פנים מאירות חלק ג מח

בסי' קנ"ח תמה על רבינו ירוחם וכתב אדרבא רוב בנין ורוב מנין הסכימו דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק וגם הרא"ש לא גזר אומר לאיסור בהדיא ולא כתב אלא שקשה הדבר להקל הילכך כהנך רבוותא דשרו נקטינן עכ"ל וכן פסק בש"ע בסי' קנ"ח וא"כ גם אשה נאמנת: ועתה נשובה ונדעה ונרדפה לדעת הנדון אשר לפנינו שבעל האשה הזאת יצא מהעיר בצום גדלי' שנת תצ"א ולא שב לביתו ובשנת תצ"א הי' שני אדרים והאשה ילדה ביום שבת קודש י"ג אייר וחי י"ב ימים ומת ועל יציאתו מכאן מעידי' שני עדים כשרים ועל יום הלידה שהיה י"ג אייר מעידים שני נשים וא"כ לדעת הרא"ש דיא מודינה שכתב שמורי הגדול מהרי"ט עשה מעשה והתיר עד אחד ביבמה אפילו בניתן לו בן נגד סברת הראב"ד וכתב שכן נהגו אבותינו ואף שהספרדים בהנהג' איסור והיתר נהגו כהרא"ש ובנידון זה פסקו כהרי"ף והרמב"ם שהם רוב בנין ורוב מנין וא"כ גם נשים כשרים בעדות זה אף שהוא מילתא דלא עביד' לאגלויי וא"כ אשה זו ילדה לח' חדשים וי"א יום דל חמשה ימים למלאות חדשי העיבור פש לן ששה ימים בחודש התשיעי וכבר כתב רא בדורינו נשתנה הטבע ויולדת לתשעה יולדת למקוטעים: אך מכ"ת כתב שכתב לו חד מצורבא רבנן שכתב הב"ש בסי' קנ"ו סק"ד דאם אין בעלה כאן דחיישינן שמא בא בצנעה ואפשר דחיישינן שמא בא ע"י שם כמ"ש סי' ד' עכ"ל ואני אומר דהבית שמואל כתב דרך אפשר אבל כבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק ונשתקע הדבר ולא נאמר ותדע דבסי' ד' כתב הטור בשם הרמב"ם היה בעלה במדינת הים וילדה הרי זה בחזקת ממזר שאין הולד משתהא במעי אמו יותר מי"ב חודש ובה"ג כתב שאינו בחזקת ממזר שאנו תולים לומר שמא בצנעה בא וכתב הרא"ש בפרק עשרה יוחסין על דברי בה"ג דשמא בצנעה בא כי האי עובדא דשמואל דאתא ושימש כדאיתא בירושלמי והקשה על זה הרא"ש מפרק הערל דף פ' ע"ב דקאמר התם דרבה תוספאה אכשר לההוא ולד בתר י"ב חודש כדאמרינן אשתהויי אשתהי ולמה ליה טעמא דאישתהי לימא דאתי בעלה בצנעה ודחק הרא"ש לישב קושיא זו והביא הב"י דברי הרא"ש בסוף ספר טור א"ה ובסי' קנ"ו לאחר שכתב הטור ויהי' בר קיימא כגון שידוע שנולד לתשעה חדשים לא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה ואם היינו חוששים שמא בא בצנעה ע"י שם איך כתב ולא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה הא עדיין הספק נפל במקומו הוא עומד דילמא בא ע"י שם ועוד איך הוי שתיק הטור מלהביא שלדעת ה"ג עדיין בספק הוא עומד אלא ברור הדבר דעד כאן לא קאמר ה"ג דחוששין שמא בא בצנעה משום דלא שווי' ממזר והעמדינו אמה על חזקת כשרות דלא עבדה איסורה אבל בנ"ד אדרבא הרוב מסייע לומר שלא בא דרוב נשים יולדת ולד מעליא למה נחזיק הולד לנפל בשביל חששה רחוקה שבא בצנעה ואפילו גבי דלא שוויה ממזר כתב הב"י בסי' ד' כתב שנראה מדברי הרא"ש שאין דברי בה"ג נראים לו ופשיטא בנידון דידן לית מאן דחש ליה ודברים בדוי' מלב ונשתקע הדבר ולא נאמר: והדרן לכללן כיון שיש עדים כשרים שיצא בצום גדלי' ולא חזר לביתו ונהרג אחר י"כ והיא ילדה י"ג אייר ע"פ עדות נשים וכבר זכינו לדין שהלכה רווחת בישראל שעד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק ה"ה עדות נשים דהדרינן לכללן דכל מקום דעד אחד נאמן נשים נמי נאמנות ועוד נראה דהא לענין מיאון בודקים ע"י נשים אפילו אשה אחת בודקת