פנים מאירות חלק ג מה

מגילה כתובה פנים ואחור ותלמיד שאמר קודם מעשה שומעין לו ושם נאמר שעשו תחילה כלי בית קיבול ואח"כ ניקבו בכדי טהרתו וחיברו לקרקע ופשיטא היכי דלא עשו כלי רק טסי נחושת לחבר ע"י מסמרים בקרקע פשוט בעיני כבעיתא בכותחא דהיתר גמור הוא חדא למאי ניחוש לה אי משום דחזי למדרס הא כתב הרמב"ם בפ' כ"ו מהלכות כלים דין ב' ספסל שניטל אחד מראשיו עדיין חזי למדרס ניטל השני טהור ואם יש בו גובהו טפח מטמא במדרס וכתב הכסף משנה טעמו דאם יש בו גבהו טפח טמא משום דאז ראוי לישב עליו ובפחות מטפח הוי כיושב על גבי קרקע וכבר הבאתי דבר זה בספרי בחלק שני סי' קל"א ושם הבאתי ראי' מדמסככין בנסריס ובסוכה דף ט"ז אמרינן אמר ר' חייא בר אבא ר' יוחנן רישא בנסרים משופעין עסקינן ומשום גזירת כלים נגע בה ופי' רש"י אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלי טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה ש"מ בנסרים לא שייך טומאת מדרס ועוד מידי דהוי אמחצלת של טבריא דאמרינן סוף פ"ק דסוכה שהן טהורים ופי' רש"י של טבריא קשים הם ואין לך אדם שוכב עליהם ולכך טהורות ובדף כ' ע"א פי' רש"י בד"ה והתנן כל המטמא מדרס פי' רש"י דאין לך מטמא מדרס אלא המיוחד לשכוב בה וכיון דשויה לתשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למדרס מיטמא בכל טומאה אפילו הוא פשוטי כלי עץ כו' דלגבי מדרס מיוחד לכך בעינן כדאמרינן יצא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו וכן פי' רש"י דמתניתין מחצלת קנים קשה ואינה נוחה לשכוב ואינה מקבלת טומאה עד שעשאן לשכיבה ולפ"ז הני טסי נחושת קשים יותר ממחצלת ואינם מיוחדים לשכיבה ופשיטא שאין להם טומאת מדרס וגם אין לומר דהוי כפשוטי כלי מתכות דמטמאי דזה גולמי כלי מתכות נינהו וטהורים כדאיתא בחולין דף כ"ה וכן איתא בהדיא במתניתן פ' י"א דכלים העושה כלים מן העשת ומן החדרה ומן הטסין ומן הצפוים טהורים דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טומאה באו שיחזרו לטומאה ישינה דכל הני לא יראו לקבל טומאה מעולם משום דגלמי כלי מתכות אין מקבלים טומאה וכן פסק הרמב"ם בפ' ח' מהלכות כלים הרי להדיא דהני טסים כגולמי כלי מתכות דיינינן להו וטהורים לגמרי ולא טומאת מדרס שייכי בהו כמו שכתבנו ובר מכולהון הא כתב הב"ח וזה לשונו וכך נהגו בני אשכנז וכל הגדולים שמעולם במלכות זה לתקן המקוה בנסרים רחבים והנסרי' קבועים במסמורת מכותל לכותל לעמוד עליהם ולטבול כשהמקוה עמוקה ושארי לי' מארי' להר"ם יפה שהטעם על זה בדברים דחוקים ולא ירד לחלק כשהיו הנסרים כלים או מיוחדים לכלים קודם שקבעם כאן במקוה ובין שלא היו כלים מעולם והדבר פשוט כבעיתא בכותחא דליכא חששא דאיסורא אלא בטובל על גבי כלי ולא על מה שלא היה כלי מעולם וראיה ברורה מפ"ד דמקוואות אלמא להדיא דדוקא כשהיה עליו שם כלי' מקמי' שקבעו בארץ אבל אם לקחו נסרים ובנו ארבעה מחיצות בארץ מסביב וגם מלמטה עשו שוליים וצורתו כמו כלי אין שום ספק דפשוט דשרי לטבול בתוכו כיון שלא הי' להם שם כלי קודם שקבעם אלא נסרים בעלמא ואין בזה מחלוקת וכל שכן