פנים מאירות חלק ג מו

כו' היינו אפי' שכתב דרך מסל"ת ואם היה מגיד בעל פה היה צהני ע"ע בכתב לא מהני משום הכי צריך שידעו שהוא כתב ישראל כ"כ המגיד והיינו חידוש להרמב"ם דלא מהני מסל"ת בכתב עכ"ל וא"כ כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אי מתאבלין בנכרי מסל"ת מ"מ בכתב נכרי נשמע מדברי הרמב"ם דלא מהני מסל"ת לעדות אשה א"כ פשיטא דאין הקרובים מתאבלין עליו וכן הוראתי הלכה למעשה: שאלה מה ר"ח סיון תצ"ז ביליגראד. מאיר עיני חכמים ותלמידיהם בהלכה טובינ' דחכימה חריפה דפומבדית' גדול מרבן שמו זקן ויושב בישיבה שיש בה סמיכה חכמים נוחה הימנה נאה דורש ונאה מקיים שבת תחכימוני כעדני העצני ידו רב לו לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא הלוא הוא אדוני מ"ו הגאון המפורסם נ"י עמוד הימיני פ"ה אב"ד ור"מ ור"ג כש"ת כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר בחסד עליון בל ימוט לעולם: תנו רבנן המתחיל במצוה אומרים לו גמור ואין המצוה נקראת אלא כו' ומר התחיל בשריותא דהאי איתתא שנהרג בעלה במוצאי י"כ תצ"א ועדיין קשורה וזקוקה ליבם כי לא הניח זרע של קיימא אך ספוקי מספקא ליה אם היא צריכה חליצה או מותרת לשוק בלא חליצה ומעשה שהיה כך היה האשה הנעצבת הנ"ל טבלה קודם ר"ה תצ"א וביום צום גדלי' פירש מאשתו והלך לדרכו והגיע ערב י"כ לכפר אשר נהרג שם מוצאי י"כ והאשה הנ"ל ילדה ביום שבת קודש י"ג אייר תצ"א וחי הילד י"ב ימים ומת ובשנת תצ"א היו שני אדרים נמצא שילדה לשמונה חדשים וי"א יום ועל יציאתו מכאן ביום צום גדלי' נמצאו אנשים עדים כשרים ועל יום הלידה שהיה י"ג אייר מעידים שתי נשים ועתה אני השואל ופני השואל כלפי נשאל להשביני ולהורינו את הדרך אשר אלך בה ואת המעשה כו' ומילתא דאבעי' ללוי פשיטא ליה לרב ומנו רבינו ומילתא זוטרתא היא לגבי דמר והנני מפרש ספיקתי אשר אני כמסתפק ושואל דאיתא בטור א"ה סי' קל"ו כגון שמת והניח אשתו מעוברת פוטר ודוקא לאחר שילדה ויהיה בר קיימא כגון שידוע שנולד לתשעה חדשים ולא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה או אפילו אינו ידוע וחי שלשים יום אחר שנולד שגמרו שערו וציפרניו אבל אם ילדה ולא חי שלשים יום כו' חולצת ולא מתיבמת כו' ואם אינו ידוע שכלו חדשי העיבור אלא על פיה אינה נאמנת להיות מותרת לזר עכ"ל הטור נמצא למידן אם באנו לפטור היבמה שילדה מלחלוץ צריכה אחת משני תנאים או שידוע בודאי שילדה לתשעה חדשים שלימים או שיחיה הולד שלשים יום וגם נגמרו שערו וצפרניו א"כ לדברי הרמב"ם בש"ע בא"ה סי' קנ"ו שכתב עד שידוע בודאי שילדה לתשעה חדשים שלימים האי איתתא צריכה חליצה ולדברי רמ"א ז"ל שכתב ויש אומרים בזמן הזה אפילו נכנס בחודש התשיעי רק יום אחד כו' האי איתתא פטורה מחליצה כיון שילדה לח' חדשים וי"א יום דל חמשה ימים למלאות חדשי העיבור ופש לן ששה ימים בחודש התשיעי וכיון שהבעל היה ספרדי והחולץ ספרדי והאשה אשכנזי' לא ידעתי בתר מאן ניזיל לדינ' כהרמב"ם או כהרב רמ"א ז"ל ומצאתי בשו"ת הרדב"ז בכתיבת יד יבמה אשכנזית שנפלה לפני יבם ספרדי יחלוץ ולא ייבם אבל בנידון דידן מספקא לי ועוד קשה עלי להתירה בלי חליצה דאיתא בהרא"ש כלל נ"ב סי' ב' דאין נשים נאמנות להעיד בדבר זה שכלו חדשי העיבור שלא תצטרך חליצה והובא