פנים מאירות חלק ג לח

דמועד קטן דבין לאביי ובין לרבא אי לאו דמעטינן לילה הוי מוקמינן קרא דלכל מראה עיני הכהן במסתבר למעט לילה ולהכשיר סומא באחד מעיניו ולכך איצטרך ביום למעט לילה ומכל מראה עיני הכהן ממעטינן סומא באחד מעיניו ומויו דוביום ילפינן יש יום שאתה רואה בו דנותנין לחתן שבעת ימי המשתה ולרבא ילפינן מלי ולא לאורי למעט לילה דאי לאו האי מיעוט הוי נמי מוקמינן לכל מראה עיני הכהן במסתבר למעט לילה וביום לרבא מיותר לרבות יש יום שאי אתה רואה והיינו מכשירין סומא באחד מעיניו וזה ברור שכבוד הרב בעל תורת חיים במקומו מונח וכאן לא דק ודברי הרי"ף ברורים בס"ד: שאלה מ מהרב המופלא כבוד מהור"ר לוי ירושלמי אבד"ק ביליגראד. כ"ו כסליו תצ"ז לפ"ק: המאיר לארץ ארץ קמא ובתראי עדיפא עניף וסופרים שסופר כל אותיות שבתורה ודורשן איידי דאתי מדרשא חביבי וידידי ידיד ה' נאה דורש ונאה מקיים למד ולימד לאחרינא שלשלת היחס ריש כלה וריש גלותא נר ישראל ע"ה פ"ה אב"ד הגאון המפורסם כמהור"ר מאיר נר"ו: יאיר נצח סלה ועד: אחרי דרישות החיים והשלום נזכרתי שאשתקד כתב אלי אמ"ו בענין עגונה אחת שנשלח אליו גביות עדות מיד ר' יוסף מלמד לאמר שלא ידעתי מענין הנ"ל והשתא אירע מעשה שהלך מכאן יהודי אחד לכפר טימק לרחוץ בחמין וחזר לכאן והעיד לפני בצירוף שני דיינים ככל הכתוב פה בגביות עדות באשר עיני דמר לנוכח יביטו כל דברי העד ובא לפני אבי האשה העגונה והתחנן לפני לשלוח העדות ליד אדמ"ו לכן גם אני באתי לבקש אמ"ו שיקח מועד לעיין בדברי העד אם אפשר למצוא היתר לעגונה הלז אם לאו כי יש בעדות הלז להקל ולהחמיר ונתתי אל לבי לסלסל ולפלפל בה לדעת המקילי' ודעת המחמירי' כדנין לפני חכמים וחזרתי בי ואמרתי הלוא אדמ"ו נהירין ליה שבילי דעגונ' ושבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא ובהשקפה ראשונה ישקיף אם יש לה היתר אם לאו ואני ממתין לתשובתו הרמה שתצמח מהרה ולדברו הוחלתי כ"ד אהי' נאמן כפוף ופשוט לוי ירושלמי: והשבתי לו באשר שנהירנא בגביות עדות בשנה דאישתקר יש בו שינוים ממה שנאמר בגביות זה שלא הזכיר הנכרי לא שמו ולא שם עירו ובגביות עדות זה נאמר שם עירו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והשיב לי זה לשונו אמרותיו הטהרות מיום ב' כ' טבת העבר האירו אל עבר פני וששתי כעל כל הון בראותי מעשה ידיו הנקיות ושפתיו בררו מללו בענין האיש שנאבד בי"כ והמעשה שהיה כך היה בי"כ רק מה שאמר הנכרי לישני דיום שבת קודש רצה לומר ביום ששובתים בו היהודים כי כן אמר בפירוש ביום השביתי ששובתים היהודים וגם חקרתי ודרשתי ומצאתי שזה העד יוסף נאום אינו מן העדים ראשונים ואינו בכלל כיון שהגיד וכו' וגם לא נחסר באותו זמן שום יהודי מהעיר הזאת כי אם יוסף בר שמעון הנאבד ולוי אחוה קידה קמי' דרבי להכניס ראשו ורובו בנידון דידן כי מצוה רבה היא והמעשה שהיה בשנת תצ"א ביום צום כיפורים. כ"ד נאמן כפוף ופשוט לוי ירושלמי: וזה הוא גביות עדות במותב תלתא כחדא הוינא נחנו ב"ד חתומים מטה כד אתי לקדמנא הר"ר יוסף הספרדי ואמר לנו בתורת עדות בעונש אם לא יגיד כו' ואמר