פנים מאירות חלק ג נ

ומה שתמה מכ"ת על דברי הב"י שפסק בש"ע סי' שפ"א המבטל רשותו והוציא מביתו במזיד לחצר אוסר שהרי חוזר מביטולו וגבי חזקה ספק שהוציאו מבתיהם לחצר או שהכניסו וגבי חזרה לא כתב שהכניס וזה נמשך לשיטתו שמחלק בין מחזיר לחוזר וכתב מכ"ת והוא תימא גדול דהא באותו דיבור עצמו כתבו התוס' והא דנקט בסמוך מי שנתן רשותו והוציא לאו דוקא אלא ה"ה הכניס כו' ועובדא דהמן בר ריסתק מיירי כשמוציא מרשות שביטל לרשות חבירו עכ"ל. ואני אומר שאף לפום ריהטא הוא תמי' גדולה אבל לאחר עיון נוכל לומר שהב"י רוצה ליישב דברי הטור שכתב בסי' הנ"ל שאין נקרא מחזיק אלא כשמכניס לרשות שביטל אבל מה שמוציא ממנו אינו חזרה והם דברי התוס' גבי המן בר ריסתק וכתב הב"י דלא קשה דלא אמרו כן אלא דוקא לענין חוזר ומחזיק דכשמוציא מרשות שביטל לא מיקרי חזרה וכתב הלבוש והרא"ש דמה שמוציא ממנו לרשות אחרת אינו חזרה ולכך מותר להוציא מביתו לבית חבירו אבל אינו יכול להוציא מבית חבירו לביתו שאז היה חוזר ומחזיק ברשות שביטל כמו המבטל רשות חבירו דאסור להוציא מביתו לחצר מפני שיש לו חלק בחצר א"כ נוכל לומר להכניס מביתו מותר אף שיש לו חלק בחצר לא נראה כחזרה בנטילת חפץ משם ומחזירו לרשותו כמו המבטל רשות ביתו מותר להוציא לבית חבירו דאין כאן חוזר מביטולו אבל אם ביטל גם רשות ביתו אינו יכול להוציא מן החצר לביתו כיון שהוא מניח שם היה חוזר ומחזיק ברשות שבטל וסבר הב"י מה שכתבו התוס' והא דקתני בסמוך מה שנתן והוציאו לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס מיירי שביטל גם רשות ביתו ולכך נראה שחוזר מביטולו אבל כשלא ביטל רשות ביתו אלא רשות חצירו וכשמוציא מחצר לביתו אין זה חזרה אלא סילוק אבל גבי חזקה כל שעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול הוי חזקה וסברא ישרה וטובה לחלק בכך בין מניח שם חפץ דהוי חזרה ובין נוטל משם דלא הוי חזרה ודברי הב"י ברירין ושרירן וקיימין וכן הבין המג"א שכתב בסי' שפ"א והוציא אבל להכניס מותר אלא א"כ ביטל גם רשות ביתו דאז אסור להכניס וכך היה מפרש הב"י דברי התוס' וכל זה נראה לי ברור ובזה ינוח דעתו: שאלה מו יום ד' ט"ו שבט תצ"ח לפ"ק פרעשבורג אל אסנפיר רבא ויקירא סכינא חריפא דפסקא לקרא טבא בוצינא דנהורא אדיר כביר מצאו ידו תהילתו וזיו והודו האיר הארץ מכבודו הרב המאור הגדול לממשלת מאיר עיני המחכים לתועלת יועץ ונשוא פנים חכם חרשים היכל דביר קודש קדשים הגאון הגדול דורש ג' מאות הלכות במגדול נ"י ע"ה פ"ה כבוד שמו מפארים מהור"ר מאיר נר"ו יהיה שלום בחילו ובתלמידים גבולו: הנה שפתי יוצאת וחולת בקצירת אומר כמסיח לפי תומו תם וחסר ואתאי לחלות אפי רברבי להאיר עיני מכבודו ויראני נפלאות תורתו לפסק הלכה כאשר אתו שמורה וערוכה את אשר נסתבכתי בסבך גדול וצריך נגר להולמו אשר ראיתי ומצאתי דאתי לידי איגרת פטורין וגט שבוקין הנשלח ממרחקים מעיר ראס מדינת וואלחיי מהבעל הבוגד באשתו זה שנים רבות לערך תשעה שנים על בלי הגיד לה כי בורח הוא לארץ נכריה עבודתו עבודת זר מעשה ומעשה תעתועים לזנות אחר בנות ארץ ולא שזפתה עין איה איפה ואנא מקום מוצאו והן עתה עשה שליח