פנים מאירות חלק ג נג

חניכה וכשר אבל היכא שאינם שגורים ונודע שנקרא במקום אחר בשם אחר בנידון דידן זו הוא תקנתו של ר"ג דצריך למכתב וכל שום ואם לא כתב פסול ובפירוש כתב בהגהות מיימונית וזה לשונו אבל אם הם בשני מקומות ושם שקורין אותו במקום הכתיבה אין קורין אותו במקום הנתינה ולא כתב רק שם אחד מהם על זה שנינו שינה שמו ושמה כו' עד לפיכך צריך למכתב בשני שמות וכותב שם הנתינה עיקר עכ"ל הרי לפי דברי הרא"ש והתוס' והר"ן ורוב הפוסקים שוים בזה דאם אינם רגילים לקרותו בשני שמות צריך למכתב וכל שום וחניכה דאם לא כתב הוי פסול א"כ בנידון דידן שנתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה בשם מרדכי ובמקום הנתינה בשם נטע ולא היו רגילין לקרותו בשם נטע במקום הכתיבה ואח"כ נודע להם שיש לו שם נטע במקום הנתינה צריך למכתב וכל שום וחניכה ואם כתב שם נטע ולא כתב וכל שום וחניכה הגט פסול ואין תרופה למכתה: אך מפני ששקדו חכמים על תקנות עגונות יש לי ללמד זכות מסוגיות הש"ס דאיתא שם אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו של יהודה ושם גליל עמו יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מקודשת ופריך והא אמרת שם דגליל עמו אלא שמע מיניה הא דאיתחזק הא דלא איתחזק ומצינו למימר דהכי פירושו הא דאיתחזק שם הגליל ביהודה וידעו שיש לו שם אחר בגליל צריך למכתב שם גליל עמו או ושום וחניכה הא דלא ידעו כלל ביהודה שיש לו שם אחר בגליל וכתב שם של יהודה שהוא מקום הנתינה סגי בכך ומגורשת ולא גזרינן כשתבא לגבות כתובתה במקום בעלה שיאמר שלא גירשה משום דלא נכתב שם הכתיבה או ושום וחניכה כיון דידוע לנו שלא נודע ביהודה שם הכתיבה יאמרו דלכך לא כתבוהו השם של מקום הכתיבה משום שאינם מכירים בשם זה כלל במקום הנתינה דליכא למיחש כל כך לקילקולא משא"כ אם אנו יודעים במקום כתיבה שידוע במקום הנתינה משם זה שיש לו במקום הכתיבה ולא כתב אלא שם המקום הנתינה דפסול משא"כ אם אין מכירין כלל במקום הנתינה דכשר וזה הא תני בברייתא יצא למקום אחר וגירש אשתו של יהודה בשמו של יהודה דמגורשת ובדלא אחזיק שם ביהודה בתרי שמות שיש לו שם בגליל לכך דלא חייש לקילקולא דתברא בצידו דלא יאמרו איש אחר גירש מפני שלא כתב שם הגליל כיון דאין מכירין כלל בשמו דגליל במקום נתינה ובסברא זו יש לישב מה שהניח הב"י בצ"ע על תשובת הרא"ש בכלל ט"ו סי' ד' וז"ל התקין ר"ג שיהיה כותב שמו שקורין לו במקום הנתינה וכל שום אחר שיש לו אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך למכתב וכל שום אוחרן וחניכה דאית ליה דאין לנו אלא השם שהחזיק את עצמו בו עכ"ל ושם קאי על פי' הגמרא בגירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה משמע שקרא עצמו שם בשם זה ובגליל בשם אחר וכיון דלא איתחזק במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה הולכין אחר שמו שקרא עצמו ופשיטא היכי דשם הלידה במקום הנתינה ולא ידעו ומנידון שיש לו שם אחר במקום הכתיבה שאין צריך למכתב וכל שום וחניכה והרב הב"י תמה על דברי הרא"ש וזה לשונו משמע מדברים אלה שבמקום הנתינה לא הוחזק אלא בשם אחד עדיף טפי משהוחזק במקום הנתינה שיש לו שם במקום כתיבה וזה תימה דאיפכא מסתברא כמו שכתבתי ר"ל שכתב הב"י לעיל דלרבותא נקטי' הרא"ש שאע"פ שבמקום הנתינה אינו מוחזק וכתב עוד הב"י וז"ל ועוד