פנים מאירות חלק ג מ

שהוא דר שם רק על פיו שהיה אומר להם שהוא מעיר פלוני וא"כ אינו מעלה ואינו מוריד שאמר העד שיצא עמי אלא כיון שאמר שאיש יהודי זה אמר לו שהוא מעיר פלונית מחפשין באותו עיר אם לא נאבד אלא זה באותו עת וזמן מתירין אשתו להנשא והכי נמי בנידון דידן דמהני חיפוש אם לא יצא באותו זמן אלא זה הנאבד שאמר הנכרי שנהרג סמכינן עליו במסל"ת: גם תמה אני על תשובת משאת בנימן שכתב על ההיא תוספת' הנ"ל דאם אמרו יצא איש אחד מעיר פלוני עתם שיוכל להיות שאיש אחד עבר דרך שם וכן כתב הרא"ש בתשובה במכלוף בן מלול וז"ל תמהתי וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי קורטב' שלא יצא אדם משם עכ"ל. ונפלאתי עליו אדרבה משם איפכא מסתברא שהרי הב"י הביא ההיא תשובת הרא"ש על עד שהעיד שמכלוף בן מלול נהרג קרוב לפאס ניכר מתוך עדותו של העד שהכיר אותו איש הנקרא מכלוף בן מלול בטביעת עין אך לא ידע אם הוא בעלה של האשה זו וגם לא העיד על שם מקומו יש לחפש לה היתר כיון שידוע שהיה שם בעלה של האשה מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר איתתי שריא שריא להנשא וראיה מעובד' דיצחק דיש גלותא והוא דומה לנידון זה שהרי המעידי' לא העידו כי אם על שמו אבל לא העידו את מקומו ואת אשתו אלא כך היה שם האיש שנפטר בכאן שאלו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של אותו אשה בהא לאו אמר אביי חיישינן לתרי יצחק אלא ודאי ההוא עובד' הוי דלא הוחזק שני יצחק ובשכיחי שיירתי והילכת' כרבא הילכך בנידון זה אפי' אי שכיחי שיירי אם לא הוחזק מכלוף בן מלול אחר איתתא שריא להינשא ועל זה כתב שיש מי שחולק על הרא"ש דלא דמי לההיא דיצחק ר"ג דשאני התם דקאמרי דאזיל מקורטב' לאספמי' ובאותו פ' לא הי' מי שהלך מקורטבא לאספמי' והשיב הרא"ש למי שרצה לסתור דבריו מפני שיש לחלק דשאני התם מפני שבאותו פרק לא היה מי שהלך מקורטבא לאספמי' וזלתו תמהני וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי קורטבא שלא יצא אדם משם עכ"ל הרי שהחולק על הרא"ש הי' רוצה לחלק דשאני גבי יצחק ריש גלות' שהעידו שאזל מקורטב' לאספמי' ולכך אם לא הוחזקו שני יצחק ר"ג לא חיישינן אף שהשיירות מצויות משא"כ בנדון הרא"ש במכלוף בן מלול שלא העידו שם עירו ויש לחוש אף שאנו יודעים שבעלה היה שם יש לחוש לתרי מכלוף בן מלול אף בלא הוחזק דילמא אחד מסוף העולם ששמו ושם אביו כשמו ובא לשם על זה השיג הרא"ש דאין הקפידה שמעידין שיצא מן העיר עמהם דאם באנו לחוש היכי שאינם מעידים על שם עורו אלא על שמו ושם אביו ואף שאנו יודעים שבעל האשה ששמו כן היה שם חיישינן שמא אחר בסוף עולם בא לשם א"כ בההיא דיצחק ריש גלותא נמי ניחוש דילמא אחר היה ששמו כשם זה ויצא מן קורטב' דליכא למימר דשאני הכא מפני שבאותו פרק לא היה מי שהלך מקורטבא לאספמי' וכי סגרו שערי קורטב' או השיבו שומרים על הדרכים שלא יצא אדם משם אלא ע"כ משום כיון דלא הוחזקו שני יצחק ריש גלותא לא חיישינן לאחר כרבא וא"כ דינו דהרא"ש אמת במכלוף בן מלול אף שלא ידעו שהיא בעלה של האשה וגם לא העידו על שם מקומו כיון שידוע שבעלה של האשה היה שם מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר איתתא שרי להנשא וכמו כן אם אינו מזכיר שמו אלא שם עירו שאמר פלוני יצא מעיר פלונית עמי ולא מבעי אם אמר בפירוש שאמר לו שהוא מעיר פלונית אפילו בסתם