פנים מאירות חלק ג לז

בחמשי מוכרחים אנו לומר כמו שכתב המג"א בסימן תקצ"א ס"ק י"ד הא דכתב הגהו' אשרי דתספורת אסור אפילו לכבוד שבת הטעם דבלאו הכי אין רגילים לספר בכל שבוע עכ"ל וא"כ בסנדק שרגילים לספר זקינם ביום זה נראה כמו שהתירו לו ללבוש בגדי שבת אף שמדינ' אסורים וע"כ התירו מפני שי"ט שלו הוא הכי נמי יש להתיר לגלח זקינם ודיוק של באר הטיב ליתא דא"כ דוק לאידך גיסא הוי ליה לאשמועינן אבל לגלח אסור ומסתמ' סמיך רמ"א דממילא נשמע דהוא הדין לגלח מותר דמאי שנא זה מזה וראיתי להזכיר מה שכתב הט"ז מה שכתב רמ"א ביו"ד סי' שצ"א דאבל יוכל להכניס החתן כדרך ארצינו ששני אנשים מכניסי' החתן תחת החופה וכתב הט"ז וז"ל ונראה לי דלא התירו אלא להכניסו אבל לא להכניסו ולאכול שם שלא כקצת שנהגו להקל בזה עכ"ל. ולי נראה שאותן שנהגו להקל יש להם על מה שיסמכו דהא הביא הרא"ש בפרק החולץ בשם ר"י הלוי דלא אסרינן אלא בבית השמחה של רשות דאמרינן במס' שמחות על כל המתים אסור לכנוס לבית השמחה עד שלשים יום על אביו ועל אמו עד י"ב חודש אלא א"כ היה סעודה של מצוה עכ"ל ונהי דאנן מחמירין שלא לילך לשמחת נישואין מ"מ השושבינים שאנו נהגו בארצינו חשיבו להו מצוה רבה ואוכלין שם וחושבים שהם עיקר המתעסקים בצרכי חתן וכלה ולכך נהגו להקל. ועוד נשאלתי אשה אם מותרת לגלח מר"ח עד התענית ונראה לי ג"כ כיון דבאבל גופא פסק הרי"ף והרמב"ם דאשה מותרת לגלח אחר ז' נראה להקל באבילו' ישינה במילי דיחיד ולסמוך במילי דרבנן על הרי"ף והרמב"ם דמותר ג"כ לאשה לגלח מר"ח עד התענית הנלע"ד כתבתי: שאלה לח או"ח סי' רי"א כתב המג"א בס"ק י"ג היה לפניו יין ותבשיל ושעורים וזית צריך עיון מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמים ליין וזית קודם לשעורים כמו שכתבתי בסי' ד' עכ"ל. ונראה לי דדבר זה איכא למיפשט מהך אבעי' דמבעי' לן בפ' כל התדיר דף צ' ע"ב דקאמר הש"ס אבעי' להו חטאת עוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהם קודם תקדים חטאת עוף איכא מעשר דקדים ליה משום דקתני במתניתן מעשר בהמה קודם לחטאת עוף משום דהוי מין זבח ליקדם מעשר איכא עולת בהמה דקדמה לה דעולת בהמה הוי קדשי קדשים תקדם עולת בהמה איכא חטאת עוף דקדמה לה הכי תרגומהו מן זבח עדיף במערבא אמרי עיילי בה עולת בהמה בחטאת עוף ואגבהת' ממעשר ופירש"י עייל ביה חשיבות דעולת בהמה שבאה עמה והיא חשובה ממעשר שהיא קדשי קדשים וכליל ומגזירת הכתוב חטאת קודמת ואע"פ שהוא מין זבח ואגבהתה ממעשר לבטל חשיבות שם מין זבח דהא בעולה נמי איתיא לאותו חשיבות ובטיל ליה מגזירת הכתוב הילכך יקדים חטאת עוף לעולה ועולה למעשר עכ"ל ופסק הרמב"ם בפ' ט' מהל' תמידין כי הך דבמערבא הרי כיון דגזירת הכתוב שחטאת עוף קודם לעולה נכנס חשיבת דעולת בהמה בחטאת עוף וקדים נמי למעשר אף אם היה בא עם מעשר בהמה לבד היה מעשר בהמה חשיב מצד המעלה שהוא מין זבח אפ"ה אם שלשתן באין לפנינו דוחה המעלה שהוא מדרבנן וחשיב דחטאת עוף דחשיב מן עולת בהמה הוא דאורייתא דוחה המעלה שעשה רבנן א"כ הכא נמי דהא זית קודם לשעורה הוא דאורייתא דאחשביה רחמנא שהוא ראשון לארץ בתרא ושעורה שני לארץ קמא וא"כ נכנס מעלת השעורה אף שמברכין בורא מיני מזונות במעלת הזית ואגבהת' נמי מן ברכת היין אף אם היה זית ויין