פנים מאירות חלק ג מא

במאי שאמר הרגתיו ואין צריך לומר קברתי דהא אפילו לדעת הרמב"ם לאו דוקא קברתיו אלא כל שנתעסק בטילטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף בהא סגי ודבר זה הביא הב"י בשם הריב"ש והסכימו עמו כל האחרונים והנכרי הזה אמר שהשליכו לנהר ומסתמא טילטלו ולא הרגיש שום חיות בו וכיון שלא אמר בפני ישראל חשיב הכל מסל"ת ואם ידוע שבאותו זמן בי"כ לא נסע שום איש מביליגראד ללזרעטי אלא זה אברהם בר יוסף ונאבד סמכינן על הנכרי' מסל"ת שנהרג ומשיאין את אשתו כל זה נראה לי ברור ונכון בס"ד מ"מ לא אסמוך עלי עד שיסכימו עמי רבני עיר דק"ק ביליגראד להתיר לאשת כמר אברהם יוסף הנ"ל גם דעתי מסכמת עמהם שתנשא לכל איש דתצביין. כ"ד הטרוד בלימודי. היום יום ג' כ' שבט תצ"ז לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה מא למאיר ובא קרא יום ידרשון אליו עיני כל מאיר ומנהיר ככובבי' דשביט שבטי ישורין הולכין לנוגה זרחו אור ישר ואור מקיף חילו לאורייתא תקיף בחורפי' רמי דיקולא וזקיף מעמיד תלמידים הרבה ובעיני פקיחין עליהם ישקיף ה"ה אהו' המאור הגדול נר ישראל עמוד הימיני פ"ה אב"ד ור"מ הגאון הגדול כמהור"ר מאיר נר"י ויזרח כצל צח לנצח: ראשית דבר יראת אלקים ענותנותו גרמה לי לגשת אל היכל קדשו באשר היותו כאן נטלתי רשות והרמנא לדבר אליו לזמן הצורך לשאול קדמוהי ונענה לי ראשו כתם פז ועל כן אדבר נגדו ולא אבוש לשאול הוד רום כבוד מעלתו כשואל בדבר אלקים בדיני מקוואות נשאלה שאלה זו קדמנא מי שרוצה לעשות מקוה באשבורן ע"י המשכה מי גשמים הנקוים לעוקה אחה ואחרי שאין העוקה מחזקת המים ומאבד מימיו בארץ וגלל כן רוצה לעשות מרחשת גדולה המחזקת ארבעים סאה ולקבוע בארץ במקום העוקה ולנקוב המרחשת בכדי טהרתה ולעשות במקום הנקב כעין בנין בסיד ועפר וצרורות כדי להחזיק המי גשמים הנמשכים לתוכה ולהיות רשאים לטבול ע"ג דבר המקבל טומאה כמו שמפורש ביו"ד סי' קצ"ח סי' ל"א רוצין לעשות בנין של אבנים ע"ג קרקיעתו של מרחשת לעמוד עליו בשעת טבילה ובזה יהיה מקוה כשר לטבול בו נדה ויולדת אם יש לה היתר בענין זה או לאו והנה אדון לפניו כתלמיד לפני רבו אחרי דתנן התם במס' פ' ו' משנה י' האבק שבמרחץ בזמן שהוא באמצע פוסל מן הצד אינו פוסל מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה ופי' הרב מברטנורא שם האבק שבמרחץ כלי של מתכות משוקע באמבטי ויש בו נקב דכשנאמסו מי אמבטי מחמת הטבילות פותחין הנקב שבאמבטי ויוצאין המים שבאמבטי ומושכין לתוכה מים אחרים נקיים וסותמין הנקב והמים הנמשכים לאמבטי הם כשרים לטבילה בזמן שהוא באמצע פוסל לפי שכל המים גרורים על גביו ומים הגרורים על גבי כלים פסולים ובתוס' יו"ט שם וזה לשונו לפי שהאבק כלי קודם היותו קבוע בארץ ואע"פ שנתחבר לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ וזה הוא אמרם עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע הרמב"ם בנוסח' א"י וצ"ע דמשנה ט' פרק ח' דכלים עוד שם פרק כ' משנה ד' פי' הרב והרמב"ם דמשמש עם הקרקע טהור עכ"ל והנה נראה לתרץ קושיתו דאיתא התם פרק ח' משנה ט' פורכה אם יש לה לבזבז טמאה ופי' הרב התם פורכה תנור גדול של חרס פתחו בצדו כעין שלנו וטהור משום דמשמש עם הקרקע כדקתני בתוספתא עכ"ל והנה נראה דמשם אין כאן