בלשון ספרדי והעתקנו מלשון ספרדית ללשון אשכנז בלי חסרון ויתרון וזה לשונו. איך בין גיוועזין במרחץ בכפר טימק ובחזירתי משם ביום עש"ק י' אלול תצ"ו בשדה האט דער פורמאן גיוועלט אויס שפאנן אונד האט וועלין פוטרין איך האב אבער ניט וועלין ליידן ווייל סמוך לשבת קודש איז גיוועזין. אבער דער פורמאן האט דאך אויס גישפאנד וביני ביני זענין גיקומן שני נכרים ושאלו לי בשלומי אונד בייא מיר גיזעצט אונד מיך גיפרעגט פין וואנין איך בין והשבתי מביליגראד וגם אני שאלתי אותם פין וואנין זייא זענין והשיבו שהם מכפר יאסטרינון ושאלו אותי וואס האט עטץ פיער מיט דעם פורמאן ואמרתי איך האב עס ניט וועלין ליידן דאס ער זאל אויס שפאנן אונד ער האט דאך אויס גישפאנט ואמרו לי טיסט רעכט דאס דיא ניט ווילסט היא אויף האלטין דען דער וועג איז מסוכן כי זה חמשה או ששה שנים באו יהודי אחד מביליגראד בכפר שלנו אונד דארטין גיבליבן איבר שבת למחרתו יצא משם לילך לטימק והרגו אותו וויא איך האב דאס גיהערט האב איך זייא גיבעטין דאס זייא מיר זאלין דער ציילין המעשה איך היה והשיבו מה איכפת לך מה שעבר עבר שכבר עברו ה' או ו' שנים והחזרתי להפציר בהם שיאמרו לי הדבר על מכונו מפני שאני הולך תמיד באלו הדרכים ואדע לשמור את נפשי אמרו לי מה נאמר לך תחילת המעשה כך היה שיהודי אחד היה בלעזרטי של שומיק אונד החט גישיקט משם איין שליח נכרי ושמו שינהוט יור' שילך לביליגראד ויביא עמו יהודי אחד מביליגראד מי ששלחו חבריו וכן היה שהלך השליח הנ"ל לביליגראד אצל חבריו של זה שהיה בלזרעטרי ומסרו לידו יהודי אחד שילכו ללזרעטי אונ וויא זענן גיקומן אין אינזר דארף איז גיוועזין עש"ק בין השמשות דא האט דער יהודי ניט גוואלט ווייטר גיין ווייל שבת איזט אונד גיזאגט להשליח הנ"ל זוך מיר איין ארט וואו איך זאל שבת בלייבען אונד דוא גייא ללזרעטי אונ זאג שם לאותו יהודי דאס איך וועל ביום א' צוא אים קומן וכן עשה השליח הנ"ל והכניס ליהודי לבית זקן אחד נכרי שהוא ראש הכפר והשליח הלך ללזרעטי וביום א' כשיצא היהודי מן הכפר שהיה שם ביום שבת קודש נאבד ולא בא ללזרעטי ביום א' וביום ג' כשראה השליח שלא בא היהודי חזר לכפר לבית השופט ואמר לשופט היכן הוא היהודי דער שבת איז כאן גבליבן והשיב ער איז אתמול פון היא ארויס אמר השליח הנ"ל א"כ ווארום איז ער ניט ללזרעטי והשיב איך ווייס ניט ווארום ער איז כאן גוועזין ביום השבת אונ האט דעם גאנצין טאג גבעטין אין זייני ביכר אונ' ניט גיגעסין אונ ניט גיטרינקען אפילו טובאק ניט גיטרונקין ואתמול ביום א' קם באשמורת הבוקר ורכב על סוסו והלך לדרכו השם ווייס מה נעשה ממנו ואנחנו לא ידענו אח"כ חזר השליח והודיע הדברים האלה להיהודי אשר הוא בלזרעטי ומיד כתב היהודי הלז לביליגראד לחבריו דאס זיא זאלין קומן אונ זאלין זוכין דעם יהודי וועלכין זיא גשיקט האבין ואח"כ באו שני יהודים מביליגראד אונ האבין דעם שליח תפוס גינימן ער זאל זיא דעם אמת זאגין וויא דער יהודי איז וואס זיא האבין מיט אים גשיקט ואמר השליח מעשה שהיה באורך כנזכר לעיל ובשמעם כן הלכו היהודים הנ"ל לשררה ולקח מהשררה