פנים מאירות חלק ג מד

ליה אלא אליבא דרבא ש"מ דהילכתא כוותי' וזה סוגיות הפוסקים להכריע כל היכי דאזלי סוגיות הש"ס ממקום אחר אליבא דחד מ"ד ש"מ דהילכתא כוותיה ובר מכל דין דלסברת מכ"ת למה גזרו חכמים ע"י מעשה בציון המלכה ולמה לא גזרו מקודם מטעם שלא יקבנו בכדי טהרתו אף שלא עשה כלים חדשים אלא נתכוון לטהרה וכבר הוכחנו בראיה ברורה שלדברי אביי אם לא עשה כלים חדשים לא גזרו וקשה לפי' פי' מכ"ת א"כ בטעם כל דהו אנו מחלקים שלא רצו חכמים לגזור אלא אם רוצים לעשות כלים חדשים ואין מדמים בגזירת חכמים כמו שאמרו בשבת ובחגיגה דף ס' ע"א ובדף כ"ו דלר' חנינא בן עקביא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה ומה שכתב מכ"ת ונתפלא עלי שכתבתי ועוד סתמא תנן בפ' י"ז דכלים כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים ולא לישתמיט שום תנא בכל הש"ס דכלל זה אינו אלא מן התורה וכתב מכ"ת מזה אינו ראיה דמתניתן בכלי עץ מיירי כמ"ש רש"י ז"ל בשבת הנה גם אנכי ידעתי וכל הפרושים בכל המקומות שהביא הש"ס משנה זו פי' בכלי עץ מיירי אבל בכל מקום אף בכלי מתכות מהני שיעור זה לטהרו כמו שהבאתי בשם הירושלמי גבי ים של שלמה ומה שכתבו דמתניתן מיירי בכלי עץ לאפוקי כלי חרס דטהור בכדי שיוציא זית כמו שכתבו התוס' בריש עירובין וכמו כן גבי כלי מתכות נתנו חכמים שיעור לטהרתן כפי תשמישן כמו שנזכר בריש פ' י"ד והרמב"ם בפ' י"א אבל כולם מודים כמוציא רימון טהור אף בכלי מתכות כמו שהבאתי בשם הירושלמי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דלא לישתמיט שום תנא ולומר דאם מתכוון לטהר דאינו טהור ומה שכתב מכ"ת שכתבתי בר מכל דין וכו' דקי"ל דבכל מקום דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא וכתב מכ"ת שיש לחלק דהני מילי היכי דפליגי אביי ורבא דהילכתא כרבא הני מילי דפליגי בפלוגתא בפני עצמו וכו' הנה לא אכנוס ראשי בדבר זה מפני טירדות לימודי אבל מכ"ת דילג דברי שכתבתי בר מכל דין דהא הרמב"ם פסק כרבא וסיימתי משום דבכל מקום דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא א"כ לא עלי תלונתו אלא על הרמב"ם ומי הוא בדורינו שיחלוק על פסק הרמב"ם בלי ראיה מוכרחת אכן מה שכתב מכ"ת מה שרציתי לתרץ דברי הרא"ש שאין דבריו בתשובה סותרים לפסקיו דבסיפא מיירי שהכלי שלם כמו שכתב הרב הב"י בעצמו והתפלא מכ"ת עלי אם אמנם שיש להשיב על פילפוליו אבל האמת אתו ואגב רהיטי רהיט לי גמר' דידי ולא עיינתי בתשובת הרא"ש ואמת אתו דמה שסיים הרא"ש בסוף התשובה אבל בתוכו אין טובלין קאי אפילו אם ניקבה. להכי הב"י מביא ג"כ סוף דבריו בתשובה והאמת עם מכ"ת ומחזקינ' טיבות' למכ"ת שהעמידני על האמת ודברי הרא"ש בפסקיו סותרים מה שכתב בתשובה וע"כ דברי הב"י ברורין שמסיים שתפס רבינו דבריו בתשובה עיקר ר"ל דלטבול בתוכו בעינן כשפופרת הנוד ואני כתבתי שלדעת הירושלמי בעינן לבטל הכלי כמוציא רימון לצאת לכל הדעות: ומה שרצה מכ"ת להשיב עלי במה שכתבתי דמרחשת נזכר בסדר קדשים שמעשיה רוחשין במסקנ' לאו הכי איתא דקיימא לן כבית הילל דאמר כלי היה במקדש כו' אלמא על שם הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם עכ"ל הנה רחושי מרחשן שפתי ולא ידעתי מאי קאמר הא דמספקא