היה יין קודם מצד חשיבת ברכות שהוא מדרבנן דאחשבי' להאי ברכת היין מ"מ היכי דשלשתן לפנינו נכנס חשיבת' דשעורה לתוך זית מצד גזירת הכתוב דזית קודם ואגבתי' נמי לברכת היין אך יש לחלק בשלמא התם אחשבי' רחמנא לחטאת עוף מעולת בהמה ונדחה מעלת דמין זבח וכי היכי דגזירת הכתוב לדחות מעלות דמין זבח גבי עולת בהמה הכי נמי דחי מעלת דמעשר בהמה שיש בה שהוא מין זבח אבל הכא דאף דזית דוחה למעלת שעורים שהוא בורא מיני מזונות מ"מ לא מצינו דאחשבי' ממעלת בורא פרי הגפן א"כ דוק לאידך גיסא ע"כ לא פליגי בני מערבא ובני בבל אלא מטעמי' דלעיל אבל אי לאו הך טעמא הוי מודו לבני בבל דסברא דמין זבח עדיף וכיון דמין זבח עדיף מקריב תחילה מעשר ואח"כ חטאת עוף ואח"כ עולת בהמה א"כ הכי נמי ברכת יין שהיא חשובה מן זית היא קודמת ואח"כ מברך על הזית ואח"כ על תבשיל שעורים כן נראה לי מדברי ש"ס הנ"ל: שאלה לט חו"מ סי' ז' כתב הסמ"ע ס"ק ז' דנראה כשמדליק נרות בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון בלילה אפילו בתחילת דין וכבר השיג עליו הש"ך ולי נראה דתלמוד ערוך הוא דע"כ כיון דילפינן דין מדכתיב והיה ביום הנחילו ע"כ ממעטינן לילה אפילו לאור הנר דהא בפ"ק דמועד קטן דף ח' פליגי אביי ורבא דרבא יליף דאין רואין נגעים בלילה מדכתיב כנגע נראה לי לי ולא לאורי ואייתר ליה ביום הראותו ללמד שיש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו כו' ואביי סבר אי מהתם מנגעי בתים הוי אמינא טומאה דלאו דגופא אבל טומאה דגופא אפילו לאורו נמי קמ"ל וביום הראותו בו עכ"ל הש"ס ואם איתא בלילה לאור הנר לא נתמעט מביום א"כ למה אין רואין נגע אדם בלילה לאור הנר אלא ע"כ מביום נתמעט לילה לגמרי אפילו לאור הנר וזה פשוט וברור וע"כ דבר זה לא נאמר לא להלכה ולא למעשה שלא כדברי הסמ"ע שכתב שנראה להלכה ולא למעשה וגם ראיתי להזכיר מה שכתב הסמ"ע בח"מ סי' ז' סק"ו סומא באחד מעיניו בפרישה כתבתי הטעם בשם הרא"ש כיון דכל עולם גומרים בלילה וסומא באחת מעיניו חזי טפי ביום משום הכי דן אפילו בתחילת הדין ובשתי עיניו פסול כיון דלכ"ע אסור לדון ולזה ביממא לילה הוא ובע"ש יליף דסומא בשתי עיניו פסול מדאיתקיש דינים לנגעים לא דק דהא בפ' אחד דיני ממונות דף ל"ד ע"ב קאמר דהאי משנה יחידאי היא ולית הילכתא כוותי' ומאן דמסיק מההיא היקשא ס"ל דאפילו סומא באחד מעיניו פסול ע"ש ועוד נדחק בעיר שושן בהכשירה בסומא באחד מעיניו ותלי תניא בדלא תניא וכתבתי' בהשגו' עכ"ל ונוראות נפלאתי על הסמ"ע מה שכתב בשם הרא"ש כיון דכל העולם גומרין בלילה ומעולם לא כתב הרא"ש טעם זה ולישני דב"י אטעי' שכתב הב"י וז"ל הרא"ש והרי"ף ז"ל בפ' אחד דיני ממונות דסומא באחד מעיניו כשר לדון דיני ממונות כו' עד דהא כולהו אינשי לא מצי למחזי בלילה כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה דין הוא דסומא באחד מעיניו שדן ביום לכתחילה עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ' ב' מהל' סנהדרין והכי נקטינן עכ"ל הב"י והמעיין יראה עין בעין אף שהרא"ש הביא גוף הדין דסומא באחד מעיניו כשר כדברי הרי"ף מ"מ בסוף שינה את טעמו ולא כתב טעמו של הרי"ף אלא סיים ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה אלמא לא מקשינן ריבים לנגעים הילכך סומא