פנים מאירות חלק ג נד

בשתי שמות חד במקום הכתיבה וחד במקום הנתינה בנידון שלפנינו במקום כתיבה קרי שמו מרדכי ולא הורגלו שם לקרותו בשם נטע כלל ובמקום הנתינה קרא עצמו בשם נטע ולא ידעו משם מרדכי כלל אז איכא לעז כשכותב שם אחד ופסול אבל בהוחזק בשני שמות ר"ל שרגילין לקרותו במקום אחד בשני שמות כשר בדעבד באחד מהם דהוה כמו חניכה אבל אם נפרש הא דרב אשי דקאמר והוא דאיתחזק בתרי שמי ר"ל שנתחזק בתרי שמי במקום כתיבה שהיו רגילין לקרותו קצת בשם זה וקצת בשם נתינה אז תיקן ר"ג שיכתוב שניהם או וכל שום ואם לא כתב כן פסול אבל לא נתחזק לקרותו בשם שניהם במקום כתיבה וכתב רק מקום כתיבה אע"פ שנודע שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר וק"ו אם לא הוחזק במקום הנתינה אלא בשם אחד וכתבו מקום הנתינה דכשר דמקום נתינה יותר חשוב ואפשר שעל פי' זה סמך הרא"ש בתשובותיו שכתב אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך לכתוב וכל שום ולי נראה שגם הרי"ף למד פי' זה בדברי רב אשי דלא הביא כל שקלי' וטרי' דהש"ס אלא הא דרב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי וההיא דהוה קרי ליה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעאי מרים וכל שום שיש לה ש"מ דההיא דקאמר רב אשי נמי דומי' הוה קרי ליה מרים דמיירי דאיתחזק בתרי שמי במקום אחד ה"נ מתפרש דברי רב אשי וכיון דקרי ליה במקום אחד בתרי שמי הוצרך לכתוב וכל שום ואם לא כתב אפשר דפסול דגרע מחניכה דהתם באנשי ירושלים מיירי שהיה שמם מפורסים או ששני שמות דומין זה לזה אבל אם אינם דומים פסול נמי בלא שום וכל זה שהוחזקו שני שמות במקום אחד אבל אם לא הוחזק במקום הכתיבה אלא בשם אחד ובמקום נתינה בשם אחר כשר וכי היכי דכשר בשם הכתיבה זה פשיטא דכשר בשם הנתינה שהוא יותר חשוב והנה אחר שיצא השליח ממני עיינתי בדברי הר"ן ומצאתי שכמה גאונים למדו פי' זה וזה לשונו לאחר שכתב פי' דשמעתא והוא דאיתחזק בתרי שמי שעשה תקנה כוללת להיכי דאיתחזק ולהיכי דלא איתחזק וכו' סיים וזה לשונו ונמצינו למידין לפי דרך זה דהיכא דאיתחזק בתרי שמי כלומר, שאף במקום כתיבה קורין אותו לפעמים בשם מקום הנתינה ולא כתבו וכל שום אפילו כתב שם של מקום הנתינה שהוא יותר חשוב אינה מגורשת אבל לא איתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה כלומר שאין קורין אותו שם אלא בשם אחד אע"פ שיודעין שנקרא במקום הנתינה בשם אחר ולא כתבו אלא שם של מקום הכתיבה בדעבד מגורשת והיינו דקתני יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורש' כלומר אע"פ שיודעין שם שבמקום הנתינה נקרא בשם אחר וכן מוכיח בירושלמי כו' מיהו לכתחילה צריך לכתוב וכל שום מפני חשש לעז עכ"ל הרי לפניך דלפי הגאונים הוא איפכא מפי' התוס' דס"ל דהיכי דאיתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה שגם במקו' הכתיב' קורין אותו בשם של מקום הנתינה אם לא כתב וכל שום בדעבד פסול אבל אם לא איתחזק אע"פ שאנו יודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה וכל שום לעז ודאי איכא אבל גיטא לא מיפסל וא"כ בנידון דידן ממש כן הוא שבמקום