שני בעלי מלחמות והלכו בעלי מלחמות עם השליח הנ"ל לכפר יאסטרימן הנ"ל לבית השופט הנ"ל ותפסו את השופט ואת בנו הגדול ונתנם בבית הסוהר במקום אשר השררה שם והיו אסורים זמן רב בבית הסוהר ומת השופט בבית הסוהר ובנו הגדול ברח מהתפיסה ובא אצלינו לכפר אסטרימן הנ"ל אונ וויא מיר האבין איהם גזעהן שאלנו לו וויא ביסטו ניצל גווארין ואמר בפירוש ער איז אוועק גלאפין מבית התפיסה וגם שאלנו לו אוב אמת איז אז ער האט דעם יהודי ממית גוועזין הודה ולא בוש אונ גזאגט דאס איז אמת איך האב דעם יהודי גיהארגיט אבער איך האב גימיינט דאס ער פיהל געלט בייא זיך האט אבר האב ניט מעהר אצלו גיפונדן כי אם ששה עשר דוקאטין ועוד שאלנו לו וואו האסטי אים גהרגיט והשיב איך האב אים גיהרגט אצל הנהר אונ האב איהם אין וואסער גווארפען ואמרתי אני המעיד לנכרי' הללו שסיפרו לי המעשה הנ"ל קימט עטץ מיט מיר לחוזק ארשווי אונ דער ציילט המעשה לפני היהודים אשר שם ווערט עטץ אין מתנה הגונה באקימען והשיבו דאס טיהן מיר ניט פן יתפסו אותנו באלה הדברים ויהרגו אותנו ותכף ומיד קמו אלו הנכרי' והלכו מאתי ולא דחיתם עוד כל הנ"ל העיד בפנינו אנחנו ב"ד ח"מ הר"ר יוסף דינים הנ"ל בתורת עדות וכתבנו כל דבריו ובאנו על החתום ט"ו כסליו תצ"ז לפ"ק פה ק"ק ביליגראד: לוי בן הר"ר יצחק ז"ל ה"ה מירושלים קודש תוב"ב. ונאום משה בן הר"ר אברהם ז"ל מטריביבטש. ונאום הקטן יוסף בהר"ר מרדכי ז"ל מנ"ש: תשובה שהשבתי על השאלה הנ"ל. לוי מחוה קידה יושב על כסא הוראה בתוך ישרים ועדה כייל בכייל רבה וממלא המדה מדת חכמים כן הוא אהובי ידידי הרב המופלא כבוד מהור"ר לוי ירושלמי נר"ו: אמרתי להשיב מפני כבוד כבוד חכמים ינחלו טוב משלחן גבוה ויגעתי ומצאתי דאתי לידי בעסק עגונה היושבת שכולה וגלמודה זה כמה שנים ואם אמנם שסבבוני טרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה בשעורין דרבנן ללמוד וללמד מ"מ לרוב אהבתינו אמרתי להפסיק באמצע הפרק ולעיין בשריות' דההיא אשה קשת רוח ומרת ומרת נפש ואקצר ועולה מלשון אשכנז ללשון הקודש מגוף העדות שהעיד הר"ר יוסף נאים הספרדי שביום ו' עש"ק י' אלול תצ"ו שחזר לביתו ורצה העגלן ליתן מספוא בשדה והעגלון לא רצה וצעקתי עליו שלא יעשה כן כי הוא סמוך לשבת והעגלן לא שמע לקולי ונתן מספוא לסוסים ובתוך כך באו שני נכרי' ושאלו אותי מה יש לך עם העגלון והשיב שאני מוחה בו שלא יתעכב בכאן ואמרו לי יפה אתה עושה שאין אתה רוצה להתעכב כי הדרך הזה הוא מסוכן כי זה חמשה או ששה שנים בא יהודי אחד מביליגראד לכפר שלנו ונשאר שם בשבת ולמחרת יצא משם לכפר טימוק והרגו אותו ושאלתי אותו אמרו לי איך היה המעשה והשיבו לי מאי איכפת לך מה שעבר עבר ה' או ששה שנים והפצרתי בהם שיאמרו לי כדי שאדע לשמור באלו הדרכים ואמרו מה נאמר לך שהמעשה שהיה כך היה שיהודי אחד בא מטורקייא והיה בלזרעטי של כפר טימק והוא שהבאי' מארץ טורקייא לישב שם ג' או ד' שבועות מחמת שינוי אויר שלח שליח מיוחד לחבריו לביליגראד שישלחו לו יהודי אחד משם וכן היה שהלך השליח נכרי לביליגראד ושלחו יהודי אחד שיוליכו ללזרעטי וכשבא לכפר