פנים מאירות חלק ג מג

בתוכו עכ"ל וא"כ ק"ו בנו של ק"ו שהקובע כל הכלי בקרקע ובקרקע במקום הנקב עושה בנין בסיד ועפר וצרורות ואבנים שלא יכזבו מימיו דמותר באין פיקפוק כלל: וגם מה שכתב מכ"ת וז"ל ולהיות שאין רשאין לטבול על גבי דבר המקבל טומאה כמו שמפורש ביו"ד סי' קצ"ח סי' ל"א רוצים לעשות בנין של אבנים על גבי קרקיעתו של מרחשת לעמוד עליו בשעת טבילה ובזה יהיה המקוה כשר לטבול בו נדה ויולדת עכ"ל נראה מלשונו שעלה בדעתו אף שניקב הכלי בכדי טהרתו אין רשאים לטבול בו כיון שהדבר מקבל טומאה ר"ל שראוי למדרס וכסברת הראב"ד ז"ל וזה אינו נכון כלל דהתם לחומרת הפוסקים משום דמתחילה לא היה כלי והיה ראוי למדרס ולא היה שם כלי עליו אבל כלי שלא היה ראוי למדרס כגון עריבה גדולה וחביות שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו כשנוקבו כמוציא רימון טהורים לגמרי ומותר לעמוד על גבי כלים אלו ולטבול בתוכו דהא איתא בפרק כ' ממסכת כלים משנה ד' עריבה שנפסקה מלקבל רימונים ותיקנו לישיבה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים עד שיקציע ופסק הרמב"ם פרק כ"ו מהלכות כלים דין ה' וזה לשונו עריבה גדולה שהוא יותר על תשעה קבים שנפחתה מלקבל רימונים והכינו לישיבה הרי זו טהורה אף מטומאת מדרס עד שיקציע שאין המחשבה מועלת בעריבה גדולה שנפחתה עד שיעשה בה מעשה עכ"ל א"כ ק"ו כאן שקבעו בארץ וניקבה מתחילה כמוצא רימון שאפילו לר' עקיבא טהורה שלא יחדה לכך: ובזה מתורץ קושיות הראב"ד על הרמב"ם שכתב איך אפשר שלא יהיה בקרקיעתו מדופנו חרס הראוי לקבל טומאה על ידי יחודו כו' הרי סתם משנה דלא מהני יחוד עד שיעשה בה מעשה וק"ו היכי דאפילו יחוד לא היה דבטלו מתורת כלי לגמרי ואינו מטמא כלל לאחר שניקבה בכדי טהרתו: וגם מה שכתב מכ"ת הא דאמרינן בגמ' מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אני' בלב ים כו' עד איכא בנייהו ספינ' של חרס וא"כ למדנו מזה שהטעם דספינה דטהורה הואיל ועיקר תשמיש עם דבר טהור דהיינו ים והוא הדין תשמישו עם הקרקע עכ"ל וכל דבריו אינו אלא דברי תימה דהא לדברי התוספתא שלא נעשה אלא לשמש הקרקע מטהר אפילו בכלי חרס א"כ למה מטמא ספינה של חרס אלא ע"כ דמאן דיליף הקישא מים מגזירת הכתוב טיהרה התורה ולא מטעם דעיקר שימושה עם הקרקע ולמאן דיליף משק מטמא ספינה של חרס לא איתקש לשק ואין ענינו כלל לדבר המשמש עם הקרקע וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ח מהלכות כלים דין ט' וזה לשונו ספינה של חרס אע"פ שהיא מקבלת אינה מקבלת שאין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה בין היא של חרס ובין היא של עץ בין גדולה בין קטנה עכ"ל הרי לדעת הרמב"ם דילפינן מהקישא דים א"כ אין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה וזה ברור הרי נפשטו ת"ל כל הספיקות שלו ובהא נחתא ובהא סלקא אם ניקב למטה כמוצא רימון מותר לקבוע בקרקע ולמשוך מי הגשמים ואם עושה במקום הנקב בקרקע רצפת אבנים בסיד אין כאן שום נידנוד איסור ומותר לעמוד על קרקיעתו הכלים בלי שום תיקון ולטבול בתוכו כ"נ לי ברור ותמה אני על מכ"ת דנקט בלישניה מרחשת ולא ידעתי שם כלי זה בכל מס' כלים ונתחלף לו סדר קדשים בסדר טהרות דמרחשת נזכר בסדר קדשים שהיא כלי שרת שמעשי' רוחשין