פנים מאירות חלק ג לג

סי' שט"ו פסק כן בש"ע ותמה אני למה השמיט דין רחל בת רחל בת עז דס"ל לחכמים דזיל בתר אמו דאמו והאי נדמה הוא ופסק הרא"ש כחכמים דפליגי אדר' מאיר וכמו כן ברחל בת עז בת רחל דר"מ ס"ל חזר שיוות למקומו וחכמים סבירי להו לא חזרו שייות למקומן ופסק הרא"ש כחכמים ובשאר קדשים אפילו ר"מ מודה דבעינן שעיר מששת ימי בראשית והוא ש"ס ערוך בבכורות דף י"ז ע"א ולא ידעתי למה לא הביא הרמב"ם דין זה לא בהלכות איסורי מזבח ולא בהלכות בכורות והטור הביא דין זה והרב הב"י רצה ליתן טעם למה השמיטו הרמב"ם וטעמו דחוק דהא מדקאמר ר' יוחנן ומודה ר' מאיר בשעיר המשתלח דבעינן בו שעיר מששת ימי בראשית ש"מ דהכי אוקמתי' הילכתא נינהו ולא פליג רב אשי דמוקי באוקמתי אחרינא על גוף הדין וביותר תמה אני למה לא הביא המחבר בש"ע דעת הרא"ש בשם י"א וגם על רמ"א יש לתמוה שדרכו תמיד להביא דעת הרא"ש שאנו נגררי' אחריו וכאן סתם דבריו וכל אחרונים לא הרגישו בזה וצ"ע: שאלה כט כריתות דף כ"ו ע"ב בפיסקא חטאת עוף הבא על הספק אם משנמלקה נודע תקבר אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר אלא מתניתין בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותר בהנאה ומאי תקבר מדרבנן ופי' רש"י ובדין הוא דמותרת בהנאה דחולין גמורין ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה התורה אלא שחיטה אבל מליקה לא אבל רבנן גזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת עוף ספק עכ"ל וכדומה לזה פירש"י בפ"ק דף ז' ע"ב וז"ל אבל חטאת לא מצי לאתנויי דאין חטאת נדבה ומחייב בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן היא ומליקתה כנבילה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיב אכילה עכ"ל והברטנורא בפ"ק דכריתות משנה ד' ומשום חולין בעזרה לא איכפת לן כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבי אכילה: ויש לי תימה רבה על פי' זה דהא בנזיר דף כ"ט ע"א דמשני הש"ס קא סבר ר' יוסי בר יהודא אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא ופריך וסבר ר' יוסי הכי והתניא ר' יוסי בר יהודא אומר מנין לחטאת עוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקיבה מקיש נקיבה לזכר מה זכר מביא על הספק אף נקיבה מביאה על הספק כו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל ופי' רש"י מה זכר מביא קרבן על הספק ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקיבה שמביאה קרבן מן העוף על הספק דהא נאכל וקאמר הש"ס אמר לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד פי' שמביא אשם תלוי בהמה וע"י שחיטה נתרת רק יש איסור חולין בעזרה תאמר בנקיבה ששני איסורין להו איסור נבילה וחולין בעזרה וקאמר הש"ס מתקיף לה רב אחא ברי' דרב איקא דילמא מחייב עלה משום דמתחזי כתרין איסורין מדרבנן ע"כ הרי לפנינו בהדי' דאפילו במליקה אם היינו מתירין לאכול היינו מתירין לאיסור חולין בעזרה ש"מ דיש איסור חולין בעזרה אף במליקה ודוחק לומר דהאי אם אמרת ר' יוסי בר יהודה קאמר ורבנן פליגי עלה וס"ל דילפינן מהקישא דמותר אפי' לאכול וע"כ משום דסבירי להו דאין בו אלא איסור אחד לאו דנבילה ואין כאן איסור חולין