קשה דמשמע מדבריו בתשובה לכאורה שאע"פ שבמקום הכתיבה נקרא בשם אחר מאחר שבמקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר כותב בשם מקום הנתינה ואינו כותב וכל שום וגם זה תימה דהא אתי לקלקולא במקום כתיבה לומר לא זה הוא שגירש כמו שכתב הוא בפסקיו וצ"ע עכ"ל הב"י ולפי מה שכתבתי נתישבו שני התמיהות בשלמא אם אנו יודעים שידוע במקום הנתינה שיש לו שם אחר א"כ יש מקום לומר לא זהו שגירש מפני כיון שידוע במקום הכתיבה שגם במקום הנתינה ידוע שיש לו שם אחר א"כ למה לא כתבו ושום א"כ יש מקום לערער דאין זהו שגירש אבל אם אנו יודעים בבירור שבמקום הנתינה אינם יודעים כלל שיש לו שם אחר א"כ תברא בצידו הא דלא כתבו וכל שום משום דלא מכירין במקום הנתינה שיש לו שם אחר וסגי בשם שקורין לו במקום הנתינה והב"ח רצה להגיה וז"ל ובתשובת הרא"ש כלל ט"ו סי' ד' השמיט הסופר חלוקה אחת וכך צריך להיות אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וגם במקום הכתיבה אין יודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה א"צ לכתוב וכל שום ודברי תשובה זו הוא ממש כמש"כ בפוסקים עכ"ל אבל לפענ"ד אין הגהה זו צודקת כלל דהא סיים הרא"ש דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו הרי שהקפידו חכמים מי שיש לו שני שמות בשני מקומות שצריך לכתוב שניהם שלא תבוא האשה לידי הפסד בגביות כתובה עכ"ל הרא"ש וחששא זו לא קאי אבל אם כותב במקום נתינה ולא מקום הנתינה אבל לפי הגהות הב"ח באותו בבא דצריך למכתב שם הכתיבה ושם הנתינה לא יכתוב שם הנתינה איכא הוצאת לעז על בנים ולא משום הפסד כתובה וגם בעל הדרישה רצה להגיה' בפנים שונים וכל דבריו אינם מוכרחים וקשה להגי' הספרים ובר מכל דין מצאתי בדברי הר"ן שקצת גאונים רצו לפרש הא וג. וח"ג) דקאמר דאיתחזק בתרי שמי דבמדינת הים נמי קורין אותו לפעמים בשם אחר ועשה ר"ג תקנה כוללת להיכא דאיתחזק ולהיכא דלא איתחזק שיהיה כותבין וכי מפני תיקון עולם ואפילו היכא דלא איתחזק נהי דגיטו כשר לעז מיהו איכא וכתבו דהיכי דאיתחזק בתרי שמי של מקום הנתינה עדיף טפי כו' ומסיים ר"י ור"ן נמצא למידין לפי דרך זה דהיכי דאיתחזק בתרי שמי כלומר שאף במקום הכתיבה קורין אותו לפעמים בשם מקום הנתינה ולא כתב וכל שום אפילו כתב שם מקום הנתינה שהוא יותר חשוב אינה מגורשת אבל לא איתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה כלומר שאין קורין אותו אלא בשם אחד אע"פ שיודעין שנקרא במקום הנתינה בשם אחר ולא כתבו אלא שם של מקום הכתיבה בדעבד מגורשת והיינו דקתני יצא למקום אחר וגירש באחד מהן מגורשת כלומר אע"פ שיודעין שם שבמקום הנתינה נקרא בשם אחר וכן מוכח בירושלמי כו' עכ"ל הרי לפנינו אעפ"י שיודעין שבמקום הנתינה נקרא בשם אחר וכתבו שם המקום הנתינה כשר בדעבד משום דלא הוי אלא משום הוצאת לעז דדוקא אם הוחזק בתרי שמות שאף במקום הכתיבה קורין אותו לפעמים בשם מקום הנתינה אפילו שכתב מקום הנתינה שהוא יותר חשוב אינה מגורשת אבל אם לא איתחזק בתרי שמי שאין קורין אותו במקום הכתיבה אלא בשם אחד אעפ"י שיודעין שבמקום הנתינה נקרא בשם אחר כיון שבמקום הכתיבה לא הוחזק כשר בדעבד א"כ ק"ו דאם לא קורין אותו אלא בשם אחד במקום הכתיבה ובמקום הנתינה נמי אין קורין אותו אלא בשם אחר וכתבו מקום הנתינה שהוא יותר חשוב דכשר בדעבד א"כ בנד"ד שבמקום