פנים מאירות חלק ג מז

הראב"ד משום שהשיב הרא"ש דאפילו לאחר איתת' לא מהימנ' וקשה הא זה פשוט דעד אחד ואשה נאמנת לומר מת בעלה להתירה לשוק אלא ע"כ שיש לחלק בין מילתא דעבידא לאגלויי ובין מילתא דלא עבידא לאגלויי וא"כ גם עד אחד אינו נאמן במילתא דלא עבידא לאגלויי לומר שניתן בן לבעלה ולכך כתב שדבריו נוטים לדברי הראב"ד והרא"ש לא רצה להשיב להשואל לפי פירושו טעמא דמתניתן דאין האשה נאמנת לומר שמת יבמה להתירה לעלמא משום דמיסנא סניא לה דאיירי במקום שאין מיבמים וכיוצא בזה מצאתי שהביא הבית שמואל בסי' קצ"ח ס"ק ב' בשם תשובת מהר"י מינץ סי' י"ד שכתב אפשר בזמן הזה שאין מיבמים אלא חולצת היא בעצמה נמי נאמנת שמת היבם ומכש"כ עד אחד אף לדעת הרא"ש מיהו אינו מוכרח עכ"ל ולפ"ז הוכרח הרא"ש להשיב להשואל מסברא דאפילו לאחר איתתא לא מהימנא בטעמא דהראב"ד: ובזה מיושב מה שתמה הב"ח בסי' קנ"ו במה שכתב הטור ואם אינו ידוע שכל חדשיו אלא על פיה אינו נאמנת כתב הב"ח וז"ל וכן כתב הרא"ש בתשובה מביאו הב"י וע"ש דפסק כך מסברא ולפע"ד כיון דאין אשה נאמנת לומר מת יבמה שתנשא לשוק הואיל דאינו אלא איסור לאו שמא יהיה קל בעיניה כדלקמן סי' קנ"א א"כ בכלל זה כל מה שאומרת כדי שתנשא לשוק אינה נאמנת ועוד דכל שכן הוא דאפילו במת יבמה דמילתא דעבידא לאגלויי הוא אינה נאמנת כל שכן הא דלאו עבידא לאגלויי היא אי כלו חדשיו אי לאו עכ"ל ולכאורה הוא תמוה איך שבק הרא"ש לאתויי ראיה ממתניתן ואזיל בתר סברא ודוחק לומר שנעלם ממנו המתניתין הלוא גלוים הי' לפני הרא"ש כל דברי התלמוד ונהירין ליה שבילי דנהר דעה ובאורו נראה אור וכן מצאתי קושיא זו בבית שמואל בסי' קנ"ו ס"ק י"ד במה שפסק בש"ע סי' ח' נאמן עד אחד להעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר וכתב רמ"א ויש חולקין בב"י בשם הרח ב"ד והרא"ש וכתב הב"ש הב"י כתב הרא"ש הוא החולק מהא דכתב בתשובה אשה אינה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשי הולד א"כ הוא הדין עד אחד אין נאמן כי בכל מקום דעד אחד נאמן ה"ה אשה נאמנת להעיד לחברתה וכן כתב בדרכי משה והרמב"ם סביר' ליה דעד אחד נאמן שניתן לבעלה בן א"כ ס"ל אשה נאמנת להעיד לחברתה שכלו חדשיו ולכאורה קשה על הב"י ור"מ למה ליה לדייק כן מתשובת הרא"ש תיפוק ליה הלוא הרא"ש סביר' ליה להדיא דאין עד אחד נאמן להתיר ליבמה לשוק כמו שכתב בפרק האשה וכמ"ש הטור בסי' קנ"ח מכל שכן שניתן בן דאינו נאמן דגרע טפי דאין עביד לאגלויי כמ"ש כן בהשגות הראב"ד עכ"ל הנה גם הב"ש הרגיש בקושיות הב"ח: ולפי דברינו נראה ברור דדוקא להרמב"ם דפסק כפשיטות דרבא דעד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק וא"כ מוכרחים אנו לומר דטעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעביד' לאגלויי לא משקרי ולכך נאמן לומר שמת יבמה להתיר לשוק א"כ מוכרחים אנו לומר דהא דתנן דאין אשה נאמנת לומר מת יבמי להנשא לשוק משום דאיסור לאו קל בעיניה ומשקרי אבל הרא"ש דס"ל דעד אחד אינו נאמן להתיר יבמה לשוק והטעם משום דזימנא דסניא לה ולא דייקא וא"כ מפרש טעמא דמתניתין דתנן דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי להתירה לשוק משום דמיסנא סניא ליה ומשקרה אבל במקום דליכא למימר האי טעמא כגון במקום שאין מיבמים והיא אומרת שכלו חדשיו להתיר עצמה לשוק הוצרך הרא"ש ללמוד מסברא דאפילו