בעזרה במליקה והא דאמרינן בכל מקום חטאת עוף הבא על הספק אינה נאכל היינו מדרבנן דא"כ איך אמר ר' יוחנן שם בכריתות שהביאה חטאת עוף על הספק לידה ומשנמלקה נודע שילדה וסבירי ליה לר' יוחנן דאסור באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת עוף הבא על הספק נאכלת תיפוק ליה דהוי גזירה לגזירה ועי' בתוס' דנזיר ובספר שחידש הרב הגדול מהור"ר יוחנן בעל אורח מישור ובפסחים דף כ"ח ע"א ברש"י משמע דעל ספק דמייתינן חטאת עוף ואין בו משום חולין בעזרה ואסורה באכילה ואין הכרעה אם אסורה מדאורייתא או מדרבנן ויותר נראה לומר דהכי קאמר לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד התירה התורה ר"ל חולין בעזרה אבל בחטאת עוף שיבוא על הספק ולהתיר באכילה צריכין אנו לומר שהתירה התורה שני איסורי' חולין בעזרה וגם נבילה אבל אם אסור באכילה רק שיביא חטאת עוף על הספק אף שעושה איסור בהנאה חולין לעזרה מ"מ גזירת הכתוב הוא כמו גבי אשם תלוי אלא דהתם נאכל ובחטאת עוף הבא על הספק אינה נאכל והשתא ניחא פי' רש"י הא דקאמרה אם משנמלקה נודע שלא ילדה תקבר דבשעת מליקה התירה התורה ואין כאן חולין בעזרה ומותרת בהנאה דאינו בכלל חולין שנשחטו בעזרה במליקה אלא באכילה אסורה וכן משמע מפירש"י בפסחים דחולין בעזרה רחמנא שרי' בחטאת עוף הבא על הספק ותמהני על הרמב"ם שכתב בפ' א' מהל' מחוסרי כפרה שחטאת עוף הבא על הספק אינה נאכלת ונשרפת שמא אינו חייבת חטאת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה כמו שבארנו בהלכות שחיטה וטובא קשיא לי דהא חטאת עוף הבא על הספק ילפינן מהיקש' וע"כ גזירת הכתוב הוא שאין כאן איסור חולין בעזרה ועוד דחולין בעזרה היא בקבורה כמו דתנן בסוף מסכת תמורה דחשיב חולין שנשחטו בעזרה בכלל הנקברי' וכן פסק הרמב"ם בפרק מהל' שחיטה שחולין בעזרה צריך קבורה וחטאת עוף הבא על הספק תשרף כתב הברטנורא הטעם דאין חולין נאכלים במליקה ותשרף דהוי כשאר קדשים פסולים וע"ש בתוס' י"ט ויותר תמי' לי איך כתב הרמב"ם שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה הלא כתב בפ' בהל' שחיטה דהנוחר ומעקר בעזרה הרי זה מותר בהנאה א"כ אם חולין הוא הוי מליקה כמו נחירה ומותר בהנאה אלא נראה ברור דחטאת עוף הבא על הספק כיון דאינו נאכל הוי כקדשים פסולים וטעון שריפה וצ"ע לישב דברי הרמב"ם דמאי אורי' משום דהוי חולין שנשחטה בעזרה תיפוק ליה כיון דאינה נאכלת דילמא קודש הם וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה וכן פי' בהדי' הברטנורא פ' ו' דכריתות משנה ה' ומ"ש רש"י לעיל דחטאת הבא על ספק אינה נאכל ומשום חולין בעזרה לא איכפת לן כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבי אכילה הנה ר' יוחנן ס"ל בפ' אותו ואת בנו דף פ"א ע"ב דאכילת מזבח חשיב אכילה ויליף מדכתיב ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח ובאמת לא ידעתי מי דחקו לרש"י לפי' זה דהא ילפינן בהקישא מאשם תלוי דמביא על הספק והתירה התורה להכניס לעזרה אף שהוא ספק ה"ה בעולת עוף הבא על הספק גזירת הכתוב הוא שאין בו משום חולין בעזרה אלא דאסור באכילה דשמא חולין הוא והוי נבילה: שאלה ל מגילה דף טז תוס' ד"ה ודחי עשרת אלפים ככר כספא שמעתי שעשרת