פנים יפות בראשית י

את האדם ורמז לזה שמילת נרג"ן הוא ר"ת נפש רוח גוף נשמה שהוא תהפוכת הגוף למעל' מן הרוח והיא מה שכתב ביום אכלך ממנו מות תמות כי האמת רמז לחיים כמ"ש חז"ל בעיר ששמה קושטא וכשמפריד האלף נשאר אותיות מת וזש"ה ויהי האדם לנפש חי' אפילו בחינת נפש שבו היא דבוק באור פני מלך חיים

וייצר ה' אלהים את האדם וגו': אחז"ל וייצר בשני יודין אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי והענין הוא הקב"ה ברא את האדם במשקל היצ"ט והיצה"ר וביד האדם להגביר היצ"ט על היצה"ר עד שיתהפך היצה"ר ג"כ לטוב כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך וכו' ונעשה משניהם לב אחד ואז ישכון לבטח ובזה יש לפרש מ"ש שה"מ ע"ה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ע"פ מ"ש ראשית חכמה כי שלשה מדריגות באהבה ממ"ש ב"פ ותצא דינה בת לאה וגו' הבחינה ראשונה היא ויאהב את הנער' וגו' בחינה ב' ותדבק נפשו וגו' בחינה ג' ולא אחר הנער לעשות את הדבר כי חפץ וגו', ומזה נלמד מצות אהבת הש"י ודבוקתו וחפצו בעבודתו יתברך ואחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כי כפי גבורו' היצ"ט כן יתגבר היצה"ר כנגדו כמ"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו אבל מה שאמרו כל הגדול מחבירו ולא אמרו כל הגדול סתם הוא ע"ד שאחז"ל ב"פ כבלע רשע צדיק ממנו צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע וה"נ כל הגדול מחבירו ואינו גדול ממש אז יצרו מתגבר עליו אבל אם היא גדול ממש אז גם היצה"ר נתהפך לטוב וזהו בבחינת אהבה כשמגיע למידת חפץ כנ"ל וז"ש אם תעירו לבטל כשהוא בחינת אהבה ואם תעוררו שהוא לשון כפול וחזק שהיא במידת הדבקות עד שתחפץ למעלת החפץ בטל הרע לגמרי ואינו מסית רק לטוב ואז נאמר בו אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב כמו שיבואר אצלינו בהרבה מקומות אבל אם ח"ו נוט' למדת הרע אין קץ לרעתו כי מדת היצה"ר להאבידו משני עולמות כמ"ש היא היצה"ר היא המלאך המות ומה שישית האדם שישמח בהוללות ותאוות העוה"ז אינו מידתו כי שמחת האד' לפי שע' היצה"ר מצר בו כי יודתו רע גמור ואינו סובל שמחת העבירה אלא כדי להשחיתו באחרונה מהעוה"ב שהיא טובה גמורה אבל מציר היא לפי שעה ולכך אמרו כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ר"ל שיצה"ר אינו מסיתו ואין לו הנאה בעבירה כשעה ראשונה ונעשה רצונו לעשות רע גמור עד שמשחיתו לגמרי ח"ו אבל בתחילה כשעושה עבירה שניהם מצורי' היצ"ט מציר על העבירה וגם היצה"ר מציר על שמחנו באותו שעה וז"ש אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרו ולא אמר אוי לי מיוצרי אלא שהוא מציר מצד שניהם אבל אחז"ל אילמלא הקב"ה עוזרו וכו' וז"ש קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וגו' ולא אמר ואמץ אלא שלא יאמר האדם שאם יתחזק היצ"ט יגדל עלי המלחמה מן היצה"ר כמ"ש חז"ל כל הגדול מחבירו וכו' כנ"ל ושמא לא יוכל לעמוד במלחמ' הגדולה הזאת ע"ז ואמר קוה אל ה' וחזק בעבודתו ואף שיאמץ לבך שהוא לב של היצה"ר ג"כ נגדיך קוה אל ה' שתבוא למדרגה גדולה בעז"ה

עפר מן האדמה פירש"י נטל עפר ממקום שנאמר בו מזבח אדמ' וכו' ובגמרא אמרו ראשו מא"י וידיו ורגליו מח"ל ויש לפרש בזה מ"ש דה"מ ע"ה כי סבבוני כלבים עדת וכו' הקיפוני כארי ידי ורגלי שהוא גלגול מאדם הראשון והאומות שהם תחת שרים של ח"ל הם בחינות ידים ורגלי' של א"ה ע"כ אמר שהאומות מקיפי' אות' מכל צד

ומעץ הדעת טוב ורע וגו': כי ביום אכלך ממנו כבר אחז"ל וכן פירש"י בתהלים כי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים שחי אדם הראשון כי בתחילה קודם החטא היה בבחינה עליונה שהיום הוא אלף שנים ויש לפרש בזה מ"ש דהע"ה טוב יום בחצריך מאלף שדוד המע"ה הי' גלגול מאדם הראשון וויתר לו שבעים שנה שהיה חסר לו מאלף והיינו שאמר דהע"ה אף שנתקיים בו יומו של הקב"ה שהיה אלף שנים אע"פ כן טוב יום בחצריך ויבואר עוד במקום אחר ויש לפרש עוד ביו' אכלך היא מ"ש הושע לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו כי עיק' התשובה שיכיר גודל הח' שהוא קשה מן העונש שהיא רפואה לו וכן המיתה שנגזר על אדם הראשון רפוא' לו מן החטא וז"ש דהע"ה העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור ר"ל שהשאול וירידת הבור הוא חיות הנשמה כדי שתעלה למקורה העליון