פנים מאירות חלק ג נא

מפרשים ותירץ שני תירוצים תירוץ אחד אע"ג דמדינא אינו צריך להאריך ווין הנזכרים בתלמוד יותר מדאי כיון שנהגו קפדינן בהו לכתחילה אי נמי ווין היו נקראים ע"י הדחק ומשום הכי הצריך להאריכן עכ"ל הב"י והנה התירוץ ראשון לא נייח לי כלל דא"כ איך כתב הטור מתחילה סתם ולאו דוקא ולרוכי' טפי משאר ווין ולא הזכיר כלל מן המנהג שנהגו להאריך דקפדינן בהו לכתחילה ולא היה לרבינו הטור לסתום אלא לפרש וכן הרא"ש בפסקיו לא הזכיר מן המנהג אלא נראה דהרא"ש בנה יסודו על דברי התוס' בפרק המגרש דף פ"ה ע"ב ד"ה ולרוכי' הוויו ושמא אינו צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשה קצרה שתהיה נראית יוד וכן רגל הי"א דלמהך ונהגו להאריך ולהרחיק ומיהו בודאי אין הגט פסול אם לא האריכן ומעשה בגט שלא ניכר הטיב בין וויו ליוד שבא לפני רבינו אליהו והביא תינוק דלא חכים ולא טיפש לקרות אותו תיבה וכו' והרא"ש בפסקיו כתב וז"ל ואין צריך להאריכו יותר משאר ווין אלא יזהר שלא יקצרנה שלא תהיה נקראת כמין יוד עכ"ל ולא הזכיר מן המנהג כלל ש"מ דס"ל בהחלט כיון שנכתב כשאר ווין וניכר לעין כל שהוא ויו שהוא כשר אף לכתחילה וזה היה כוונת רבינו הטור שכתב תחילה מן הסתם שלא כתב כלל מן המנהג אלא כיון שכתב ווין וניכרי' לכל שיצאו מכלל יודין שכשר אף לכתחילה ורבינו אליהו לא דן אלא בווין שלא היה נכרים הטיב בין ווין ליוד והצריך להכשיר ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש אבל אם היה ניכרים הטיב שהם ווין ולא יודין אפילו לכתחילה נותנים הגט והרא"ש בתשובה נמי מיירי בענין זה שלא היו הווין ניכרים הטוב בין ווין ליודין ובזה לא היה רוצה לסמוך על תינוק דלא חכים ועלה בדעתו אם רשאים הב"ד להאריכן ובדעבד לא היה פוסל ואם יש תקנות עיגון והאריכו הווין קודם נתינה וזה בכלל תירוץ שני שתירץ הב"י וז"ל אי נמי ווין נקראים ע"י הדחק ר"ל שלא היה ניכר הטיב והיתר לתקן קודם נתינה אף שהיה תינוק דלא חכים קרא אותן ווין מ"מ מה שבידינו לתקן לכתחילה אנו עושים משום דניחא ליה לבעל שיתקנהו וא"כ דברי הטור בריש דבריו ברור הדבר מה שכתב ולאו דוקא ולרוכיה טפי משאר ווין אלא שצריך לדקדק שלא יקצר בהם עד שיהיה נראית כעין יוד ולא הזכיר שום מנהג מפני שעלה בדעתו שאם לא קיצר ולא נראה כמין יוד אלא ניכר לכל בטביעת עין שהם ווין אף לכתחילה נותנים בלי שום פיקפוק וראיתי שהב"ח התפלא על הרב הב"י שכתב שלא היה להב"י לכתוב קושיא זו בספר דפשיטא דמדינ' כשר דהיו להם תורת ווין אלא דלפי דשינוי מן המנהג דעושין אותו ארוכים קצת יותר משאר ווין והסופר עשאן קצרות כשאר ווין מחמרינן להצריכו גט אחר אי ליתא לסופר עכ"ל ותמה אני עליו איך כתב הטור בריש דבריו לפסק הלכה מתחילה סתם דלאו דוקא דולרוכיה משאר ווין אלא שצריך לדקדק שלא יקצר וקיצר במקום שהיה לו להאריך ולהודיע לנו שמ"מ מצד המנהג צריך להאריכן אלא ע"כ ברור הדבר שהטור פוסק שאף לכתחילה נותנים אם נראים ווין לעין כל וע"כ עין בעין נראה שתירוץ השני של הב"י הוא עיקר ומ"מ זכינו לדין שגם הב"ח אינו חולק על הרא"ש במקום עיגון ואחר שעיינתי בראשונים מצאתי כן באחרוני' בב"ש ס"ק ל"ב אבל תמה אני עליו שכתב וז"ל אלא הב"י והב"ח מפרשים דברי תשובת הרא"ש שהביא הטור דס"ל להרא"ש אם לא האריך הווין יותר