לן אליבא דב"ש או על שם כלי נקראים או על שום מעשיהם ר"ל אי הכלי נקרא מרחשת מפני שהוא עמוק והוא לשון רמש דמתרגמינן רחשן והכלי שמה מרחשת על שם שמתגנין בתוכו רוחש אבל המנחה גופא לא איקרי מרחשת או על שום מעשיהם ר"ל המנחה נקרא מרחשת וא"כ איכא לספוקי אי אומר הרי עלי מרחשת אם מנחה נדר או כלי נדר ופשט בית הילל דעל שם הכלי נקרא ולא על שם המנחה ופי' רש"י דזה צפה וזה עמוקה וכן פי' רש"י בחומש מרחשת כלי הוא שהי' במקדש עמוק ומתוך שהיא עמוקה כו' מעשה המנחה העשויין לתוכה רוחשין וכתב הר"מ שרש"י פי' אליבא דב"ה וכן סתם משנה שם ר' חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין וכב"ה אלא דב"ש מספקא ליה דילמא נקרא כך על שם המעשה הנעשה בתוכה ומנחה גופא נקרא מרחשת אף שאין נפקותא לדינא הודעתי ששפתי בררו מללו. כ"ד ד"ש הטרוד מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה מב למאיר ובא קרא יום יום יביע ולילה יחוה דעת ובינה בתפלה ורינה בדא קאתינא לאה' אמ"ו המופלא עושה פלא הגאון הגדול מעוז ומגדול ני' פ"ה ע"ה כ"ש כמהור"ר מאיר נר"י כאור הבהיר וכשבעתי' יזהיר. זחלתי לבוא במהירה אך תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ תני וכריך שלא באורך במה שדברתי עם אדמ"ו כהיום בנדון השאלה מקוה הנמשך במי גשמים והמקוה נתחסר בכל פעם מחמת שהמים יוצאים דרך איזה סדק או איזה נקב שיש בקרקיעות המקוה או בכתליו אם מותר לחבר טסים של נחושת בקרקיעתו של המקוה ובכתליו עד שנתמלא כל החלל של מקוה מקורה בנחושת או לא מאחר שהוא לאחר גמר מלאכה נראה כיורה וכקומקום והוי ליה כלי ואין טובלין בכלי כידוע הספק השני דקי"ל דהמקוה צריך להיות הווייתו על ידי טהרה ולא ע"י דבר המקבל טומאה וכלי מתכות מקבל טומאה ואין אני צריך להאריך בספיקות שניות מדרבנן הנופלים במקוה הנ"ל וגזירת מרחצאות ואחוה לאמ"ו עניות דעתי הקלושה צעירה ותשה בדבר הנחושה שמותר לחבר החתיכות נחושות וכו' הספק ראשון יפול דאין כלל שם כלי עליו הואיל שהוא רק חתיכות נחושת וטסים מחוברים בקרקע ובעת שהם תלושין אינם נראים כלל בכלי רק אחר חיברם בקרקע ומידי דהוי כמים שאובין דפסקינן בש"ע ביו"ד סימן ר"א סי' ל"ד וזה לשונו אין הכלי חשוב לפסול המים שבו משום שאיבה אלא א"כ הוא ראוי לקבל קודם שיקבנו והוא הדין בנ"ד מאחר דנחושת הנ"ל אינם נראים ככלי אלא אחר קבעם אינם חשובים לפסול המים שבמקוה משום כלי וגם אין לדמותו לצינור שחקקו ולבסוף קבעו כדעת חכם אחד דאדרבה הוא היפוך הנ"ל דהוא רק כקבעו ולבסוף חקקו ואינו חשוב כלל ככלי ומוכח ג"כ לפ"ז דאפילו נקב כשופפרת הנוד אינו צריך והספק השני דכלי מתכות מקבלים טומאה דהמקוה צריך הווייתו ע"י טהרה זה אינו כלי מתכות שמו רק גולמי מתכות מאחר דבשעת חיבורין אינם רק חתיכות חתיכות כגולם ואינו לומר דשמו כלי מאחר שהוא ראוי למדרס זה אינו לפי דעת הרמב"ם שפסק כל כלי שמחוסר אוזן או אוגן טהור דהוא רק גולמי תיפוק ליה דהא ראוי למדרס אלא ודאי מוכח דגבי כלי מתכות אינו שייך מדרס ובפרט גבי טבלות של נחושת שהמה דקים מאוד ואינם ראוים למדרס ובחידושי שו"ת פנים מאירות מבואר בהדיא דגבי מדרס צריך להיות עוביו טפח ועוד מידי דהוי אסילין של אבר שהביא ביו"ד בסי' הנ"ל