שיצא עמי מעיר פלוני מהני חיפוש עכ"פ אם באותו זמן לא יצא אדם אלא זה הנאבד איתתא שרי' וכך הוצעה של ברייתא זו דשלחו מאספמי' איש אחד ששמו יצחק ריש גלותא שבא מקורטב' דהיינו עדים העידו שיצא עמהם מקורטב' לאספמי' אבל לא הכירו שהוא בעל האשה הזאת וגם אנשי קורטב' לא ידעו שזה יצחק ר"ג יצא עם העדים אלו לאספמי' ובזה פליגי אביי ורבא דלאביי חיישינן לתרי יצחק ולרבא לא חייש כיון שלא הוחזקו שם תרי יצחק ר"ג וכל זה מן הסתם אבל אי בדקינן ולא נמצא שם בקורטבא כי אם זה יצחק ריש גלותא אף אביי מודה דמהני יחיפוש כי היכי דאמר ר' יהודה נשיאה תבדיק נהרדע' ובלא בדיקה חיישינן דילמא נהרדע' אחר היה אבל חיפוש ובדיקה מהני אפילו לאביי ורבא אפילו חיפוש אינו צריך כיון שלא הוחזק שנים ששמותיהם שוים ולדידן לא קשי' לן כלל מאי דקשי' לבעל תשובת משאת בנימן דאמאי פליגי אביי ורבא ולמה לא בדקו לקורטבא אי עבר דרך קורטב' איש אחר ששמו יצחק ר"ג ואני אומר דפליגי בסתם ורבותא קמ"ל בכח דהתירא אליבא דרבא דאפילו בדיקה אינו צריך כיון שלא הוחזקו שניהם ששמותיהם שוים וא"כ היכי שאמרו העדים שמו שיצא עמהם מעיר פלונית ומת שם בזה פליגי אביי ורבא דרב לא חייש לאחד בסוף העולם כיון שלא הוחזקו שניהם ששמותיהם שוים ואינו צריך חיפוש והיכי שאין מזכיר שם עירו אלא שמו בלבד כי האי דמכלוף בן מלול צריך אנו לידע שזה הוא בעלה ולא נמצא שם איש אחד ששמו מכלוף בן מלול מהני בדיקה זו להתיר לאשה וכמו כן היכי שלא אמרו שמו אלא שם עירו לא מבעיא שאמרו שזה האיש אמר להם שהוא מן העיר הזו שיצא עמהם אפילו בסתם שהעידו שאיש יהודי אחד יצא עמנו מהעיר פלונית ונהרג מהני חיפוש העיר אם לא יצא איש יהודי מן העיר באותו זמן אלא זה. הנאבד אשתו שרי והשתא אתי' ההיא תוספתא וההיא תשובת מהר"ם בתשובת מיימנית כפשטן דכתב בתוספתא אין מעידין עד שמזכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ויש חילוק בין האומר שמו ושם עירו אפילו חיפוש אינו צריך אבל אם לא אמר שמו רק שם עירו אפילו לרבא דלא חייש הכא חייש ומהני חיפוש וכן ההיא תשובת מיימנות נמי מיירי אף שלא העידו בפי' אחר הדר בעיר פלוני אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותו העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאפילו לרבא דלא חייש לתרי יצחק הכא חייש כיון שלא הזכיר שמו ולכך צריך תיפוש נמצא פסקן של דברים אם העיד אחד על שמו ועל שם עירו ולא מבעי' אם אמר שאמר איש יהודי שהוא מעיר פלונית ומת שם דאין צריך חיפוש לרבא כיון דלא הוחזקו שניהם ששמותי' שוים אף ששכיחי שיירות לא חיישינן לתרי יצחק ואפילו אם אומרים איש אחד ששמו כך יצא עמי מעיר פלונ' ומת לרבא אין צריך חיפוש ומשיאין את אשתו כיון שלא הוחזקו שני יצחק שם אמרינן מסתמא בעלה של זו האשה הוא והיכי שאינו מזכיר שמו אלא שם עירו שאמר יהודי אחד יצא מן העיר בסתם ומת צריך חיפוש לרבא והיינו הך דתוספת' והדברים אתיין כפשוטן דלא כתשובת משאת בנימן שהוציא דברי התוס' מפשטן ולפרש הא דקאמר בתוספת' אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותו עיר דהיינו שאומר שהוא דר בו אבל אם אמר מעיר פלוני בסתם שיוכל להיות שאיש אחר עבר דרך שם וסתם לשון התוספת' אינו משמע כן וכבר כתבנו שכל דבריו דחוים מעיקרא ומה שמביא ראיה מדברי הרא"ש שכתבו וכי סגרו שערי קורטב' ראיה זו לסתור