לאחרים אינה נאמנת משום דלא עביד לאגלויי ולכך כתב הב"י שדברי הרא"ש נוטים לדברי הראב"ד ואף שהרא"ש מחולק עם הראב"ד דלהראב"ד בעד אחד שאמר מת יבמה מהימן ולהרא"ש אינו נאמן מ"מ בהאי דינא באומר שניתן לה בן נוטים דברי הרא"ש לדברי הראב"ד אפילו במקום דליכא האי טעמא דמיסנא סניא ליה כגון במקום שאין מיבימת מ"ה אינו נאמן כמו שהאשה אינו נאמנת על אחרים משום דבמילתא דלא עביד' לאגלויי לא מהימנא וה"ה והוא הטעם בעד אחד ועוד נוכל לומר דהרא"ש שהשיב שהאשה אינה נאמנת לאחרים לומר שכלו חדשיו בא לארויי לן דמצד דינא דש"ס אינה נאמנת משא"כ בעד אחד שמעיד שמת יבמה אף דסבר הרא"ש דאינו נאמן הוא מצד החומרא אבל בהא דמילתא דלא עביד' לאגלויי אינה נאמנת מדינ' דש"ס כמו שסבר הראב"ד דאינו נאמן להעיד שניתן לו בן כאשר נפרש בעזרת ה' ובזה מסולקת קושיות הב"ח וקושיות הבית שמואל: והשתא נברר הדין אליבא דהרמב"ם וסייעתו עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק וה"ה שאשה נאמנת דכל מקום שעד אחד נאמן אשה נמי נאמנת כמו שכתב הרמב"ם בהדי' והב"ש בסי' קנ"ו ולהראב"ד עד אחד נאמן במילתא דעבידא לאגלוי וה"ה אשה אבל במילתא דלא עבידא לאגלויי אין עד אחד נאמן וה"ה אשה אינה נאמנת להעיד לאחרים ולהרא"ש וסייעתו כי היכי דס"ל דעד אחד אינו נאמן כלל להתיר ליבמה מטעמא דמסניא סניא ליה ולא דייקא ה"ה אשה אינה נאמנת להעיד לאחרים ופשיט' שלגבי עצמו לומר שמת יבמי או שכלו חדשי העיבור דאינה נאמנת וה"ה והטעם שניתן בן לבעלה אינה נאמנת וי"ל בדבר דלא עביד לאגלוי הצד דין התלמוד אינה נאמנת כמו שלהראב"ד עד אחד אינו נאמן לומר שניתן בן לבעלה משום דלא עביד לאגלויי דבזה נוטים דבר' הרא"ש לדברי הראב"ד כמו שכתב הב"י אף של הרא"ש עד אחד אינו נאמן להתיר ליבמה לשוק אפילו שמילתא דעבידא לאגלויי י"ל דאינו אלא מצד החומר כמו שכתב הב"י בסי' קנ"ח וז"ל שגם הרא"ש לא גזר אומר בהדיא ולא כתב אלא שקשה הדבר להקל עכ"ל נשמע מזה שמצד חומרא ס"ל להרא"ש דאין עד אחד, נאמן ביבמה להתיר אותה לשוק אבל במילתא דלא עבידא לאגלויי י"ל דהרא"ש ס"ל כדעת הראב"ד כמו שכתב הב"י שדבריו נוטים לדעת הראב"ד. ובזה מתורץ ג"כ קושיות הב"ח ובית שמואל דהרא"ש הוצרך לדין מסברא דמילתא דלא עבידא לאגלויי אפילו לאחרים אין האשה נאמנת כמו שאין עד אחד נאמן לדעת הראב"ד מדינא דש"ס משום דלא עביד לאגלויי: ולפ"ז דברי הטו"ר בסי' קנ"ו בנוים ומיוסדי' על אדני פז במה שכתב ואם אינו ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה נאמנת להיות מותרת לזר וזה מוסכם מכל הפוסקים ודיוקא דאיכא למידק מיניה הא לאחרינ' מהימנא זה תלוי במחלוקת הפוסקים שהביא בסי' קנ"ח אם עד אחד מהימן להתירה לשוק הוא הדין אשה נאמנת לאחרים ואם עד אחד אינו נאמן גם אשה אינה נאמנת והטו"ר בסי' קנ"ו לא כתב אלא מילתא דליכא פלוגתא ובדין אם נשים נאמנות סמוך עצמו על מה שמביא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בסי' קנ"ח אם עד אחד מהימן ה"ה נשים ולא הביא דעת הראב"ד החולק על הרמב"ם בעד אחד המעיד שניתן לו בן דאינו נאמן משום דמילת' דלא עביד לאגלויי הוא משום הרמב"ן והרשב"א הסכימו לדברי הרמב"ם ומביא דברי הרא"ש דחולק על הרמב"ם דאפילו במילתא דעביד' לאגלויי אין עד אחד מהימן משום די"ל במיסנ' סניא ליה ולא דייקא ומינסב' אבל לגבה עצמה אפילו הרמב"ם מודה