משאר ווין לא ינתן לה אלא מחמת עיגון או יתקנו ב"ד ותמה אני עליו דנהי שבדברי הב"ח משמע כן אבל הרב הב"י לא החליט תירוץ ראשון אלא תירוץ שני וסבירי ליה דהרא"ש לא דן אלא שהווין לא היה ניכרים הטיב אבל אם ניכרים הטיב לעין כל דברי הטור ודברי הרא"ש לאחדי' בפסקיו שראוי ליתן לכתחילה ולכך לא הזכיר הרא"ש והטור המנהג כמו שכתבו התוס' והעולם נהגו לארויי לן דאף לכתחילה נותנים גט כזה שהווין ניכרים הטיב שהם כווין דעלמא ואי הוי כתבו מנהגא ה"א באם שינה מן המנהג אסור לכתחילה ליתן קמ"ל דאף לכתחילה מותר למסור הגט והעולם לא נהגו אלא על צד היותר טוב וכן משמע מדברי חידושי רשב"א שכתב הא דאמרינן ולרוכי לווין לאו לאורכי' משאר ווין קאמר אלא כשאר ווין כדי שלא יראו יודין דהא אינו טעם אלא כדי שלא יערער הבעל וכן כתבו התוס' והעולם רגילין להאריך ממש ונכון הדבר לעשות כן כדי שלא יזכירו ויבואו לידי קיצור עכ"ל הרי שלא כתוב ונהגו אלא רגילין להאריך דהיינו על צד היותר טוב אלא אם נכתב כשאר ווין וניכרים לעין כל שאינן יודין אפילו לכתחילה כשר דהא אי אפשר לבעל לערער וזה ברור כשמש וכן הרב המגיד בפ"ד מהלכות גירושין כתב וזה לשונו אבל מדברי רבינו נראה שכל שמשמען ווין לכל מי שיקרא כשר וע"כ צריכין אנו לומר שלמד הרב המגיד הא דכתב הרמב"ם הרי שכתב נוסח זה ולא האריך הווין הרי זה גט פסול מיירי נמי שלא האריך הווין הטיב ולא ניכר בין ויו ליוד אבל אם ניכר הטיב כשר ובדברינו מוכרחים אנו לומר שהרב הב"י תפס תירוץ שני לעיקר מה שתירץ על תשובת הרא"ש דהמחבר הב"י בש"ע סימן קכ"ו סי' כ"ב וז"ל אם לא האריך הווין שאמרנו הרי גט פסול חוץ משני יודין הנוספת בדיתיהיין שאינו אלא מנהג עכ"ל ואם איתא שתפס תירוץ ראשון הא דדן הרא"ש על הווין שלא האריך יותר משאר ווין משום ששינה מן המנהג א"כ יהיה סתירה בדבריו דמאי שנא בדיתצויין שלא כתוב שני יודין הנוספת כשר משום שאינו אלא מנהג למה יפסול בווין שג"כ האריכו מצד המנהג אלא ע"כ דלאו מצד המנהג דן הרא"ש בתשובה אלא כתירוץ השני דמיירי שהווין היו דומין קצת ליודין לכך דן הרא"ש אם אפשר לתרץ יתקן אבל אם ניכר לכל שהם ווין ולא יודין הרא"ש והטור מודים דשרי לכתחילה ליתן גט זה בלי שום תיקון לכך כתב הרא"ש בפסקיו ובנו הטור אחריו בסתם דלא צריך לארוכי אלא שלא נראו כיודין וזכינו לדין אפילו אם אין ניכרים הטיב סמכינן אתיקון כפי' הרא"ש או אתינוק דלא חכים כפי' הרב ר' אליהו במקום עיגון: ומעתה נפשט גם הספק השלישי במה שכתב בסדר גיטין שיש לכותבו שם האשה בשורה עכ"פ בשורה ששית והוא כתבו בשורה שביעית כיון דדבר זה לא נזכר בש"ס ואף אם נאמר שהוא מנהג כתבנו שכל שהוא מצד המנהג ושינו בו כשר בדעבד ק"ו שיש לומר שלא נתפשט שם במקום הכתיבה לדקדק בזה שכשר אפילו שלא במקום עיגון ק"ו בן בנו של ק"ו במקום עיגון דהא אנו נוהגין לכתוב י"ב שיטין שמנהג קבוע הוא ונתפשט בכל ישראל ואם עשה שורה יותר אין לפוסלו במקום עיגון כנזכר בש"ע סי' קכ"ה סעי' י"א וכתב הלבוש הטעם כיון שאינו אלא מנהג בעלמא דסמכו על גימטרי' הגט שהוא תרגום של ספר ואין לו עיקר וזכר מתוך הגמ' וכן בהרי את מותרת לכל אדם נהגו לכתוב בשיטה אחת אפ"ה אם כתבו בשני שיטות כשר כנזכר בדברי רמ"א בסימן קכ"ו סי' מ"א וז"ל טוב ליזהר לכתוב הרי את מותרת בשיטה אחת