סי' מ"ח דכשר אם הוא מחובר לקרקע לפי שבטל לגבי קרקע ואין חילוק בין אם טמון תחת הקרקע או לו וה"ה הכא דמאחר שהוא מחובר לקרקע בטל לגבי קרקע כמו שמצינו במס' כלים פרק י"א משנה ב' ובת"י הביא טעמו לשבח הואיל ועיקר עשיתי להיות דבק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ע"ש וגם שפסק הרמב"ם כמתניתין הנ"ל לפ"ז אפילו אם הוא היה ראוי למדרס אינו מקבל טומאה דבטל לגבי קרקע ודו"ק: ועוד שמצינו בהלכות מקוואות סי' הנ"ל סי' נ"ו מקוה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו וכו' אם בא לשתום את הסדק מותר לסתום בכל דבר המקבל טומאה וא"כ אפילו היה מקבל טומאה היה מותר כנ"ל דהוא הדין בנידון דידן דמותר לסתום בדבר המקבל טומאה וביותר לפי דברינו הניתן לכתוב דהוא אינו כלי רק גולמי ואינם מקבלים טומאה כלל ובודאי כשר ומוציא מידי ספק הנ"ל ועוד דהטור פסק בסי' קצ"ח בשם הרא"ש ז"ל סילון המחובר לקרקעית המקוה שהמים עוברים בה דלכתחילה עומדת עליו וטובלת שם ואין לומר שספק השלישי יכריע לאיסור משום גזירות מרחצאות זה אינו דהיכן גזרינן גזירה הנ"ל בכלי שהוא רק טמון בקרקע ואינו מחובר בה אבל כאן דהוא מחובר בקרקע במסמורות ליכא גזירות מרחצאות וביותר לפי דברינו הנ"ל שהוא רק גולמי מתכות ואין להקשות מב"י סי' קצ"ח וזה לשונו מקוה שיש בה שליבות של עץ אפילו מחובר לכותלי המקוה לא עלתה לה טבילה אם טבלה על גבי שליבות דהא כל האחרונים ועטרת זהב והש"ך כולם כאחד עונים דלא כוותי' וגם שכתב הש"ך וז"ל בשם מהר"ם לובלין דודאי אין לשנות המנהג שלא להוציא לעז על ראשונים ואף שבסוף דבריו כתב מתחילה אין לבנות כן ע"ש י"ל דבנידון דידן נמי כדעבד דהא כמה פעמים סותמים אותו בסיד ובכמה תיקונים ולא הועילו בתקנתם ואי אפשר בענין אחר והוי כדעבד ודוק וגם עלי להביא ראי' מן נקודת הכסף סי' ש"א במה שהוא משיב על הט"ז בענין שבכה שקורין בל"א גיגאטיר מברזל שאינם מקבלים טומאה וז"ל ויש לי עוד ראיה אחרת אך כי קצר המצע מהשתרע ע"כ באתי בנא שיודיעני רבינו מאירות דעתו וחזקה שאינו יוצא מתחת ידו דבר במקוה הלז שאינו מתוקן ועל ענותנותו קא סמכינא להטריח אותו בכתב הנ"ל בכתבי השפל ובדעתי הנמוכה לאבא אריכא כי רצונו של אדם הוא כבודו באשר שכהייתי אתו עמו פה אל פה דברתי בנדון הלז ושם נאמר לכתוב לו דעתי הנעלבה ויודיעני דעתו הרחבה על כן מוטל עלי חובה לעשות כאשר ציווני כדי לבוא אל עומקא דדינא ובכתבי הוי אמינא ופה אל פה ישקני מנשיקות פיהו אברר דעתי בשאר ראיות ברורות מה שלא העלתי על הכתב מפני הכנסת כלה ואשתקל מילולי להרחיב מילי. כ"ד תלמידו הקטן יוסף בהרב המנוח מהור"ר אברהם אש ז"ל מפוזנן ולע"ע בבית הקצין המפורסם כהר"ר ליב זינצהיים בווינא: תשובה שהשבתי לשואלי דבר. ויוסף הוא המשביר גמיר וסביר גיזוזא דברדא תביר ה"ה אה' ידידי הרב המופלא החריף והשנון זית רענן כבוד מהור"ר יוסף פוזנר נר"ו: אמרתי להשיב מפני הכבוד בדבר אשר שאל ממני לחות דעתי במקוה שמימיו נבלעים בקרקע ורוצים לרצוף המקוה בטסי נחושת הכתלים וגם הקרקעיות המקוה לחבר הטסים ע"י מסמורות בקרקע כדי שלא יכזבו מימיו. הנה כבר נשאלתי כיוצא בדין זה מק"ק פ"ב והשבתי לשואלי דבר דבר על אופנו ובררתי כל הספיקות כאשר הראיתי למכ"ת