע' כשאחז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמין והיינו לחדודי ויהי למס עובד שהוא ללמד לאחרי' כמו שאמרו בכתובו' בריש פרק אלמנ' כל המונע תלמידו לשמשו וכו' שנאמ' למס מרעהו חסד ועיין מ"ש בחידושנו שם והנ' אחז"ל בשב' דף למ"ד בפ' והי' אמונ' עתיך ששואלין לאדם נשאת ונתת באמונ' קבע' עתים לתורה, ויש לפרש מפני שצריך לקבוע עתים ללמוד לגירסא ועת ללמוד בעיון השכל וז"ש נשאת ונתת שהוא משא ומתן של תורה שהוא העיון ואמר באמונה כי יאמין שאם יגע ימצא כנ"ל ואמרת קבעת עתי' לתור' לקבוע עת לגירסא, ויש לפר' כל השאלו' על זה כ"א יגדל ויבו' למד' שיכול לחדש דבר מושכל מלבו הוא נקרא עסקת בפרי' ורבי' כמ"ש האר"י ז"ל לא יהי' בך עקר שאינו יכול להוליד בשכלו וצריך לקבוע עת לזה לחדש חידושי תורה ומה לגירסא וע"ז אוגר צפים לישועה כי ע"ד שאחז"ל וה"מ לחדודי אבל לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא ויצפ' לישוע' שיבא לו סיוע משמי' ובהגדילו עוד להפליג בחכמ' עז"ה פלפל' בחכמ' שצריך לעסוק בפלפול ותלמידי' וגם צריך לחזור על תלמידו אף שכבר מורגל בו מ"מ יבין אותו יותר, וזהו שאמר הבנת דבר מתוך דבר ועל דרך זה פרשנו מה שאמר שלמה המלך ע"ה במעלת אשת חיל דקאי על התור' מפרי כפי' נטע' כרם וכתבנו לעיל דקאי על כרם ה' בהמ"ד של תור' ואמר חגר' בעוז מתני' על קביע' הגירס' שהוא עיקר סמיכת' של תור' ואמר ותאמץ זרועותי' על הפלפול כשאחז"ל במה שאמר משה רבינו על יהוד' ידיו רב לו שלא ידע למשקל בשמעתי' והתפלל עליו ואמ' ידיו רב לו ואמר ע"ז כי טוב סחרה דהיינו מו"מ תורה כדי שלא יכבה בלילה נרה כדי שלא יכבה אור השכל וע"י הפלפול מאירה נרה אבל לא בזה הכל כי הגירסא עיקר וע"ז אמרו לא כל המרבה בסחורה מחכי' שלא ירבה במו"מ של תורה יותר מדאי אלא יקבע עת וגבול לכל א' והיינו דקאמ' רובץ בין המשפתי' שהוא נותן גבול לכל א' למקר' ולמשנ' ולגמ' כדמפרש וירא מנוחה וגו' כנ"ל

בפסוק דן ידין וגו' עיין פירש"י דקאי על שמשון שהי' שופט את ישראל ויש לפר' שהי' שופט בצדק ולא הי' הפרש בין שבטו לשאר שבטי ישראל והיינו דאמ' כא' שבטי ישראל וכעין זה מצינו במס' סוטה שאמר כל עשרים שנה שהי' שופט לא אמר העביר לי מקל ממקו' למקום והיינו שלא רצה ליהנות משום אדם כדי שלא יהיו דעתו קרוב' לו כענין שנאמ' גבי משה לא חמור א' וכן בשמואל וכמ"ש בפ' שני דייני פסילנא לך לדינא לפירש"י כא' שבטי ישראל היינו כדוד ענינו מפני שכתוב בדוד שהיה עושה משפט וצדק' ויואב על הצבא פירש"י שבזכות שהי' עושה משפט הצליח יואב בצבא וכן גבי שמשון שהי' דן את ישראל וגם הצליח במלחמתו

בפסוק יהי דן נחש וגו' יש לפרש ענינו מפני ששבט דן היו שורשם משורש הדין כמו שאמרו בריש פסחי' ההיא דאמר דן דינא אמרו מדבית דן קאתי וענינו שקראה רחל שמו דן על שם הדין שנאמר ותאמר רחל דנני אלהי' וגו' והנה אחז"ל כשיש דין למטה אין דין למעל' שע"י שעושה משפט בארץ ממתק את הדינין למעלה, ויש לפרש בזה מה שאמר בתהלי' פ"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלו' נשקו אמת מארץ תצמח וגו' כי ענין הצדק' והחסד מעורר חסדי' למעל' ומתיש כח שרי האומו' וממילא נופלי' למט' כדכתיב כי יפקוד ה' צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמ' ונאמר כי רותה בשמים חרבי על אדום תרד ולכך נמשל החסד למים שיורדים מלמעלה למטה אבל בבחינות משפט ודין נמשל לאש שעולה ממטה למעלה וכשנעשה דין ברשעים ממילא נופלים שורשם למעלה והוא ענין נקמת פנחס בזמרי שאמר הקב"ה שהשיב חרון אף בקנאו את קנאתי בתוכם וכן בבני לוי שאמר משה מלאו ידיכם היום וגו' וזהו ענין התשוב' בעינוי