אלפים ככר עולין חצי שקל לכל אחד מהישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם דוק ותשכח עכ"ל בדיבור זה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם וראיתי בספר חדש הנקרא ברית שלום פרשת כי תשא שמפרש דברי התוס' אבל דילג תיבות שעשרת אלפים ככר עולין חצי שקל לכל אחד מישראל ומהגאון מהר"ר שמואל קאיידנביר בספרו על התורה פ' תרומה מפרש ג"כ פי' התוס' וגם שמעתי שגם בתשובת שערי אפרים נדחק בפ' ד"ת הנ"ל ואני אומר שזכני ה' לעמוד על אמיתיות כוונת התוס' דאיתא בבכורות דף נ' ע"א אמר רבי חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלע דנביאים ליטרין דכתובין קנטרין חוץ מכספו של עפרון ופי' רש"י ליטרין מנין דהוא כ"ה סלעים קונטרין מאה סלעים בכל שקל עכ"ל רש"י ז"ל נמצא כסף דאסתר שהיה בכלל כתובים כדאיתא בפרק השותפין נמצא היה בכל שקל מאה סלעים ופ"ק דבכורות דף ה' פי' רש"י דשקל דאורייתא הוי סלע וכן פי' רש"י בחומש פ' פקודי הככר ששים מנה ומנה של קודש כפול היה הרי הככר ק"כ מנה והמנה כ"ה סלעים הרי ככר של קודש שלשת אלפים שקלים עכ"ל נמצא לת"ר אלף שלשה מאות אלפים שקל ועלו למאה ככר ובימי אסתר היה השקל מאה סלעים א"כ הוכרחו ליתן מאה פעמים מאה ככר שהם עשרת אלפים ככר שהם מאה ככר של יוצאי מצרים ומגיע חצי שקל לכל אחד מישראל וכתבו התוס' שפיר שעשרה אלפי ככר עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר אלף ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם דוק ותשכח דהיינו לפי דברינו דכתובים היו קנטרין והוצרכו למאה פעמים מאה ככר שהם עשרת אלפים ככר וזה ברור ואמת לאמתו של תורה ומקום הניחו לי אבותי להתגדר ואגב אבוא מה שפי' התרגום על עשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה ופי' התרגום ויהי מתייהב על ידוי דעבדי מטבעי ויש לדקדק למה הוכרח ליתן דוקא ע"י עושי המטבע מאי נפקא מיני' אם עובדי מטבע או שיתן כסך כסף במשקל הזה אלא נראה דתנן שם בבכורה וכולם נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים ופי' רש"י שקלים הבאים כל שנה באדר אין מביאין שם אלא מטבע של חצי שקל עכ"ל. ולפ"ז ניחא דהא המן היה רוצה ליתן כל דמי פדיונם שנתנו ישראל ת"ר אלף חצי שקל שהיה עולה בזמנו עשרת אלפים ככר כסף וכל כלי הכסף ונסך כסף אין מביאין לשקלים ולכך אמר ע"י עושי המלאכה שיעשה מטבעות כפי השקלים שנתנו הם מטבעות וזה אפשר שלפי שבאדר משמיען על השקלים ולכך נתכוון ליתן תמורתם ג"כ באדר וק"ל: שאלה לא על דבר שביקש מכ"ת להודיע דעתי אם יש להפסיק בשיר אקדמות מילין שנהגו במדינות אלו לקרות פסוק מן החודש השלישי ואח"כ מתחילין לשורר אקדמות הנני מודיע למכ"ת בודאי לא נשבת מזכרו מה שכתב הט"ז בא"ח סי' תצ"ד וזה לשונו ויש לתמוה הרבה איך רשאים להפסיק בקריאה דהא אפילו לספר בד"ת אסור כמ"ש בסי' קמ"ו כש"כ בשבח הזה שאינו מענין הקריאה כלל עכ"ל. ודע לך כי נהירנ' בימי חורפי שרצה רב אחד לנהוג כדעת הט"ז ולא הניחו הקהל לשנות מנהגם ואני ג"כ כל ימי לא הנהגתי כמותו וכל המשנה ידו על התחתונה ומה שתמה הט"ז דהא אפילו לספר בד"ת אסור כו' יש סתירה גדולה לדבריו דהתם הטעם שלא ישמע קריאת התורה מהש"ץ אבל הכא שגם הש"ץ