פנים מאירות חלק ג נב

דבקדשים יום אחד הלילה הולך אחר יום ובחולין היום הולך אחר הלילה ולכך כתבה רחמנא בענינא דקדשים וויו מוסיף על ענין ראשון ואפ"ה גמרינן האי ג"ש דיום אחד ממעשה בראשית דאף בקדשים היום הולך אחר הלילה וזה גילה לו התרצן אבל המקשן פריך מנין לאותו ואת בנו דנוהג בקדשים דילמא דקבלינן להאי ג"ש ממילא יש לומר דנמעט קדשים דבקדשים הלילה הולך אחר יום וגילה לו התרצן דילפינן מסמיכ' ומכח ויו דמוסיף על ענין ראשון דנוהג בין בחולין ובין בקדשים ואפ"ה קבלנו ג"ש דאחד ממעשה בראשית ש"מ דאף בקדשים אף דשם היום הולך אחר לילה מ"מ במצוה דאותו ואת בנו אף בקדשים הלילה הולך אחר היום וק"ל והצעתי דבר זה לפני הלומדים וישרו דברי בעיניהם: שאלה מט פרעשבורג יום ה' ז' אדר תצ"ח לפ"ק. אבן פינה קברניט' דספינא יתד אמונה נשוא פנים וזקן זה קנה חכמה ובינה פילפולא חריפתא ומלא צנא דקרי ותני ומתני דלית ליה שיעורא שיעורין של חכמים חכם טבא מגרע גרע ומוסיף ודורש מקראות כסיני ועוקר הרי הרים הרמים ה"ה אהו' מחותני הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול נר ישראל ע"ה פ"ה ר"מ ואב"ד כבוד שמו מפארים מהור"ר מאיר נר"ו יאיר ויהלום: הנה מאז ומקדם החלותי לשאול בשלום רום הוד מכ"ת ובשלום תורתו ומשנתו ורמסתי בחצירות קדשו בנידון הגט אשר בא לידינו ממרחקים ובאתי להודיע שקבלתי לשון נבחר כתב צדק זה רמים לשעבד ע"י ציר אשר שלחתי ותשובתו הרמה והנושאה בדעת תורה ודעתו נוטה להתיר ותשואת חן לרום מכ"ת אשר עבר עין עיונו על שאלתי עמק השאלה אכן אחר אחרון אני בא ואחרון הכביד אשר נתעורר וחזר וניעור השליח הגט אמר שהבעל הגט היה מחזיק שמו מקדם למרדכי מחמת מרדון או מחמת איזה סיבה וזה היה שמו אשר יקראו לו בפה כל כי לא ידעו שם משם אחר רק בעת אשר נתרצה לשלוח גט לאשתו עזובה הודה ולא בוש ואמר ששם הלידה שלו בשם נטע כאשר נתברר לנו שזו שם אמיתת שלו והנה קמתי מחריד ומרעיד אחזני השבץ על לא טובה השמועה אשר לקחה אזני מפי השליח ודברים אלו מרפסין איגרא דבי' כולה תלמודא וכל קרית ספר הומה בפירושים אהא דרב אשי בפרק השולח והוא דאיתחזק בתרי שמי ומתורתו של הרא"ש יש ללמוד הביאו הב"י בסוף ד"ה אבל אם עמדו כו' דמי שנקרא בשני שמות במקום הכתיבה ובמקום הנתינה נקרא בשם אחד מאותן השני שמות יש במשמע דיש לכתוב שם הנתינה כמו שכתב בגט שלפנינו נטע ואף אם נימא דנטע הו' טפל מ"מ יש לומר כיון דאלו היה נתן במקום הכתיבה ולא היה נכתב אלא שם הטפל לחוד דכשר לסברת הב"י שהביא ב"ש בסי' ג' דס"ל דשם הטפל הוי כחניכה וא"כ כיון דלכ"ע אם כתב לשם החניכה כשר כדתנן בהדיא דה"ה דאם כותב לשם הטפל דכשר אין הר"ן וסייעתו מבואר דהיכי דיש לו שם עיקר ושם טפל במקום הכתיבה וטפל לחוד מיוחד במקום הנתינה דצריך למכתב לשניהם ואי נימא דיש לסמוך אחשש עיגון האף גם שנזרקה מפי חבורה דלשעת חירום אשר חששתי עד הנה שמדינה ההיא משובשת בגייסות זה אינו חששה דהא יהודה וגליל כשעת חירום דמי כמבואר בכתובות דף י"ח אפ"ה תיקן ר"ג לכתוב וכל שום אכן יש לחוש לכן ואולי ירחיק נדוד הרשע הבוגד וילך לדרכו שעירה ועליה אני דן וגם הספר מכתב אליהו להרב