הוא דבריו כאשר כתבנו למעלה ועיקר הדבר היכי שלא הוחזקו שני יצחק ואמר שמו ושם עירו אפילו חיפוש אינו צריך ואם אינו מזכיר שמו אלא שם עירו אז צריך חיפוש וחיפוש מהני ולא מבעי' אם אומר שזה היהודי שיצא עמו אמר לו שהוא מעיר פלוני אלא אם אמר סתם שאיש יהודי יצא עמי מעיר פלוני ומת מהני עכ"פ חיפוש אם לא יצא איש יהודי באותו זמן אלא זה הנאבד משיאון את אשתו וע"כ אני אומר בטח בנידון דידן שאמר הנכרי שזה הדרך הוא מסוכן שכמו חמשה או ששה שנים שבא יהודי אחד מביליגראד והרגו אותו ובגביות ב"ד ראשון משמעו שהיה ביום צום כפור וא"כ בין אם נפרש שיהודי אמר לו שהוא מביליגראד או שהנכרי ידע שהיה מביליגראד בודקין אותו עיר אם בזמן ההוא לא יצא שום אדם מביליגראד ללזרעטי כי אם זה וכיון שאם היהודי היה מעיר זה היו משיאין את אשתו הכי נמי נכרי מסל"ת דכל מקום דישראל נאמן נכרי מסל"ת נמי נאמן ואין צריך לומר קברתיו אפילו לדעת הרמב"ם דמצריך לומר קברתיו כמו שכתב הב"י על האי תשובה באחד בכפרים של עכו דלא הוצרך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהנכרי נמצא בעת מיתתו או הריגתו אבל היכי שלא נמצא שם נכרי בעת הריגה מודה הרמב"ם שאין צריך שיאמר קברתיו. ועתה צריכין אנו לדון אם זה הוא מסל"ת דמה שאמר המאורע אח"כ בא ע"י חקירת ישראל שהפציר בו שיפרש לו הענין כבר כתב הרי"ף והרא"ש והטור כמעשה דבני לוז שהלכו לצוער עיר התמרים שמעינן מהא דהיכי דמתחיל הנכרי מסל"ת ואע"ג דהדרינן ומגלינן למילת' מיני' שפיר לא נפיק מתורת מסל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו וכן פסק בש"ע בא"ה סי' י"ז סי' ט"ו ואמאי שמספר הנכרי ששאלו לבן השופט שרכב עם איש יהודי אם האמת שהרג ליהודי הזה שהי' אצלו בשבה דהיינו בי"כ והודה ולא בוש ואמר שהשליך אותו לנהר אע"פ שאומר הנכרי שהנכרי השני לא הגיד לפי תומו אלא ע"י שאלה מ"מ הא כתב רמ"א יש אומרים הא דאמרינן דאם שאלו את הנכרי תחילה לא מיקרי מסל"ת היינו דווקא אם שאלו ישראל אבל אם שאלו הנכרי' אותו ומגיד מקרי מסל"ת ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל וכתב הב"ש ס"ק מ"ח אף דלהרב הב"י הר"ן חולק על זה צריך לומר לרמ"א דהר"ן אינו חולק על תרומת הדשן והא דלא התיר בתשובה שהביא הב"י מפני שהנכרים היה מגידים לפני השופט מחמת שאלת השופט לאו משום דס"ל אם הנכרים שואל לנכרי' לא הוי מסל"ת אלא שאלת השופט שאני דשואל אותו שיגיד לשם עדות עכ"ל ובאמת מסתברא טעמא דתרומת הדשן בסי' רל"ט הביאו הב"י משום דכששאלין את הנכרי והנכרי משיב לא חשיב מסל"ת היינו כששאלו אותו ישראל משום דמרגיש שיש להם נפקות' בדבר ומשקר הבל אם שואלו אותו נכרי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסל"ת עכ"ל ולפי זה נאמן הנכרי השני האומר הרגתיו: כמו שכתב בהגהות מרדכי דקדושין הביאו הב"י נכרי המסל"ת ואמר הרגתי פלוני נאמן ושרי איתתא לאינסובי וכן כתב בתשובת מיימני דשייכי לסדר נשים וסיים בה וליכא למיפסלא משום דילמא למירמא אימתי ליהודי הוא קאמר הכי כיון דלא מוכח מילתא מתוך דבריו ולא מקמי הכי ולא לבתר הכי דלמירמי אימתי אמר הכי עכ"ל והיא באותה תשובה שהבאתי לעיל אם אינו אומר שמו אלא יהודי מעיר פלוני והאריך, שם במיימנ' החדשים דף קט"ו דין ט' ופשיטא הכי דלא אמר לישראל הרגתיו אלא לנכרי דפשיט' דלא אמרינן למימרמא אימתי אמר ונאמן