אבל עיקר כוונתו שעשה כלי גדולה כמו תיבה בארבע דפנות ושוליו כדי לקבוע בקרקע וכבר כתבתי היתר בזה ונכנס ויצא הכלי הזה בטהרה. כ"ד ד"ש מאיר חותם פה דק"ק אייזנשטאט: תשובה שהשיבו לי על כתב הנ"ל למאיר ובא קרא יום יום ידרשון אליו תשמעון תורתו אמת וחסד על לשונו מותיב ופרק ומסיק שמעתת' אליבא דהלכתא הלכה רווחת בישראל פומיה ממלל רברבן די חכמתא וגבורתא דיליה הוא הילכתא גוברייתא איכא למשמע מיניה יורה לידון ובמשפט לא ימעול פיו רב גוברא ורב כחו אשרי הדור שהוא שרוי בתוכו ינון שמו לעולם ויזריח שמש לדור ודור הוא ניהו אדוני מ"ו הגאון הגדול המפורסם אב"ד ור"מ נ"י פה עמוד הימיני כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר ויזרח כצל צח לנצח: קבלתי תשובתו הרמתה כי שם ביתו בנוי בתלפיות על אדני השכל והמדע חומותיו ברזל בריחיו נחושת ויהי תוצאתיו מים חיים מקור נוזלים מחובר למעיין אשר לא יכזבו מימיו תמיד מלא על כל גדותיו בראייות ברורות וחזקות מהראשונים מאורות עינינו ושמחתי מאוד בדבריו דברי אלקים חיים יותר מעל כל הון יקרים המה מפנינים וכל חפצים לא ישוה בהם הרוויתי צמאי בפתוח לי את נוד החלב ודבש אשר תחת לשונו וכבר בטלתי דעתי הקצרה והפחותה מכמלא מחט סידקית לפני דעתו הרחבה ועמוקה מני ים אך להראות לפני הוד רום מעלתו וכבודו שעריבין וחביבין דבריו עלי וחזרתי עליהם פעמיים ושלש בחיפוש מכירות אכתוב בזה מה שיש לפקפק בהם לפי עניות דעתי אך לא כחולק רק כמותיב ראשון תחילה נאמר בכתבי קודש וזה לשונו מכ"ת היה לפניו דרך סלולה והלך בצידי דרכים להמציא חומרא מה שלא נזכר בראשונים ואחרונים ראשון לפי דעת מכ"ת כלי מתכות אף שניקב בכדי טהרתו טמא מדרבנן והוי בכלל גזירות י"ח דבר ודבר זה אינו מתקבל על דעת אנושי בשלמא התם גזרו רבנן לחזור לטומאה ראשונה ואף לאביי דסבירי ליה דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו משום דהתם דרוצה לעשות כלים חדשים ולהשתמש בו ביום ולא ידקדק אגב מהירות ולא יקבנו בכדי טהרתו ודווקא בכלי מתכות גזרו לפי הטעם איידי דדמיו יקרים חייס עלייהו טפי אבל היכי דאינו עושה כלי חדש אלא נשאר ניקב בכדי טהרתו לא גזרו רבנן כלל עכ"ל אמת ויציב ונכון וקיים שלא עלה זה על דעת אנושי ואף לא על דעתי הקלושה רק זאת עלה על דעתי דדווקא אם ניקב מעצמו בלא מתכוון פרחה הטומאה מיניה אבל אם נקבוהו במתכוון כדי לטהרה היה נראה שאינו מועיל מדרבנן דסברת אביי דחיישינן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אחרי שלא ידעתי הטעם לחלק בין אם עשה כלים חדשים או לא ואף שאדמ"ו נתן טעם במה שכתב וזה לשונו משום דהתם דרוצה כלים חדשים ולהשתמש בו ביום ולא ידקדק אגב מהירות ולא יקבנו בכדי טהרתו עכ"ל לפי טעם הזה הדרה קושיא לדוכתא מפני מה לא גזרו בשאר כלים טומאה ישינה שהרי בשאר כלים נמי איכא למגזר שלא יקבנו בכדי טהרתו ולא ידקדק אגב מהירות ואמ"ו רצה לתרץ זה בתוך כדי דיבור במה שכתב ודוקא בכלי מתכות גזרו לפי הטעם איידי דדמיהן יקרים וכו' אבל קשה עלי מאוד להרבות ולערבב הדברים ולדבק שני טעמים אלו להדדי דלפי הטעם איידי דדמיהן יקרים משמע דמשום הכי לא יקבנו בכדי טהרתו איידי דדמיהם יקרים חס עלייהו ויקבנו שיעור מצומצם מאוד משום דחס עלייהו גופי ולא