הכתיבה לא נקרא אלא בשם אחד ונודע ע"י הודאת עצמו שיש לו שם אחר במקום הנתינה ובמקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר במקום כתיבה עכ"פ בדעבד כשר לדעתם דק"ו הוא דהא אם לא כתב אלא מקום כתיבה כשר בדעבד משום דאינו אלא משום הוצאת לעז ק"ו אם כתב שם מקום הנתינה כיון דלא איתחזק שם בשם הכתיבה דאינו אלא משום הוצאת לעז ושם הנתינה חשוב יותר דכשר בדעבד ולפי תשובת הרא"ש אפי' לכתחילה אינם כותבי' אלא שם הנתינה אף שהר"ן לא הסכים עם פירושם הנ"ל מ"מ במקום שיש חשש עיגון ראוי לסמוך על תשובת הרא"ש ופירוש הגדולים שפירשו והוא דאיתחזק בתרי שמי דלא כפי' התוס' ומסתייעו מן הירושלמי ראוי לסמוך עליהם במלי דרבנן בשעת הדחק וקמי' שמיא גלי' לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי ולא לשום פני' אחרת רק מפני תקנת עגונות דעתי נוטה ליתן להעלובה זו הגט בלבד שיסכים עמי הרב מרא דאתרא וב"ד הצדק כ"ד הכותב בנחיצה ד"ש מאיר: שאלה נ יום ה' כ"א אדר תצ"ח לפ"ק בפ"ב אל שר התורה ארי שבחבורה אספקלרי' המאירה כחמה ברה מנורה הטהורה מרגניתא שפירתא כל רז לי' לו קל כחמורה ה"ה המאור הגדול ממשלת הגאון המפורסם נר ישראל עמוד הימיני כבוד שמו כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר לנצח: כתבו הבהיר אל מול העבר פני האיר ע"י הציר ואותיותיו מחכימות ורוח קדשו הופיע בבה"מ וקרינו ושלשנו בנועם שיח יוד אסיפת הרועים חזינו לר' מאיר מאחורי הכתב כתבי קודש שטעמנו צוף דבש צופים אמרים רכו משמן והמה פתיחות פתח דבריו יאיר בפנים מאירות ומסבירות קושר ומתיר בחד יד ידו על עליונה ואין נענו אבתרי' החרש והמסגר הפותח ואין סוגר ומי יפתח בדורו ורובם ככולם יאותו לאורו הסכימו כולם יתנו עדיהן ויצדיקו ויאמרו אמת חתמו ורב תבואות בכח שור עליו אני קורא מי כמוהו מורה זקן ובישישים חכמה ובאבנת' דלבא יתיב אך אחד רוצה לחלוק עליו לכן עלתה ברעיוני לכתוב עוד להורים ומורים הגדולים אם יסכימו עמנו ואח"כ אסדר הגט ואלקים יצילנו משגיאות ויראני מתורתו נפלאות ועל תשובתו הרמה אצפה ומשכורתו יהיה שלימה. הקטן משה חונה בק"ק פרעשבורג: תשובה יום ה' כ"ה אדר תצ"ח לפ"ק פה א"ש. משה ידבר דבר דבר על אופנו אופן המראה פנים מסבירות לכל צד השוה לכל נפש היפה יפה נוף משוש כל הארץ נבחר חרוץ ה"ה אהובי מחותני הרב ה"ה כבוד מהור"ר משה נר"ו: כתבו כתב נבחר הנכתב ביום ה' כ"א אדר קבלתי וראיתי שדברי עלו ת"ל לרצון לפניו ולפני ב"ד אך אחד חלק עלי ודברי חכמים בנחת נשמעים ות"ח שאמר דבר הלכה אין מזיחין אותו ואמר ליה אין מזחיחים שרבו זחוחי הלב רבו מחלוקות בישראל ולא אצא לריב מהר ואפתח בשלום שלום רב לאוהבי תורתו ולומדים לשמה וה' הוא יודע ועד שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבי ולא לשום פניה אחרת כתבתי דעתי רק שקדו חכמים על תקנות עגונות גלל כן ירדתי לעמק הלכה בכח דהיתרא להקל במילי דרבנן במקום חשש עיגון וכי לא ידעתי שיש נקדנין המתעקשים להראות לרבים פילפולם כאשר כתב אלי אחד מן הלומדים ואשיב לו דבר כי תורה הוא ולפ"ד ללמוד הוא צריך ואודיע לו ולמעלתכם כי עיקר הדבר כיון שאין לנו ראי' מפורשת מן הש"ס לפסול הגט היכי שנזכר שם מקום הנתינה ולא כתב שם הכתיבה וגם כל שום וחניכה אלא אם נפרש הא דרב אשי כפי' התוס' והוא דאיתחזק בתרי שמי דאיתחזק