הכתיבה לא הוחזק אלא בשם מרדכי ולא הרגילו כלל לקרות בשם נטע אלא שנודע ע"י עצמו שנקרא במקום הנתינה בשם נטע ובמקום הנתינה לא איתחזק אלא בשם נטע אף אם נאמר שלכתחילה צריך לכתוב וכל שום דלעז ודאי איכא אבל גיטא לא פסול א"כ פשיטא היכי שכתב מקום הנתינה ולא מקום הכתיבה אע"ג דלעז ודאי איכא מ"מ גיטא לא איפסל מלבד שכבר כתבנו שלפי תשובת הרא"ש שלמד פי' זה והוא דאיתחזק שאין צריך לכתוב וכל שום דאפילו לעז ליכא אף שהר"ן דחה פי' הגאונים הנ"ל מ"מ בשעת הדחק במקום חשש עיגון יש לסמוך עלייהו שלא קטלי' קני באגמ' הוי בפרטות במילי דרבנן שומעין להקל במקום עיגון: ומעתה אשיב לדברי החולק על דברי מטעם מה שרצוני לתרץ הצ"ע שהניח הב"י על דברי תשובת הרא"ש הוא סברא קלושה והביא ראי' מדברי מהרש"א שכתב לתרץ ומפרש דהוכחת התוס' בתוספתא רשב"ג לא פליג ארישא בגירש בשם אחד אלא אסיפא פליג האריך בסברות לדחות סברתי והנה מה אענה בחידוד שמעת' כהרים התלוי' בשערה זיל להכי קא מדחי ליה וזיל להכי קא מדחי ליה ואני אומר אדמקשי ליה מסברת התוס' מתוספתא היה לו להקשות מפי' השמעתא שפירשו התוס' בפי' דמיירו היכי דלא רגילין לקרותו בשני שמות במקום הכתיבה חמור מהיכי דאיתחזק וקורין לו במקום הכתיבה בשני שמות דכשר בדעבד דהוי כמו חניכה ואם לא היו רגילין לקרותו שם בשתי שמות אלא איתחזק בשם אחד ובמקום הנתינה איתחזק בשם אחר אם לא כתבו וכל שום דפסול אלא בודאי שלא כתבו לפי פי' התוס' אלא כיון דאינו מוכרח לפרש בפירושם אלא פי' אחר כדברי לפרש דברי רב אשי והוא דאיתחזק ממש מהיפוך להיפוך א"כ נשתנה הדין לדעת הרא"ש בתשובה אינו צריך לכתוב וכל שום ולדעת הגאונים עכ"פ אף דאיכא לעז בדעבד מיהו כשר ראוי לסמוך עלייהו במילי דרבנן במקום חשש עיגון ואף אם נימא שסברתי מה שרציתי לתרץ הצ"ע של הב"י על תשובת הרא"ש היא קלושה וחלושה בעיניו כבר קמ"ל דלכל קושיא יש תירוץ אע"פ שנעלם אעיכינו מ"מ דינו דהרא"ש הוא אמת דאפילו במקום שנשאר בקושיא אגמרא לפעמי' פסקו' כאותו מ"ד אלא אם נשאר בתיובתא וכמו כן בדברי אחרונים מה שנתקשו להם בדברי ראשונים שמ"מ דברי ראשונים עיקר לדינא ולפי עניות דעתי נראה ברור שגם הרי"ף למד פי' זה מדסמכו לההוא דרובא הוה קרי' לה מרים ופורתא שרה לדברי רב אשי ש"מ דרב אשי נמי סבר בענין זה שהוחזק בתרי שמי במקום כתיבה אבל לא הוחזק כשר וק"ו אם כתב מקום הנתינה דכשר כללא דמילתא בהא נחתא ובהא סלקא דעתן לסמוך במקום חשש עיגון להכשיר הגט הזה ויצטרפו הב"ד ויעמדו למנין אם הרוב מסכימים לסדר הגט גם דעתי מסכמת עמהם ובטל היחיד במיעוטו דאפילו בדיני נפשות אזלינן בתר רוב ורובא דאורייתא ואין לך אלא שופט שבימים ההם שיסכים הרב אב"ד עם ב"ד ויגזרו בחרם שלא להוציא לעז על גט זה כנהוג וממילא חל החרם על המערער ותוכלו להראות להחולק כתב זה כי מעידני עלי שמים וארץ שלא לכבודי ח"ו אני עומד על דעתי ואראה אי"ה לכתוב באריכות להשיב לשואלי דבר ות"ח מרבים שלום בעולם ואדבר שלום על עמי שלום על ישראל ורבנן ותלמידהון. נאום מאיר: וזה השבתי לחד צורבא מרבנן. אמרתי להשיב מפני הכבוד חכמים ינחלו טוב כי עד הנה היתי טרוד בדרוש יומא דכלה