יהי' בכדי טהרתו לפעמים וא"כ ידקדק בנקובת' ולא יעשנו במהירות וקצת ראי' להא דלעיל דלאביי אין חילוק בין אם עשה כלים חדשים או לא ממה שפי' רש"י ז"ל בע"ז דף נ"ב ע"א גבי הא דמבעי' לן ריתח כלי לע"ז מאי ומסיק רב המנונא משום טומאה ישינה קמבעי' לי' ואחר שכתב שם רש"י וזה לשונו הטעם שמא יאמרו טבילה בת יומא פירוש וז"ל וקמבעי' כלים שנשתמשו לע"ז וכו' שברו כדי לטהרן וחזר וריתכן לע"ז ועדיין לא נשתמשו בו מי הדר לטומאה קמייתא או לא עכ"ל משמע קצת דדוקא לפי הטעם דטבילה בת יומא עולה אז אם שיברו כדי לטהרו מהני אבל לפי הטעם דחיישינן שמא לא יקבנו כדי טהרתו אם שיברו כדי לטהרו לא מהני להוציאנו מטומאתו מדרבנן ומה שכתב אמ"ו דאם איתא לטעמא דאביי דטימא רבנן אף אם לא עשה כלים חדשים הוי ליה למימר איכא בנייהו וכו' ראי' גדולה והוכחה חזקה היא שאין עליה תשובה ואקבל האמת ולא אבוש ומה שכתב אמ"ו וזה לשונו ועוד סתמא תנן בפ' י"ז דכלים כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים ולא לישתמיט שום תנא בכל הש"ס דכלל זה אינו אלא מן התורה זזה אינו ראיה דהאי מתניתין בכלי עץ מיירי כמו שכתב רש"י ז"ל בשבת דף צ"ז ע"א ובדף קי"ב ע"ב כל כלי בעלי בתים לגבי כלי עץ תנן לה במס' כלים ומה שכתב אמ"ו וזה לשונו ובר מכל דין וכו' דקי"ל דבכל מקום דפליגי אביי ורבא הילכתא כרבא יש לחלק דהני מילי היכי דפליגי בדינא פלוגתא בפני עצמו אבל היכי דפליגי בפירוש ברייתא ובמאי קמפלגי תנאי או בטעמא דמילתא אף דאיכא נפקות' בפלוגתייהו אליבא דדינא לא נקטינן האי כללא דהילכתא כרבא וכמו שכתב בשו"ת חות יאיר שאלה כ"ד לתרץ בזה קושיות התוס' בשבת דף קנ"ה ע"א בד"ה והילכת' צדדים אסורים צדי צדדים מותרים ומה שכתב אמ"ו לתרץ קושיות הרב הב"י שהקשה שדברי הרא"ש בפסקיו סותרים לדבריו בתשובה ורצה לומר שהרא"ש בתשובה מיירי שהכלי שלם והמעיין בדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"א דין א' יראה דמיירי בכלי שניקב כל שהוא ומה שתפס עלי בלשוני המגומגם בלישני דמרחשת נזכר בסדר קדשים שמעשי' רוחשים במס' מנחות דף ס"ג במסקנ' לאו הכי איתא דקי"ל כבית הילל דאמר כלי היה במקדש ומרחשת שמה ואומר כל נעשה במרחשת ועל מחבת אלמא על שם הכלים נקראו ולא על שם מעשיהם. כ"ד תלמידו: תשובה מה שהשבתי על דבריו אחרונים. כתבו הנכתב יו"ד טבת תצ"ה. קבלתי לנכון וקריתי ושניתי ושלשתי ומצאתי נחת שירד לעמק השאלה ואשיב דבר דבר על אופנו בדבר שפיקפק מכ"ת בטעמו דאף לאביי לא גזרו אלא בכלים חדשים של מתכות א"כ אם נתכוון כדי לטהרו נוכל לומר לטעם אביי דלא מהני דחיישינן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו ורצה להביא ראי' ממה שפירש"י בע"ז דף נ"ב גבי הא דמבעי' לן ריתח כלי לע"ז מהו משום טומאה ישינה קמבעי' לן ופירש"י הטעם שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה וכו' משמע קצת דלפי הטעם שטבילה בת יומא עולה אז אם שברו כדי לטהרה מהני אבל לפי הטעם דחיישינן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אם שברו כדי לטהרו לא מהני להוציאן ידי טומאתן עכ"ל ואני אומר דאפילו קצת ראיה אינו דרש"י נקט מילתא דרבא דהילכתא כוותיה והוא הדין לאביי: ועוד לפי דברי מכ"ת ממקומו הוא מוכרע דליתא לדאביי מדלא קמבעי'