להלכה וכאשר נזדקקנו לגט שבידו עמדנו מרעיד ומשתומם כשעה חד' על קרית ספר ספרא בצירא אשר שגג שלש פעמים שלשה המה נפלאו בעיני ראשון בתיבת צביתי ראוי לכתוב בשני יודין כתוב ג' יודין אחר צדיק ולא נמצא מפורש בספרים שלפנינו ובפוסקים בתראי מזה וקשה הדבר עלי כתורמס לישקול במאזני פלס לומר שמחמת זה הענין משתנה ליתן עליו חומר התורף באשר שיש לצדד להקל לדמות לתיבת מנין שאם כתוב ויו אחר מ' וכיוצא בזה בתיבת מנאי יוד אחר מם שאין לפוסלו בשעת הדחק ובפרט במקום עיגון כמבואר לפנינו בא"ה סי' קכ"ו שנית שגה וקיצר במקום שאמרו להאריך הויו דתרוכין שבוקין ופטורין דהיינו שלא האריך יותר משארי ווין אבל המה ניכרים וידועים לכל כתואר ווין דעלמא והנה ראיתי ההרים והנה רועשים בפי' התוספות אשר ממנו נחצב דין זה והרא"ש בפסקיו שאין צריך להאריך יותר משארי ווין רק שלא יקצרנו שיהיה ניכר אות כיוד וכעת באה לידי ספר מכתב אליהו להרב אלסנדרי על מעשה הכתב סי' ה' דאינו מעלה ארוכה בווין האלו אלא כל שנכתבו כשאר הווין שאין בהם ספק שיהיו נקראים יודין שפיר דמי וכן תפס הריב"ש הלכה למעשה יעוין שם שלישת איחר שם האשה אשר מן הראוי לכתוב בשש שורות הראשונות כמבואר בסדר הגיטין ס"ק ע"ד והוא כתוב בשורה השביעית והנה טרחתי וחפשתי בחיפוש אחר חיפוש בפסקים קדמאי ובתראי ולא דיברו מזה כלום ועם כל אלה נקלות בעיני להטריחו ביודעי התמדת לימודו עם רוב טירדתו במילי דשמיא ודעתא אכן מטיבותא ועונותו ענות צדק וענותו תרביני להאיר עיני שפעת הוד תורתו תורת אמת אור זורח ומאיר כברק השנון וחרבו שלופ' וגלגליו כסופ' ובידו מטה המשפט מטה עוז ומאיר נתיב לילך בגדולות ונפלאות בקשת דרוכה וחרב לטושה ובעיונו הרמה הטיב נכון יתפרשו באר הטיב יטיב נא עמדי וינחני במעגלי צדק בגילוי דעתו הרחבה והנפלאה בדעת תורה ודעת נוטה לאן דעתו הרמה נוטה כי הכל גלוי וכל רז לא אניס ליה ובעומק עיוני ישפוט ויבחון הטיב הדק כי חששו חכמים לתקנות העגונות ולמיחוש מיהו בעי שמא בתוך כך הבוגד הלז הלך לדרכו שעירה כאשר עד הנה הלך עקלקלות שובב בדרך לבו במדינות שנות אצל אהלי קדר והעגונה הזאת לשוא שמרה ועיניה זלגו מאין הפוגות וצווחה ככרוכי' בתוחלת ממשוכה לכן במטוי מיניה דמר כ"ת ישמיעני הוד קולו בקולות וברקים אשר עלה במצודות ובחכמתו עוקר הרים ושודד עמקים יטפו בר לקחי אמרתי אמרי שפר יודיעני על ידי המוקדם ע"י ציר הזה מובל כתבי דנא הן ואת תפלתי לאל ממעל יושב ארקים יאריך ימיו ושנותיו לגדל כסא בקרב כל ישראל שם להקים ושלומו יפרה ויגדל עם שלום ישיבתו הרמתה ולכל בו דביקים ובזה ידושן עצמותיו וישכנו בטח שאנן בארמנותיו כנפשו החשובה וכנפשו אהובו הנאמן בבריתו ומקיים אמרותיו וחמד למעשה אצבעותיו אחרי העיון דקדקתי עוד הפעם בגט והנה הויו דתרוכין כתובה כדינו שבוקין פטורין הויו שלהם אינו ארוכה יותר ובקשתי שטוחה שנית להודיעני ע"י ציר זה ע"י מוקדם קושט יושר אמרי אמת באשר שהשליח גט נחוץ לדרכו והאשה העזובה בוכה ומבכה וחוששת לבל ילך בשאט נפש השליח לדרכו והשיירות אינם מצויות מהמדינה הנ"ל לכאן כי רחוק הרבה יותר משני מאות פרסאות ומשובשת מאוד בגייסות והיו כי יבואו