וכעת עיינתי בדבריו ואחר אחרון אני בא במה שתמה עלי שכתבתי שהגה' הב"ח אינו צודקת מחמת דקדוק לשון הרא"ש וכתב מכ"ת וז"ל שהרי אף בלא הג"ה זו אינו קאי זה שכתב הרא"ש הרי שהקפידו חכמים וכו' אמאי דסליק מיניה דהרי מהתירה קא סליק כו' אלא פשיט דאדלעיל קאי שכתב היכי דאיתחזק בכל מקומות באלו שני שמות כו' ועלה כתב הרי שהקפידו חכמים וכו' ואני אומר בטח מדכתב הרא"ש תחילה בהיכא דאיתחזק בשני מקומות באלו שני שמות כו' דלא ליתי קלקול שאם יגרש באותו שם שקורין לו במקום הנתינה או במקום הכתיבה בני מקום אינו מכירין אותו שם ואם תבא לינשא או לגבות כתובתה יאמרו שלא נתגרשה כי אין מכירין שם זה וע"כ שני חששות אלו לא קאי על מקום אחד אלא אם יכתוב בשם מקום הכתיבה כשתבא להנשא במקום הנתינה יאמרו שלא נתגרשה מפני שאין מכירים שם מקום הכתיבה ואם יכתבו שם מקום הנתינה כשתבא לגבות כתובתה במקום הכתיבה לא תוכל לגבות ויאמרו שלא נתגרשה שאינם מכירם שם מקום הכתיבה ובסיפא שסיים הרא"ש אבל לא איתחזק בתרי שמי שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחד במקום הכתיבה אינו צריך לכתוב וכל שום הרי שהקפידו חכמים מי שיש לו שני שמות שצריך לכתוב שניהם שלא תבא האשה לידי הפסד בגביות כתובתה שבק חשש ראשון כשתבא להינשא שיאמרו לא נתגרשה אלא ע"כ שקאי על בבא דהיתרא שכתב שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר אין צריך לכתוב וכל שום וקאי על הדיוק אבל אם יודעים צריך לכתוב וכל שום ועל זה מסיים הרי שהקפידו חכמים לכתוב שניהם שלא תבא האשה לידי הפסד כתובתה ולא הזכיר חששא כשתבא להינשא אבל לפי הגהות הב"ח שהביא בבא זו וגם במקום הכתיבה אינ' יודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה אינו צריך לכתוב וא"כ ע"כ דיוקא הא יודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה צריך לכתוב וכל שום היינו משום חשש כשתבא להנשא ותנשא זו לא הזכיר הרא"ש בסוף דבריו אלא ע"כ הדברי' כפשטם וקאי על דיוקא הא יודעים במקום הנתינה שיש לו שני שמות צריך להזכיר דחשש מפני שתפסיד כתובתה במקום הכתיבה וק"ל כל זה היה כוונתי ומה שנתקשה לו בפירוש דברי הברייתא יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת הדברים כפשטן דהרי אנו מפרשים דלא כפי' התוס' אלא היכא דאיתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה או במקום הנתינה אז גרע טפי צריך לכתוב שם שניהם ועל זה קאי יצא למקום אחר ולא איתחזק שם בשם שני מגורשת כיון דלא איתחזק בתרי שמי במקום הכתיבה וכן אם לא איתחזק במקום הנתינה בתרי שמי סגי בשם אחד ומה שהביא מכ"ת סייעתא לדברי בשם הרב פני משה שהביא בספר יד אליהו תיקון ע"א דף ל"א ע"ב גם בשם ספר גט פשוט שצידד להקל אע"פ דמוחזק בשני המקומות בשני שמות וכתבו שם יש למקום הנתינה לבד יש להקל במקום עיגון ושעת הדחק להקל להשיאה לכתחילה וק"ו בן בנו של ק"ו בנידון דידן לפום הני רברבי שהביא הר"ן דבדעבד הגט כשר הספרי' הנ"ל אין בידי לעיין בהם וכבר כתבתי לב"ד דק"ק פ"ב הנראה לפי עניות דעתי. כ"ד הטרוד בלימודו מאיר חותם פה ק"ק אייזינשטאט: תם ונשלם חלק שלישי בעזה"י