באחד מעיניו כשר עכ"ל הרא"ש וכשנדקדק בטעמו של הרי"ף והרא"ש יש חילוק גדול בניהם דהא איכא למידק מי הכריח להרי"ף ליתן טעם דסומא באחד מעיניו חזי טפי ביום מכ"ע בלילה ולא קאמר כפשטי' דתלמוד' דסתמא אחרינא אשכח וע"כ כיון דגומרין בלילה אלמא לא מקשינן ריבים לנגעים וכמו שכתב הרא"ש באמת אלא נראה ברור דהרי"ף רצה לישב תמיהת התוס' שם בד"ה סתמא אחרינא אשכח וכו' וכתבו התוס' תימא דילמא טעמא דמתניתן דהכא משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא מקשינן ריבים לנגעים עכ"ל והניחו קושיא זו בתימא ולפי דברי הרי"ף קושיא מעיקרא ליתא כיון דכבר ילפינן מושפטו את העם בכל עת לילה לגמר דין א"כ סומא באחד מעיניו לא יגרע כחו מגמר דין בלילה ולזה כתב הרי"ף דהא כולה אינשי לא מטי למחזי בלילה כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחד מעיניו שידון ביום לכתחילה עכ"ל ואחר למדי דבר זה מצאתי בהדיא כסברא זו בדברי מהרש"א והשוה דעת רש"י לדעת הרי"ף וכתב ומיהו קצת קשה לפי' רש"י כיון דלילה וסומא שוין אכתי אמאי הכשיר ר' יוחנן אפילו לרבנן בסומא דמשמע אפילו בתחילת דין כיון דבלילה אין דנים תחילת דין ועי' ברי"ף קצת ישוב זה ולדברי התוס' ניחא שפיר טפי כיון דלית להו לרבנן היקשא א"כ בסומא אפילו בתחילת דין כשר עכ"ל מהרש"א ואין ספק שגם הרא"ש לא רצה לפרש כפי' הרי"ף שהיה נראה בעיניו שהוא קצת דוחק למה מכשירין בסומא תחילת דין ע"כ מפרש כפי' התוס' דלית להו לרבנן הך היקשא כלל והנה יש נפקותא גדולה בין טעמו של הרי"ף ובין טעמו של הרא"ש דלטעם הרי"ף א"כ יש לומר דרבנן נמי אית להו הך היקשא א"כ סומא בשתי עיניו פסול מדאורייתא בודאי מכח היקשא אך סומא באחד מעיניו כשר מלימוד מושפטו את העם בכל עת ולטעם הרא"ש דלית ליה היקשא א"כ י"ל דסומא בשתי עיניו פסיל מצד דלדידיה יום כלילה יחשב ויש לומר לאידך גיסא כיון דיום הוא לכ"ע אף סומא בשתי עיניו נמי כשר ביום כמו שכתבו התוס' באמת בנדה למ"ד דלית ליה היקשא דאף סומא בשתי עיניו כשר ביום והלבוש למד בב"י כטעם הרי"ף ולפ"ז אף רבנן ס"ל הך היקשא דסומא בשתי עיניו פסול ביום מטעם דאיתקיש ריבים לנגעים. אלא דקשיא ליה על סומא באחד מעיניו למה יכשיר לכתחילה ומסתבר טעמא דרי"ף כיון דחשיב סומא באחד מעיניו כמו גמר דין דלכ"ע בלילה וע"כ אי לאו דכשר לתחילת דין כיצד יבוא לגמר דין בלא תחילת דין הרי לפנינו שדברי עיר שושן ברורין בטעמן ע"פ שיטת הרי"ף ותלי תניא בדתניא ובחנם השיג עליו הסמ"ע וראיתי בספר תורת חיים שהקשה על פי' הרי"ף וזה לשונו וקשה לפירושו דא"כ וביום הראותו בו דדרשינן מיניה דאין רואין נגעים בלילה למה לי תיפוק ליה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן לידרוש מיניה פרט לסומא אפילו בסומא באחד מעיניו קאמר לכך יליף לה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן לשון רבים ולא יליף לה מראה הכהן את הנגע וכיון דאפילו סומא באחד מעיניו אינו רואה את הנגעים כלשון דאין רואין הנגעים בלילה כיון דכולהן אינשי לא חזי, בלילה כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וא"כ ביום הראותו למה לי לכך נראה דלילה מילתא אחריתא וסומא מילתא אחריתא עכ"ל. והנה מכח קושיא הנ"ל רצה לדחות טעמא של הרי"ף ונעלם ממנו ש"ס ערוך בפ"ק