כשהוא קובע הנסרים במסמורות מכותל לכותל או עושים שליבות כדי לעמוד עליהם בשעת טבילה שהמה עמוקים דפשיטא דשרי עכ"ל הב"ח וא"כ פשיטא בהני טסי נחושת שנתחברו ע"י מסמורים שלא היה שם כלי עליהם אין בהם חששות כמו בנסרים דאין בו חשש כלל לטבול בתוכו בלי שום פיקפוק בעולם וכבר כתבתי בחלק שני סי' קל"א והשגתי על הט"ז שרוצה ללמוד בדברי הראב"ד שאפילו אין הנסרים ראוים למדרס גזרינן אנו אטו שאר נסרים שראוים למדרס וכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק דמעולם לא עלה זה על דעת הראב"ד דהוי גזירה לגזירה וכבר כתבנו שדברי הראב"ד כפשטן דכתב נסרי' הראוי' לטמא מדרס משום דאיכא נסרים דאינם ראוים לטמא מדרס וע"י פירוש המוטעה רצה להשיג על תשובת בר"ם פדוי ואין דבריו ברורין ולא שרירין ולא קיימין ודברי הכ' ברורין בטעמן ובהא נחתא ובהא סלק' דבטומאת מדרס בעינן או ראוי לשכיבה או ראוי לישיבה אבל אם אינה ראוי' לשכיבה ולא לישיבה אין בכל טומאת מדרס ורשאין לעשות מקוה מהני טסי נחושת בלי שום פיקפוק בעולם הנראה לפי עניות דעתי כתבתי היום יום ב' ו' כסליו תצ"ו לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה מג ווינא יום ד' כ"ח אייר תצ"ז לפ"ק למאיר ובא קרא ה' שמו ינון לפני שמש וירח דור דורים ה"ה אהו' מחותני הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כבוד שמו מהור"ר מאיר נר"ו יאיר ויזרח לעד אב"ד ור"מ דק"ק א"ש: ראשון תחילה נאמר לקרות ולכתוב כתב זאת בזכרון ספר מה שכתוב כאן הבן שואל את האב בתורה ואב בחכמה איש אחד היה משדך את בתו אשר כבר יצאה לכלל בוגרת והפריז נדן להחתן ואח"כ ירד מנכסיו כאיש פלוני שיצא נקי מנכסיו ולרש אין כל כי אם כתבה אחת חמשה חמשה תורה שנכתבו כדת וכהלכה ומגודל הלחץ זו הדחק מוכרח למכור הס"ת כדי להספיק צורכי בגדי הכלה שלא תתבייש ולא תכלם אמנם בעתים קשים הללו אין עלי' קונים בנמצא אף לקנות בדמים מעוטים זולת לזה נדבו רוח נדיבים קציני ווינא יצו שיתן כל אחד לפי נדבת לבו ולהטיל פייס בניהם שקורין בל"א אויז פלעטין ומי שיעלה הגורל בידו יטול את השם אך נדיבי לב מקפידי' ולמיחוש בעי משום בזיון כתבי קודש בכן ילמדינו רבינו מה לעשות כדת של תורה וימהר ויחיש תשובתו הרמה ע"י מוקדם כי היום קצר ובעל הבית דוחק ועל רום הוד פאר מעלתו הניחו ראשם ורובם כפי אשר יורם יתמוך לבם ובזה יתענג על רוב שלום עד בלי ירח ויזכה לביאת דאין ומורח כ"ד אהובו נאמן דוד הקטן בא"א מהור"ר יהודה זינדיל מסקאל ז"ל יושב אוהל בבית הקצין המפורסם הר"ר וואלף ווירטהיים נר"ו: תשובה שהשבתי לדוד משכיל בכל דרכיו דרכי רבנן זיו הודו כזית רענן ברק השנון ה"ה אהובי ידידי הרב הא חריף נפלא כבוד מהור"ר דוד נר"ו: הנה עברה על פני שאלה קטנה ממכ"ת והשואל אמר לי שהיא יתומה שהניח לה אביה ס"ת אם מותר למכור על ידי פייס והגרלה שקורין אויש פלעטין וע"י זה ימכור ביוקר ויהיה ליתומה סייעה להשיא את עצמה לאיש ואם יש לחוש לבזיון כתבי קודש הנה אם אמנם שסבבוני והקפוני טרדות עיונים בלימוד תחילת הזמן אך לרוב הפצרתו ואהבתו אמרתי לא אמנע פרי עטי עט