ושומעין לה כמה שפסק בסי' קנ"ה סי' ט"ו וכתב הבית שמואל שהרמב"ם פוסק כת"ק דנשים נאמנות אפילו להקל ולדעת הרי"ף לאחר הפרק נשים בודקת דאיכא חזקה דרבא ק"ו כאן דרוב מסייע ליה שהרוב הנולדים הם של קיימא כמו שכתב הב"ש בסי' קנ"ו סס"ק י"ד וקי"ל דרוב עדיף מחזקה א"כ גם כאן נשים נאמנות ולפ"ז לדעת הרשב"ץ שהביא הב"י ורמ"א בהגה שנשתנה הטבע ועכשיו החוש מכחיש שילדה לתשעה יולדת למקוטעים ובנידון דידן שלפי דברי נשים ילדה בי"ג באיר ולאחר מילוי חדשי העיבור פש לן ששה ימים בחודש התשיעי א"כ אשה זו אינה צריכה חליצה: ומה שנסתפק מכ"ת שהבעל והחולץ הם ספרדי' והאשה אשכנזיות ולא ידע לבתר מאן ניזול לדינא או כהרמב"ם דבעי תשעה חדשים של ימים או כהרב רמ"א ומצא בשו"ת הרדב"ז כתיבת יד יבמה אשכנזית שנפלה לפני יבם ספרדי יחלוץ ולא ייבם ולכך בנידון דידן מספקא ליה לא ידעתי אמאי מספקא ליה דלא דמי כלל לנידון דהרדב"ז דהתם שאין אשכנזים קיימו וקיבלו עליהם גזירת הגאונים שלא ליבם א"כ עבדת היא אסורה שעברה על חומרת וגזירת הגאונים אבל הכא אנן גרירין בהאיסור והיתר אחר דברי רמ"א בפרט היכי דמסתבר טעמא לא עבדית היא אסורה כלל ועוד מאן לימא לן דלא עבדי הספרדים כדברי רמ"א שכתב מילתא בטעמא דהחוש מכחיש כלל זה: ועוד איכא צד היתר בנ"ד להרמב"ן דאמר שיפורא גרם ואם נתעברה סוף חודש וילדה בתחילת ט' הוי ולד בם קיימא אע"ג דאינו אלא ששה חדשים ושני ימים כמ"ש הבית שמואל משמו בסי' קנ"ו סעי' ק"ה ובנידון דידן שעדים כשרים מעידים שיצא בצום גדלי' וגם מעידים שנהרג מיד אחר י"כ א"כ אף י"ל שאין להאמין לנשים מ"מ הכל יודעים וזוכרים שבחודש אייר עדיין כריסה בין שיניה וא"כ לדעת הרמב"ן אינה צריכה חליצה ואמרו חז"ל בהחולץ דף מ"ד ע"א כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו וכן הוא בפ"ק דיבמות דף י"א ע"ב וא"כ למה נפסיד אותו להשיאה לכהן איך שראיתי שכתב הב"י בשם הריב"ש על דברי הרמב"ן שראוי לסמוך עליו וכש"כ אם הוא שעת הדחק שהיבם קטן או שהוא במדינת הים וסיים והמחמיר להצריכה חליצה תבוא עליו ברכה ומכ"ת כתב שאין כאן שעת הדחק שהיבם גדול ואינו במדינת הים ראוי לחוש לדברי הראב"ד והרא"ש דס"ל דאין עד אחד נאמן לומר שניתן בן לבעלה להתיר יבמה לשוק משום דלא עביד לאגלויי הוא הדין שאין נשים נאמנות מדין התלמוד פשיטא שראוי להיות בכלל ברכה להחמיר לכתחילה שצריכה חליצה ועכ"פ במקום שיש קצת עיגון ושעת הדחק ראוי לסמוך על הנך עמודי גאוני ארץ שאינה צריכה חליצה ובהא נחתא ובהא סלקא היכי שילדה לאחר ט' חדשים שלימים לאחר שפירש הבעל ממנה בזה לא חיישינן דילמא בא בצנעה אינה צריכה חליצה כלל אפילו שלא במקום הדחק והוא בכלל מה שאמרו כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו הנראה לפע"ד כתבתי היום יום ו' כ"ב סיון תצ"ז לפ"ק: נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: הנה מקרוב הגיעו אלי כתב מחד צורבא מרבנן שכתב אלי שכתב למכ"ת וזה לשונו קשה עלי ליתן חליצה כיון שיש עוד אח קטן וחליצה הוא חליצה פסולה ואולי צריכין לחוש להרב מהרשד"ם ומהר"א ששון ז"ל שכתבו שצריכה חליצה מכל האחים והוי כחשש עיגון ועוד שהאשה אומרת שילדה בחצי אייר ואפשר שימצא פתאום שיזכרו שכדבריה כן הוא אפשר שיש לדמות למה שכתב בש"ע סי' קנ"ו סעי' י"ב הלכה היא ובעלה כי' במה דברים אמורים שהיתה פסולה לכהונה או