דאינה נאמנת משום דאיסור לאו קל בעיניה ומשקרה ולמד הב"י מתשובח הרא"ש שהשיב שאין האשה נאמנת לומר ששלמו חדשי העיבור אפילו לאחרים לא מהימנה שדברי הרא"ש נוטים לדברי הראב"ד משום דמילתא דלא עבידא לאגלויי אפילו עד אחד לא מהימן ה"ה אשה אינה נאמנת וזה אפילו מצד הדין דש"ס אינה נאמנת: ובזה מסולק תלונת מכ"ת שכתב וז"ל מה דמות יערוך הרב הב"י והרב ר' משה רבקש להשוות דברי הטו"ר ודברי הרא"ש ולדברינו ניחא דבדבר זה שהיא אינה נאמנת לומר שכלו חדשי העיבור שוים הם דברי הטו"ר עם דברי הרא"ש וכ"ע מודים בזה אבל אם אשה נאמנת לאחרים סמוך הטור על מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בעד אחד אם נאמן ביבמה להתירה שהביא בסי' קנ"ח וממילא נלמד ג"כ פלוגתן באשה אם נאמנת לאחרים דלדעת הרמב"ם אשה נאמנת ולדעת הרא"ש אינה נאמנת דלא עדיפא מעד אחד וק"ל: ולפי דברינו יש פליאה ותמי' קיימת על תשובת מהר"ר אהרן ששון הנקרא תורת אמת דבסימן כ"ו בסוף דבריו כתב בשם גדול הדור אחד שהלכה רווחת בישראל דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק ותמה הוא עליו שהרא"ש ורבינו ירוחם חולק על זה מהיכי לומד שהלכה רווחת בישראל כו' וכתב לישב דברי הגדול וז"ל שהרי ידוע מה שכתב מהרי"ק ז"ל על דברי הרא"ש וגם מהריב"ל שרוב הפוסקים הסכימו לסברת הרי"ף ועברינן כוותייהו במקום שאין מנהג להחמיר ושמעתי מפי הגדולים בסאלנקי נהגו להתיר אף כי רוב הדברים של איסור והיתר נהגו ע"פ הרא"ש כי הוא אחריו הפוסקים שבספרד מ"מ בנידון הלז נהגו כדברי האלפסי ז"ל ודברי רוב הפוסקים שנמשכו אחריו גם בקוסטניטא אף שהיה להם להחמיר כסברת הרא"ש כי הוא ז"ל הי' רבי שבספרד מ"מ נהגו שלא להחמיר והיכי דלא נהגו להחמיר ודאי עבדינן כסברת הרי"ף ונמשכים אחריו כי הם רוב בנין ורוב מנין וגם הרב הגדול מהר"ש די מודינא התיר בעד אחד ביבמה אפילו בניתן לו בן נגד סברת הראב"ד ז"ל כו' וראוי הי' להחמיר כדברי הרא"ש ז"ל אבל מה נעשה שהרי"ף וגם הרמב"ם ז"ל והרא"ה בחידושיו וסמ"ג והרשב"א כולם פוסקים דעד אחד נאמן ביבמה כו' ומסיים וכן נהגו אבותינו הקדושים אשר בארץ המה וכל בתי דינים שבעיר הזאת להתיר יבמה לעלמא ע"פ עד אחד הרי עדים נאמנים על זה וא"כ יפה כתב גדול הדור דהלכה רווחת בישראל עכ"ל מהר"א ששון א"כ לפי זה גם אשה נאמנת לאחרים להתיר יבמה דזה כלל גדול דכל מקום שעד אחד נאמן בעדות אשה נשים ג"כ נאמנות כמו שכתב הרמב"ם והמגיד בהלכות יבום פרק ג' ובית שמואל בסי' קנ"ו וס"ק י"ד ויש לתמוה איך כתב בשאלה כ"ז ומביא ראיה מדברי הרא"ש בהחלט דאפילו לאחד אשה אינה נאמנת ומסיים וכבר נודע דאין הפרש בין עדות אשה אחת ובין עדות שתי נשים וכיון שכן אין ספק שאין האשה זו מותרת לשוק עכ"ל ותמיה דבריו דדבריו סותרים זה את ממש תוך כדי דיבור דלמעלה בתשוב' כ"ז סיים דהלכה רווחת בישראל דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק וא"כ גם נשים נאמנות דחד דינא הוא ואיך כתב ופסק למעשה דאין אשה נאמנת וצריך עיון רב ונגר ובר נגר דיפרקנה וגם בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ק"ל דף צ"ד ע"ב הביא דברי תשובת הר"ן ותשובת בן לב שרוב הפוסקים הסכימו לסברת הרי"ף ובסאלנקו ובקוסטנטינ' נוהגים להקל ודלא כסברת הרא"ש אע"פ שבכל דיני איסור והיתר נהגו כהרא"ש מפני שהפוסקים כרב אלפס הם רוב בנין ורוב מנין וגם הב"י