ר' אליהו אלכסנדרי בשער שמות האיש ואשה סי' ל"ה דף ס"ט ע"א וז"ל אמנם מאי דאית לן לספוקי באיש המרחק נדוד בענין הנראה לעין שלא ישוב למקום אשתו וגם רחוק מה שיהיה שאשתו תלך למקום שבעלה שם מחמת ריחוק המקום שביניהם ולא הכריע שם גם אם יש לסמוך על מה שכתב הסמ"ג וספר התרומות בפ"ג מהלכות גירושין בהגהות מיימנית אם הב' שמות שגורם במקום הכתיבה ובאחד יכונה במקום נתינה דאף לכתחילה יש לכתוב שם הנתינה כיון דאין לנו יסוד על מה להשען כי לא ידעתי מה שלא נמצא בפוסקים מפורש ושום שכל באשר בינותי בספרים ולא דיברו כלל מזה שאם הוחזק בשם אחר מחמת איזה סיבה ואח"כ הודה בשם הלידה אם נצטרך לזה חזקה שלשים יום וא"כ בנידון דידן שנכתב באותו מעשה שהודה ויש לפוסלו או לא כיון שהודה בשם הלידה באפי עשרה אינו צריך לזה חזקה דשלשים יום לכן באתי במטוי מיני' דמר בדברים אלו נוסף על ראשונים מה ראשונים מסיני ועוקר הרים אף אחרונים כן ובטוח אני ברום הוד מכ"ת שיקח מועד משרים לשפוט בעיונו הגדולה כי הכל מונח לפניו ומסודר כשלחן ערוך ואחריו יאיר נתיב להראות פנים לכל צד ולעמוד על שורש ועיקר הדין ולמלא עיינם אולפן ודנפיק מיניה טעמא לילוף ופניו אחלה שישיב לי בתשובה נכונה שורש הדבר בעיקר הדין אשר מאתו תצא תורה יורינו כדת מה לעשות בהיות שהאשה קשת רוח נכאה עומדת וצווחת לפני ככרוכיא בל תתנה פוגת עינה מדמעה ובזה אדע כי מצאתי חן בעיני הבדולח ואני שותה בצמא את דבריו ואל ישים עלי אשמה שהטרחתי אותו צדיק בתיבות הרבה כי השעה צריכה לכך ובזה אשתחוה ואצא ואומר שלום מאוהבו נצח לא ישקר מקשר בעבותת אהבתו בקשר של קיימא וישקוט שאנן כזית רענן מאל חונן בקשתי פרוסה שטוחה להפך בשריותא דהאי איתתא עלובה ועני' ובטוח אני ברוב חסדו הגדול שיתן מקום לדברי וחזיתא לרבי מאיר מאחורי בספר פנים מאירות חלק שני אשר צלל במים אדירים בנדון אשה הנקראת שאשה והראה פנים לכל צד בפי' והוא דאיתחזק אבל אין הנידון דומה לראיה שלנו כי לא משמע משם שצריך להתחזק שלשים יום בשם הלידה אשר הודה ובקשתי שטוחה לעיון הטיב ולהשבינו דבר ע"י הציר הזה אף יעכבנו שם יום או יומים לא הוי עיכובא כי כך התנתי עמו. נאום משה: תשובה הנה כתבו קבלתי וקריתי ושניתי וראיתי שנפל מכ"ת ברברבי ודרכו נסתרה ממני כי לבבי לא כן ידמה בפירוש דברי הרא"ש והר"ן ונציעה דברי הש"ס ורש"י ותוס' ודברי הרא"ש הנמשכים אחרי דברי התוס' בפרק השולח דף ל"ד ע"ב תנן בראשונה היה משנה שמו ושמה כו' התקין ר"ג הזקן שיהיה כותב איש פלוני וכל שום שיש לו וכו' והסכימו התוס' והרא"ש הא דקאמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמות דאיתחזק בשתי השמות בשני המקומות חד במקום כתיבה וחד במקום הנתינה דהא לא קתני היה לו שתי שמות ביהודה או שתי שמות סתם שיגרש בשתי שמות אלא כשיש לו שתי שמות אחד ביהודה ואחד בגליל דאז צריך לכתוב שניהם אבל בהוחזק בשני שמות במקום אחר ר"ל שכל בני עיר קורין אותו בשתי שמות אז כשר בחניכה אף שם הטפל ורב אשי אמר הא דתיקן רבי גמליאל הזקן דצריך לכתוב וכל שום פי' שהוחזק בשתי שמות בשני מקומות שידוע שיש לו שתי שמות אבל בני מקום זה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר הילכך צריך לכתוב שניהם דלא ליתי לידי קילקול בין במקום הכתיבה בין במקום הנתינה וכן כתב הטור וזה לשונו אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות באלו שני השמות כו' אבל בני המקום הזה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר צריך לכתוב שניהם וכותב שם המקום הנתינה וכל שום וחניכה דאם לא כתב כן פסול וכתב הב"ח וזה לשונו וא"ת כיון שאין בני המקום הזה מכירים בשם שיש לו במקום אחד איך כותבין שם המקום הנתינה ויש לומר דאעפ"י דכל בני המקום אינם מכירין בשמו מ"מ ע"פ שני עדים שיודעים שם מקום הנתינה כותבין אפילו עד אחד נאמן במילתא דעבידא לאגלויי עכ"ל. הרי לפנינו שכל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד דפי' והוא דאיתחזק בתרי שמות שאנו יודעים שיש לו שם אחר אך אין אנו רגילין לקרותו במקום כתיבה בשם זה ואין אנו מכירין אותו בשם זה ואח"כ נתגלה ע"י עד או עדים השם שיש לו במקום הנתינה אז צריך לכתוב בשם הנתינה וכל שום וחניכה ואם לא כתב וכל שום וחניכה הגט פסול וזה היה תקנת ר"ג שיכתוב איש פלוני ר"ל שם הנתינה וכל שום ואיתחזק בתרי שמי פי' שבמקום הכתיבה נתחזק בשם מרדכי ובמקום הנתינה נתחזק שמו בשם נטע ואח"כ נתגלה ע"י עצמו שבמקום הנתינה שמו נטע היה צריך לכתוב נטע וכל שום וחניכה ואם לא כתב כן הגט פסול וכל י"ג דרכים בה כמ"ש הטור ולא התירו בשם אחד אלא אם רגילין לפדותו בשתי השמות במקום הכתיבה אפילו אחד עיקר ושני טפל ולא כתב אלא שם הטפל הוי חניכה לדעת התוס' והרא"ש וכשר בדעבד וכן הסכים הר"ן בפירוש והוא דאיחזיק בתרי שמא וכתב כמה פירושם ובסוף דבריו כתב וז"ל כיון שדחינו ראיות הירושלמי יש לנו לפרש והוא דאיתחזק בתרי שמי כפשיטא כל שאנו יודעים כאן שיש לו שם במקום אחר אע"פ שאינו נקרא כאן אלא בשם אחד צריך לכתוב וכל שום ואם לא כתב אינו מגורשת עכ"ל: ולפי משמעות דבריהם לא נכתב אלא שם נתינה דהיינו שם נטע ולא שום וחניכה ובמקום הכתיבה לא היה רגילין לקרותו בשם מרדכי אלא קודם כתיבת הגט נודע שבמקום הנתינה שמו נטע הוי ממש כפי' הרא"ש והתוס' הצריך למכתוב וכל שום וחניכה דאי לאו כתבו הכי אינו מגורשת ולא שייך לומר דאפילו כתב שם החניכה דכשר אלא אם היה רגילין לקרותו בשני שמות במקום הכתיבה אף אם אחר טפל וכתבו שם הטפל כשר דהוי כחניכה ואם לא ידעו שיש לו שם אחר במקום אחר זה הוי כלא נתחזק וכשר אפילו אם כתבו שם הכתיבה שהוא שם מרדכי ואח"כ נודע שיש לו שם אחר כשר לפירש"י ותוספות ורא"ש והר"ן ומכ"ת כתב כיון שהודה בב"ד הוי כנתחזק שמו וכוונתו שיהיה כמו חניכה וזה תימא גדולה דהא לא ידעו ולא קראו אותו בשם נטע מעולם במקום כתיבה זה לא חשיב לחניכה אלא דצריך למכתב כל שום ואי לא כתב הגט פסול כמ"ש הרא"ש והר"ן בפירוש וגם מ"ש מכ"ת אם יש לסמוך על הסמ"ג ועל ספר התרומות והגהות מיימנות בפרק ב' מהל' גירושין דאם ב' שמות שגורים במקום הכתיבה ובאחד יכונה במקום הנתינה שאף לכתחילה יש לכתוב שם הנתינה וכתב מעלתו אם יש לסמוך עליהם נפלאתי מה זו סמיכה דהלוא בפירוש כתב שהיו שגורים שני השמות במקום הכתיבה ובזה כ"ע מודים אפילו שם הטפל הוי כמו