במערה היינו כשמת ולא הי' שם אדם שיעיד אבל אם אין הדבר כן לא תחלוץ ולא רתי"ם כו' והוא מדין הש"ס שצריכה כרוז לכהונה עכ"ל: ונפלאתי עליו מאוד מאי חליצה פסולה שייך כאן דחליצה פסולה לא שייך אלא במקום שיש זיקה וחליצה גרוע כגון אחר גט או אחר מאמר כמו שפירש"י בפ"ד אחין דף כ"ו ע"ב דהאי חליצה פסולה כלומר גרוע שאם רצה ליבם אינו יכול ליבם ואחות חלוצתו היא הילכך לאו מעליותא היא וצריכה לחזור על כל האחין כו' משום דאלימא זיקה ורמי אתרווייהו עכ"ל. וכן כתב הב"י בס"ס ק"ע וזה לשונו ובלא כלום נמי לא נפקי דאחות חלוצה אינו אלא מדברי סופרים הילכך חלץ האי חליצה כל דהו ולאו מעליותא היא שאם חפץ לא יבום ומיהו חליצתו וזיקתו שוות שתיהן לגרוע ופקעה וזיקתו בחליצתו כו' אבל בנידון דידן אם הולד היה בר קיימא אינה זקוקה כלל מן התורה ואם אינו בר קיימא הוי חליצה כשירה ובפירוש תנן במתניתן ביבמות דף ל' ע"ב וכולן שהיה בהן ספק קדושין וכו' הרי אלו הצרות חולצות ולא מתיבמות דהיא ספק צרות ערוה ואם היה הקדושין ספק קרוב לה לא רמיה קמי' יבם כלל ואינה זקוקה לו מן התורה ואם היה קרוב לו לא הוי צרת ערוה וזקוקה לו החליצה כשירה ובפירוש כתב הר"ן בפ' החולץ על המתניתן היבמה לא תחלוץ עד שיהיה לה ג' חדשים וכתב הר"ן בד"ה כל העולה ליבום כו' אע"ג דכמה נשים חולצת ולא מתיבמות היינו היכי דלא אפשר כיון דלאו חליצה פסולה היא אבל היכי דאפשר לאמתוני עד שתראה ליבום משהינן ליה עכ"ל וזה פשוט אפילו לבר בי רב דחד יומא דבספק אם זקוקה מן התורה או אינה זקוקה כלל דחליצה כשירה היא ותשובת הרב מהרשד"ם אין בידי ואם באתי להכניס ראשי בין ההרים גדולים דפליגי בחליצה פסולה אם צריכה לחזור על כל האחי' שהביא הטור בס"ס ק"ע לא יספיקו כמה ניירות ועי' ביבמות דף כ"ו ע"ב ודף נ"א ע"ב אלא שדנתי אותו לכף זכות שראה בשאלות ר' אהרן ששון סוף תשובה סי' כ"ט וזה לשונו אך לענין חליצה כשתבא לחלוץ צריך לדעת אם ליבם אחד או ליבמים הרבה כי הרב הגדול מהר"ש דימודינ' ז"ל בסי' קצ"ח כתב בנדון כזה שדעתו שצריכה לחלוץ מכל האחי' מטעם שהוא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים ושאין להקל אלא ע"י הדחק וכבר כתבתי שאין בידי תשובת מהר"ש די מודינ' אבל תמה אני מאוד אם יצא דבר זה מפי אותו צדיק דמהי תיתי לומר שהיא חליצה פסולה ואם בשביל שאינה עולה ליבום הלוא ש"ס ערוך הוא דהתם אם יבוא אליהו ויאמר שזקוקה ליבום בת חליצה ויבום עי' בפ' החולץ דף מ"א ע"ב ומוכח שם להדיא דבכל הספיקות בת חליצה ויבום היא ומעולם לא שמענו שזה הוי חליצה פסולה דממ"נ אם יבוא אלי' שהיה ולד בר קיימא אינה זקוקה כלל ואם לא היה בר קיימא בת יבום וחליצה היא ולא מיקרי חליצה פסולה אלא היכי דהוי זיקא קלישא כמו חליצה אחר גט ואפילו בחליצה אחר גט למ"ד אין זיקה לא הוי חליצה פסולה כמו דאיתא בפרק ר"ג דף נ"א דפריך מדר"ג סבר אין זיקה רבנן סברי יש זיקה קתני סיפא וכן אומר בשני יבמין ויבמה אחת לימא תיהוי תיבותא דרבה בר רב הונא אמר רב דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים ופירש"י אפילו רבנן דאמרי יש זיקה סגי ליה בהך חליצה רעועה דחד מינייהו לימא תיהוי תיובת' כו' דהא נמי חליצה פסולה אחר הגט באה ודחי הש"ס דאף רבנן סברי אין זיקה ש"מ כיון דאין זיקה לא הוי חליצה פסולה ק"ו בן בנו של ק"ו היכי שאינו מזקיקה כלל כמו בכל הספיקות