נא דברי קדשו אלי אענדם עטרה לראשי כ"ד הטרוד אהובו דש"ת המצפה על תשובתו הרמה הקטן משה חונה בק"ק פרעשבורג תשובה שהשבתי להרב מהור"ר משה אב"ד דק"ק פ"ב הנ"ל. אמרתי להשיב מפני הכבוד כי ע"י ציר הלז שבא אלי סמוך לשבת לא יכולתי להאריך וכתבתי בדרך קצרה שפשוט בעיני כביעת' בכותחא למסור ליד האשה הגט וכעת אברר דברי כשמלה חדשה שאין כאן בית מיחוש ופשיט' במקום עיגון וראשון לציון בדבר ששינה שכתב צביתי ביוד אחר צדיק אין אני רואה שום חשש דאין הענין משתנה וכבר קבעו לפסק הלכה בש"ע בסוף סימן קכ"ו שכתב רמ"א ואם היה אותיות יתירות שכל שאין הענין משתנה לא נפסל בכך אפילו אם נשתנה הענין כגון שכתוב לבריאת עלמה בהי"א דעלמה בהי"א הוא לשון נערה אפ"ה יש מכשירין בשעת הדחק ק"ו בן בנו של ק"ו שכאן אין ענין נשתנה דכתוב יוד במקום חיריק דאם כתוב יוד באינתתי אף שכתב בב"י ובש"ע שיש לכתוב בלא יוד בין א' לנון לא נשמע ולא נראה בשום פוסק לפסול הגט ע"י זה אדרבה כתוב בס"פ מכתב אליהו במעשה כתב בסימן ד' דף ט"ז ע"ב וז"ל מצינו כמה מילות בתלמוד שהם לשון תרגום שיבא יוד להורות על נקודות אות שלפניה שהוא חירק או צירי פוק חזי בתוספת שני בהמגרש גבי ולא ליכתוב אגרת ביוד דלא לישתמע איגרא אע"ג דבאיגרא מן הדין אין יוד מ"מ איגרא שהוא לשון גג רגילת לכותבו ביוד לפי שאין כתוב בעברי עכ"ל הרי להדי' שבלשון תרגום רגילין לכתוב יוד במקום חירק והוא הדין באינתתי או בציביתי שהיוד באה במקום חירק ואין לו פירוש אחר רק שאני רוצה בכך והנה גבי פטורין דיש כותבין מלא ואנו נוהגים לכתוב חסר וגבי תרוכין שהסכימו ליכתוב חסר יוד לא עלה על דעה שום פוסק לפסול הגט אם כתב יוד בין ת"ו לריש ובשבוקין בין ב' לשון וכן גבי מנאי שכתב יוד בין מם לנון שכתב בש"ע בסימן קכ"ו סי' מ"ד מנאי נהגו לכתוב בלא יוד אחר המם וכתב רמ"א ואם כתבו יוד אחר המם לא נפסל בדעבד ואף שיש השתנות בלשון שכתבו הפוסקים דיש לפרש שהוא לשון מינות לא פסול בדעבד ק"ו בן בנו של ק"ו דהכא אין הלשון משתנה כלל דאף בלא עיגון יש להכשיר ומה שקיצר במקום שהיה ראוי להאריך וויו דתרוכין ופטורין ושבוקין יותר משאר וויו דתרוכין ויודעים להכל כתואר ווין דעלמא ולא נראי' כיודין כלל יפה כתב מכ"ת שמדברי הרא"ש נראה דאין כאן חשש כלל וכן נראה מדברי הטור שכתב מתחילה ולרוכיה לויו דתרוכין ולו"ו דשבוקין ולאו דוקא לארוכיה כפי משאר ווין אלא שצריך לדקדק בהם שלא יקצר עד שיהיה נראה כמין יוד ולא הזכיר כלל מן המנהג ובסוף הסימן בשם תשובת הרא"ש בשליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכים אם רשאין ב"ד להאריכן השיב הרא"ש וז"ל תשובה אין יכולים להאריכן ואם נתן לה הגט ואין הווין ארוכין והבעל רחוק מכאן לא היתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנת עיגון כגון שהובא ממקום רחוק והאריכו הווין כי מסתמא ציוה הבעל לכתוב כתיקון חכמים ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק והקשה הב"י וזה לשונו שאם הווין האלו לא היו ארוכין יותר מהראוי כשר גמור היה כיון שהתינוק קורא אותן ווין כמו שכתב רבינו גבי ולרוכי לווין דתרוכין והסכימו בו הרא"ש ושאר