קושיא לכאן דעד כאן לא קאמרינן התם דמשמש עם הקרקע טהור פירוש הואיל ועיקר תשמישו עם דבר שאין מקבל טומאה היינו בכלי חרס והטעם נראה הואיל ואמרינן בגמ' דשבת דף פ"ג מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים פשיטא אניה בלב ים היא הא קמ"ל מה ים טהור אף ספינה טהורה וכו' עוד שם איכא בנייהו ספינה של חרס וא"כ למדנו מזה שהטעם דספינה טהורה הואיל ועיקר תשמישו עם דבר טהור דהיינו ים והוא הדין אם תשמישו עם הקרקע משא"כ האבק שאמרנו הוא כלי מתכות לא מצינו שיש לו טהרה הואיל ותשמישו עם דבר טהור ואינו בטל והוא הדין והוא הטעם זה דאמרינן התם במס' כלים פרק כ' משנה ד' גבי אגוס אע"פ שקבעו בכותל טמאה דפי' הרב דהואיל ולא נעשה לשמש את הקרקע ומשמע דאם משמש את הקרקע טהור התם איירי בשל עץ והתירו בכלל ספינה דלעיל אבל לא באבק של מתכות דאין דרך לעשות ממנו ספינה וכן אין להקשות מצינור דמס' כלים פרק י"ד משנה ב' הובא בש"ע ביו"ד סי' ר"א סי' מ"ח דאמרינן צינור שנעשה לקרקע טהור ופי' שם רמ"א וזה לשונו והצינור הוא הנקרא בלע"ז קנאלי ושיש זה אצלו אמרם כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזה כאשר יגיע עשיותו להיות דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה והת"י שם העתיק בזה הלשון הואיל ועיקר עשיתו להיות דבק בארץ דהתם אינו כלי ראוי לשמש כלום אלא להיות דבוק בארץ ואין שם כלי עליו בתלוש הילכך בטל הוא לגבי קרקע ואין ענין לאבק שאמרינן לפי שהוא כלי וראוי לתשמיש קודם היותו קבוע וא"כ זכינו לדין בההוא עובדא דנשאל קדמנא דמרחשת הואיל דאיכא שם כלי עליו בתלוש אע"פ שניקבו ונתחבר בארץ לא יצא מתורת כלי ואף שנקבוהו בכדי טהרתו אין לו תקנה בזה דחיישינן שמא לא נקבוהו בכדי טהרתו כדאמרינן בשבת דף ט"ז ע"ב אמר אביי חיישינן שמא לא ינקבוהו בכדי טהרתו ואין ראיה ממה שכתב ביו"ד סי' ר"א ס"ז הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה או עריבה גדולה ונקבה נקב המטהרה וקבעו בארץ ועשה מקוה הרי זה כשר דהתם מיירי בשל עץ אבל בשל מתכות לא והטעם דבשל מתכות חיישינן ובשל עץ לא חיישינן כתב התוס' יו"ט במס' כלים משנה י"א בפרק י"א דכלי מתכות איידי דדמיהם יקרים חס עלייהו טפי ושייך למגזור בהם שמא לא יקבנה בכדי טהרתו ואדרבה משם נראה ראיה להיפך דאי ס"ד דבכלי מתכות נמי דינא הכי אמאי נקט הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה דמסתמא של עץ הן הוי ליה למימר רבותא טפי אפילו בכלים של מתכות אלא נראה כדאמרינן וגם האי תקנה דלעיל לעשות בנין בקרקיעתו של מרחשת כדי לבטל גזירות מרחצות לא ברירא לי ולא אומר בו לא איסור ולא היתר עד שיבאו דבריו הטהורים מכל סיג אלי באשר שברירן ליה שבילי דנהר דעה ובינה ואת כל היקר ראתה עינו ואף שיש עדיין לאלקי מילין לעיין במס' זבחים בפרק ב' בהאי סוגיא דהווייתו על ידי דבר טהרה בעינן מ"מ אשים יד לפי שלא לטרוח אותו צדיק רק דמה שבהכרח ולא יגונה ובזה אשתחוה ואקוד. נאום פרץ שליסלבורג: תשובה גבור יהיה בארץ נבחר מזהב חרוץ ביתו כבית פרץ ה"ה אהו' ידידי החריף והשנון זית רענן כבוד מהור"ר פרץ כתבו הנכתב ד' כסליו תצ"ה קבלתי וקריתי ושניתי וראיתי שנשאל מכ"ת מי שרוצה לעשות מקוה באשברון ע"י המשכה מי גשמים הנקוים לעוקה אחת ואחרי שאין