בש"ת מהר"א ששון סי' כ"ז ולא הכשיר אפילו נשים כשירות ומיוחסות והכא עדות נשים איכא ועוד קשה לי להבין מילתא אחריתא דהטור כתב ואם אינו ידוע שכלו חדשיו אלא על פיה כו' וכתב הרב הב"י שכן כתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ב וזה לשונו הא דמספקא לך כו' עכ"ל וקשה לי מלישני דטור שכתב אלא על פיה משמע שהיבמה אינה נאמנת להעיד אבל נשים אחרות נאמנות ומדברי אביו הרא"ש משמע שגם נשים אחרות אינו נאמנות ומה דמות יערוך הרב הב"י והרב ר' משה רבקש בבאר הגולה להשוו' דברי הטור עם דברי הרא"ש ועוד בזה שכתב אלי חד צורב' מרבנן כפי מה שכתב הרב בית שמואל בסי' קנ"ז סק"ד דחיישינן שמא בא הבעל ע"י שם וא"כ הכא בנידון דידן אם ניחוש לכך צריכין אנחנו למנות מיום מחרתה של י"כ שנהרג והיא ילדה י"ג אייר נמצא שילדה לח' חדשים פחות שלשה ימים דהיינו אחר ניכוי הימים למלאות חדשי העיבור לכך אמר לי לבי דההיא איתתא צריכה חליצה בפרט שאין שום אונס ודחק בדבר שאין היבם במדינת הים והוא יבם גדול ונידון דידן לא דמי למעשה שכתב הריב"ש סי' תמ"ו והובא בב"י בסי' הנ"ל ואם כל זה מסיים במתיקת לשונו הטהור והמחמיר לחלוץ תבוא עליו ברכה והנה לוי אחוה קידה קמי' דרבי להודיעני דעתו הזכה והצלולה אע"ג דאנא נפשאי כתבית שצריכה חליצה אבטל דעתי הקצרה והקלושה נגד דעתו הרמה והנשאה וכאשר יכתוב כן יהי' וכן יקום והנני מצפה על תשובתו הרמתה דהא קיימא עניה זו ועיניה מטייפין מתי תבוא תשובתו ומצוה רבה היא ומצוה בעידנא דמסיק ביה אגוני מגני ואצולי מצלי וידי פרושות בצלו לאריכת ימיו ושניו לטובה עוד ינובין בשיבה ודשנים וע"מ כנפשו וכנפש אוהבו תמיד נאמן כפוף לוי ירושלמי. תשובה שהשבתי על זה בן לוי על השיר ידידות משכנותיו משכנות הרועים רועה ישראל צאן קדשים חכם חרשים ה"ה אהו' ידידי הרב המופלא כבוד מהור"ר לוי ירושלמי נר"ו: הנה כתבו הנכתב ר"ח סיון תצ"ז הגיע לידי וקריתי ושניתי ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ואם אמנם שאני טרוד עם בני ישיבתי בטרדות עיונים ובקביעות שיעורים תמידין כסדרן מ"מ לרוב אהבתי אמרתי להפסיק באמצע הפרק ולהשיבו דבר דבר על אופנו לברר כל ספיקיו ואחר אחרון אני בא במה שכתב וז"ל ועוד קשה לי להבין מילתא אחריתא דהטור כתב ואם אינו ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה כו' משמע שהיבמה אינה נאמנת להעיד אבל נשים אחרות נאמנות ומדברי אביו הרא"ש משמע שגם נשים אחרות אינו נאמנות ומה דמות יערוך הרב הב"י והרב ר' משה רבק"ש בבאר הגולה להשוות דברי הטור עם דברי הרא"ש עכ"ל וכדי להבין דברי הטור ודברי הרא"ש צריכין אנו לבאר דברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום דין י"א וז"ל אע"פ שהאשה נאמנת לומר מת בעלה ותנשא או תתיבם אין היבמה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזר הואיל ואיסור לאו הוא שמא יהיה קל בעיניה עכ"ל ולכאורה איכא למידק למה איצטרך לומר הואיל ואיסור לאו הוא שמא יהיה קל בעיניה ולא אמר הטעם הנאמר בש"ס בפ' האשה רבה דף צ"ד מ"א רבא אמר עד אחד נאמן ביבמה מק"ו באיסור כרת התרתי באיסור לאו לא כ"ש אמר ליה האי מרבנן לרבא היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת ולאיסור לאו לא התרת ואלו היא מ"ט לא מהימנא כיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא עד אחד נמי כיון דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא הרי לפנינו דטעמא דמתניתן בפ' האשה שלום שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא משום דזימנין דסניא ליה ולא דייקא ומינסבא וא"כ למה לא כתב הרמב"ם טעמו של הש"ס אלא נראה ברור דהרמב"ם פסק כהרי"ף שכתב שם אע"ג דדחינן להא דרב ששת ולהא דרבא הנך דחיאתה לאו דסמכא נינהו אלא דקי"ל דעד אחד נאמן ביבמה כדפשט רב ששת וכדפשט רבא וכן הלכתא עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום וז"ל נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה או שמת יבמה או שניתן לבעלה בן להתירה לזר אפילו עבד או אשה או נכרי מסל"ת מעיד במיתת היבם כמו שמעיד בא"א להתירה הרי לפנינו דס"ל להרמב"ם כהרי"ף רבו דנפשטה האבעי' דעד אחד נאמן ביבמה להתירה לעלמא ולא אמרינן טעמא דעד אחד משום דאיהו דייקא ומנסבא והא לא דייק דזימנן דמיסנא דסניא לה אלא טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ה"נ לא משקרי וא"כ קשיא למה תנן דאשה לא מהימנא לומר מת יבמי שתנשא הלוא במילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי והוכרח הרמב"ם לומר טעם אחר כיון שהוא איסור לאו קל בעיניה ולפ"ז עד אחד ואשה אחרת המעידים על יבמה שמת יבמה נאמנים דמסתמא אין אדם חוטא ולו לא ולכך סמכינן עליהם להתירה לשוק כמו שסמכינן להתיר ע"פ עד אחד ואשה להתיר אשת איש לשוק ומהאי טעמא כתב הרמב"ם אף אם מעיד שניתן לבעלה בן להתיר לזר נמי נאמן והראב"ד השיג עליו במה שמתיר להעיד שניתן לו בן משום דלאו מילתא דעבידא לאגלויי הוא וכתב המגיד משנה שהרב בעל המאור וגם הרשב"א הסכימו לדברי הרמב"ם והרא"ש כתב על דברי הרי"ף וז"ל ודברי תימה איך פסק להקל דע"כ דחייה דרב' טובה וחזקה הוא דחיישינן שמא תעיד שקר במזיד משום דסניא ליה כל שכן שתסמוך על העד ולא דייקא ולפי זה נוכל לומר לפי' הרא"ש טעמא דמתניתן דאשה אינה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לשוק משום דזימנין דסניא ליה ותעיד שקר ואיכא למידק למה טרח הרא"ש להשיב להשואל אם האשה בעצמה נאמנת לומר שכלו חדשי העיבור והשיב לא ידענא במה נסתפקת למה תהי' נאמנת אפילו לאחר איתתא לא מהימנא כש"כ לעצמה להתיר יבמה לשוק ולא מצינו נאמנות לאשה אלא ההיא דעשרה יוחסין כו' ואמאי לא השיב לו דמתניתן היא דאפילו מתיבמה דמילתא דעבידא לאגלויי לא מהימנ' משום דזימנא דסניא לה ק"ו להתיר עצמה לשוק כשאומרת שכלו חדשי העיבור דמילתא דלא עבידא לאגלויי הוא פשיטא דלא מהימנ' מטעמא דסניא לה וע"כ צריכין אנו לומר דהשואל ששאל להרא"ש עיקר שאלתו הי' במקום שאין מיבמים ולא שייך האי טעמא דמסניא סניא לה אלא היא אומרת דשלמו חדשי העיבור אם נאמנת שלא תצטרך חליצה וכל זה השיב הרא"ש דאפילו לאחר איתת' לא מהימנא וע"כ הטעם אף שהאשה נאמנת להעיד שמת בעלה משום דהתם עביד לאגלויי אבל בחדשי העיבור לא עביד לאגלויי ומזה התשובה למד הב"י וכתב על מה שכתב הטור בשם הרמב"ם דעד אחד נאמןן להעיד שניתן בן לבעלה ושהראב"ד השיג על הרמב"ם בדין זה מטעם דלא עביד לאגלויי וכתב הב"י וזה לשונו והדשרי הרא"ש שכתבתי גבי שאין האשה נאמנת לומר שכלו חדשי העיבור נוטים לדברי