אבל אם כבר נכתב הגט בשתי שורות כשר ליתנו אע"גב דהתם אינה טעם בדבר כמו שכתב הלבוש דאם הפסיקו יש לומר דהשומע סבר דלא התירו לכל אדם אפ"ה כשר ליתנו לכתחילה אחר הכתיבה ק"ו כאן דאין אנו יודעים טעם לזה למה הקפידו דוקא שיכתוב שמה קודם שורה שביעית ופשיטא במקום עיגון דאין לפקפק כלל כללא דמילתא אין לי שום פיקפיק בגט זה רק דבר זה שלא הרגישו בזה מסדרי הגט וי"ל שהיו עמי הארץ כנזכר בסימן קמ"א בהג"ה סימן ל' וז"ל אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם נתבטלה שליחתו וגם גט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי גט היו עמי הארץ שלא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה מיני פסולין וכן כיוצא בזה שהוא ניכר שאותן שסידרו הגט היו הדיוטות א"כ בכאן נמי נימא חשש זה מ"מ נראה ברור דהתם מיירי שניכר לכל שטעו בדבר משנה ובדבר שמפורסם לפסול אפילו במקום עיגון משא"כ כאן יש לומר שלא דיקדקו בין יוד יתירה הנכתב בציביתי בין צדיק לבית שבאת במקום חיריק וכן בווין כתבנו ע"פ הטור והרא"ש ושאר אחרונים דיש להתיר אפילו לכתחילה ליתן אם הווין כתובים באר הטיב ונראו לכל שיצאו מכלל יודין וכן במה שכתבו שם האשה בשורה שביעית כי דבר זה לא נזכר אלא בסדר גט של הרב רבי מיכל מקראקא שסדר גיטין משונים זה מזה כנזכר בדברי רמ"א בסוף סימן קכ"ט ונהיר' כד הווינא אב"ד בק"ק פרוסטיץ ועברתי דרכי הטוב בק"ק נילץ והיה שם אב"ד זקן ויושב בישיבה מהר"ר מענדיל וסידר גט מומר ואחר הכתיבה וחתימה הרגיש שלא היה מעורה והמומר היה נחוץ לדרכו עם אנשי חיל והסכמתי להכשיר והבאתי ראי' מן הש"ס ואח"כ עיינתי בב"ח והביא גם ראיות אלו להכשיר אף בלא עיגון ועי' בסי' קכ"ה בח"מ ס"ק ל"ז הרי אף דשינה ממנהג כשר הדרן למילתן דאין כאן בית מיחוש כלל דאפילו שלא במקום עיגון יש להתיר ק"ו במקום עיגון הנראה לפי עניות דעתי כתבתי היום יום ב' כ' שבט תצ"ח פה ק"ק א"ש שאלה מח חולין דף ע"א ע"א תוס' ד"ה מנין לאותו ואת בנו שנוהג במקדשים וא"ת ואמאי ס"ד דלא איירי קרא במוקדשים הא סתמא כו' ונראה דמעיקרא קשיא ליה משום דשור הפסיק הענין דמשמע למעוטי מוקדשים כו' ולפי המסקנ' צריך לומר דלשום דרשה נכתב שם הנה המעיין בדברי התוס' בצדק ישפוט שתירוצם דחוק מאוד דאיך שתיק סתם הגמ' לפרש למה נכתב כאן ונראה לומר תירוץ מספיק בלי שום דוחק כלל משום דבסוף פירקן איתא ת"ר את זו דרש ר' שמעון בן זומא לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בקדשים ובקדשים לילה הולך אחר יום יכול אף זה כן נאמר כאן יום אחד ונאמר במעשה בראשית יום אחד מה יום אחד האומר במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה ופי' רש"י לפי שכל ענין פרשה זאת סמוכה לקדשים דכתיב ירצה לקרבן אשה וסמוך ליה אותו ואת בנו בקדשים הלילה הולך אחר היום דכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר אלמא לילה של אחריו קרוי יום קרבנו עד הבוקר עכ"ל רש"י ז"ל ולפי זה ניחא דאי כתבה רחמנא לאותו ואת בנו במקום אחר ולא. סמכה בענינ' דקדשים הוי אמינא דהאי ג"ש דאחד אחד מבריאת עולם דילפינן שיום הולך אחר לילה מיניה ממעטינן קדשים ששם הלילה הולך אחר יום ואי כתבה במקום אחר בלא ג"ש הוי אמינא אף דנוהג מצוה זו בקדשים אבל היתי אומר האי כדינא והאי כדינא