העוקה מחזקת המים ומאבד מימיו בארץ וע"כ רוצה לעשות מרחשת גדולה המחזקת ארבעים סאה או יותר ולקבוע בארץ במקום העוקה ולנקוב בכדי טהרתו ולעשות במקום הנקב כעין בנין בסיד ועפר וצרורות כדי להחזיק מי גשמים הנמשכין לתוכה ולהיות שאין רשאין לטבול על גבי דבר המקבל טומאה כמו שמפורש ביו"ד סי' קצ"ה סי' ל"א רוצין לעשות בנין של אבנים ע"ג קרקיעתו של המרחשת לעמוד עליו בשעת הטבילה אם יש לה היתר בענין זה או לא עכ"ל והראה פנים לכל צד ובסוף דבריו כתב וז"ל ואין ראיה ממה שכתב ביו"ד סי' ר"א סי' ז' הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה הרי זה כשר דהתם מיירי בשל עץ אבל של מתכות לא והטעם בשל מתכות חיישינן ובשל עץ לא חיישינן כתב התוס' יו"ט במס' כלים פרק י"א משנה א' דכלי מתכות דדמיהן יקרין חיישינן עלייהו טפי ושייך למגזור בהם שמא לא יקבנו בכדי טהרתו עכ"ל: הנה היה לפני מכ"ת דרך כבושה וסלולה והלך בצידי דרכים להמציא חומרא מה שלא נזכר בראשונים ואחרונים ראשון לפי דעת מכ"ת כלי מתכות אף שניקב בכדי טהרתו טמא מדרבנן והוי בכלל גזירת י"א דבר ודבר זה אינו מתקבל ועולה על דעת אנושי בשלמא התם גזרו רבנן לחזור לטומאה ישינה ואף לאביי דס"ל דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו משום דהתם דרוצה לעשות כלים חדשים ולהשתמש בו ביום ולא ידקדק אגב מהירות ולא יקבנו בכדי טהרתו ודוקא בכלי מתכות גזרו לפי הטעם איידי דדמיהם יקרים חייס עלייהו טפי אבל היכי דאינו עושה כלי חדש אלא נשאר נקוב בכדי טהרתו לא גזרו רבנן כלל וראי' לזה דהא איתא בשבת דף ט"ז ע"ב טעמא דגזרו רבנן שיחזרו לטומאה ישינה משום מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל הכלים ושברתן ונתנה לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו חכמים יחזרו לטומאתן ישינה מ"ט כו' אמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו רבא אמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה בלא ערב שמש מאי בינייהו איכא בינייהו דרצפינהו מירצף ואם איתא לטעמא דאביי דטמאי רבנן אף אם לא עשה כלים חדשים הוי ליה למימר איכא בנייהו היכא שניקב הכלי ולא עשה ממנו כלי חדש לטעמא דאביי טמא אבל לטעמא דרבא דגזר משום טבילת בת יומא וע"כ טעמא כדפי' רש"י שהרואה שנטמא ומשתמש בו ביום ואינו יודע שנשברו וסובר שהטבילם ועולה מיד טומאה בלי ערב שמש וזה שייך דווקא היכא שעשאם כלי חדש והרואה אינו יודע שנשבר אבל אם עומד בשברו הכל רואים שמשתמשים בו בשביל שהוא נקוב בכדי טהרתו טהור גמור הוא ולא שייך למיגזר בשביל טבילה בת יומא אבל לאביי דגזר משום שמא לא יקבנו בכדי טהרתו א"כ אף שלא עשה כלים חדשים חזרו כלי מתכות לטומאה ישינה אלא ע"כ נשתקע הדבר ולא נאמר אלא כמו שאמרו חכמים אם עשה ממנו כלי חדש ועוד סתמא תנן בפ' י"ז דכלים כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים ולא לישתמיט שום תנא בכל הש"ס לומר דכלל זה אינו אלא מן התורה אבל מ"מ מטמא מדרבנן ובר מכל דין דהא הרמב"ם פסק כרבא דסבירי ליה דטעמא משום טבילה בת יומא דקי"ל דכל מקום דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא א"כ ליתא לטעמי' דאביי ואליבא דרבא כתב בפי' הרמב"ם בפרק י"ב מהל' כלים דין א' וז"ל וכן כלי מתכות שנשברו אחר שנטמאו