סופר מאיר במלאכתי מלאכת שמים להודיע לו כי לפי עניות דעתי אין כאן חשש איסור ובית מיחוש משום בזיון כתבי קודש אף דתנן בפ"ק דב"ב ובכתבי קודש אף ששניהם רוצים לא יחלוקו משום בזיון התם קמפגע ונגע בכבוד דספר גופא אבל בנ"ד שס"ת מונח בקרן זויות בכבוד מאי בזיון שייך הכא אדרבה זה כבוד התורה שכל אחד רוצה לזכות בה ולבו נדבה ליתן סך המיוחד ועץ החיים היא למחזיקים בה אין זה בזיון כלל ואפילו בכתבי קודש גופי' אם היה של איש אחד מותר לחלק אף שמתכוון להשתכר בחלוקה כדי שיוכל למכור כל אחד בפני עצמו אפ"ה אמרינן כיון דלא מינכר הבזיון שרי כמו שמבואר בח"מ סי' קע"ג א"כ גם כאן אין אני רואה שום בזיון לס"ת ואדרבה ע"י זה מיקרים השער ומוכרים ביוקר לטובת היתומה ותנן ריש פ' כל פסולי מקודשין דף ל"א כל פסולי מוקדשין הנאתן להקדש נמכרין באיטלז אף שיש קצת בזיון לנהוג בהם למכרו באיטלז אפ"ה כיון שיש הנאה להקדש שמוכרין אותו ביוקר מותר למכור ה"נ הנאתן להקדש דאם לא ימכרו ביוקר מוכרחים לסייע' לה מן הצדקה והוי הנאתן להקדש: ועוד דהיא גופי' מצוה רבה היא הכנסת כלה וכי היכי דהתם מותר בשביל הנאתן להקדש שיעשו מצוה בקניות קרבנות ה"נ יעשו מצוה להשיא יתומה ואין לך מצוה גדולה מזו ואם לחשך אדם לומר דנדמה לבכור ומעשר שהנאתן לבעלים ואסור למכור באיטלז בשביל בזיון אני אומר לו תשובה נוצחת מידי דהוי אמעשר בהמה שאינן נמכרין ובמעשר בהמה של יתומים לא גזרו כדאיתא שם משום משיב אבידה לבעלים שתוכל למכור ביוקר ואם לא יהי' לה היתר זה מפסיד ותמכור בזול ומצינו שהעמידו חכמים לגבי יתומים לטובתם על דין תורה כדאיתא בח"מ סי' קצ"ט סי' ד' דאין משיכה קונה אלא מעות ואם נתיקרו יכולים לחזור והוא ש"ס בפ' הניזקין וכיוצא בו מעות של יתומים מותר ללותן בריבת דרבנן כמבואר בי"ד סי' ק"ס סי' י"ח וכדאיתא בפ' הריבית ה"נ בנידון דידן ובר מכל דין כבר כתבנו שאין כאן בזיון כלל כיון שהתורה עומדת בכבוד בהיכל והגרלה אינו מעכב וכן ראינו מעשים בכל יום שסופרים כותבי' מגילת אסתר ומוכרים ע"י הגרלה ופייס כזה ומוכרים ביוקר כדי להרויח והגורל צוח למי שזכה במצוה זו הוא נשכר ואין פוצה פה ומצפצף לאוסרה וגם בנידון זה דעתי נוטה שאין כאן בית מיחוש למכור ע"י הגרלה כדי שיהיה לה קופצים הרבה וכל המרבה לספר הרי זה משובח כ"ד אהובו ד"ש מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה מד נשאלתי באחד שכתב לו סוחר אחד על הפאסט שמת אחיו אם מחויב לנהוג אבילות והשבתי באמת איתא בי"ד סי' שצ"ז מתאבלין ע"פ עד א' ועד מפי עד ונכרי מסיח לפי תומו והט"ז כתב שיש מחלוקת הפוסקים בזה דהרבה פוסקים ס"ל דאין נכרי נאמן מסל"ת אלא בעדות אשה אבל לעדות דעלמא אין הנכרי' נאמן בין להקל ובין להחמיר והפרי חדש בי"ד סי' ס"ט ס"ק מ' האריך לברר דין מסל"ת והש"ך בי"ד סי' שצ"ז כתב בשם הרמב"ן זה הכלל כל עדות שמשיאין אשה על פיהם הקרובים מתאבלי' ובא"ה סי' י"ז סי' י"א מצא כתוב בשטר מת איש פלוני תנשא אשתו אפילו אינו מקוים ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל וכתב הב"ש ס"ק ל' וז"ל ולהרמב"ם צריך שידעו