פנים מאירות חלק ג לא

נבעלה תחתיו והוי חד ספיקא ספק באונס ספק ברצון אלים ברי דידה להתיר עצמה לבעלה א"כ הכי נמי בנידון דידן דאף דאנן ידעינן בבירור שנבעלה והוי חד ספק אם באונס אם ברצון אלים ברי דידה לומר באונס נבעלה להתיר עצמה לבעלה אף בלא מגו ואע"ג דראיה שהביא הרא"ש להסכים עם תלמידי רבינו יונה דמשארסתני נאנסתי התם יש לה מגו כדאיתא בש"ס דף י"ב ע"ב דקאמר דעד כאן לא קאמר רשב"ג אלא דאיכא מגו ופי' רש"י כגון משארסתני נאנסתי הוי טענה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונ' וקאמרי נאנסתי וקא מיפסלה נפשה דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן ש"מ קושטא קאמרי כו' עכ"ל וצריכין אנו לומר דהרא"ש מביא שפיר ראיה מהתם לנידון רבינו יונה משום באמת טענת מוכת עץ אני אינה מגו גמור אלא טענה טובה כמו שכתבו התוס' בדף י"ג בד"ה רב אסי דמגו דמוכת עץ אינה מגו אלא טענה מעולה ביותר וקי"ל כרשב"ג דאלים ברי דידה בצירוף מגו כל דהו ולכך נאמנת וע"כ התם צריכין אנו למגו כל דהו משום דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון ואיצטרך לאלומי ברי דידה משום מגו כל דהו לדחות חזקה דממון ורוב דרצון אבל להכשיר העובר אע"פ שאין לה מגו דטענה טובה כלל וכן גבי פתח פתוח דכשני עדים דמי דברי לו שזינתה תחתיו ובחד ספיקא היתה אסורה לו נאמנת היא לומר שנאנסה להתיר ולהוציא מידי ספק אפילו בלא מגו כל דהו לדברי הרא"ש גבי פתח פתוח אין לה מגו טענה טובה מוכת עץ דמוכת עץ פתחה סתום כמו שכתבנו לעיל לדעת הרא"ש וע"כ צריכין אנו לומר אף בלא מגו נאמנת דאלים טענות ברי שלו א"כ בנידון דידן נמי אף שברור לבעל שזינתה תחתיו אך אינו יודע אם באונס אם ברצון נאמנת בטענות ברי שלה שבאונס שינה נעשה לה וצריכין אנו לומר דהנך גאונים שהביא המרדכי דלא התירו את האשה שאמרה נבעלתי ונאנסתי אלא מכח מגו יש לומר דסבירי להו כמו שעלה מתחילה על דעת הרא"ש לדחות דברי רבינו יונה אבל לבסוף שכתב לקיים דברי תלמידי רבינו יונה והתירה גבי פתח פתוח אפילו בחד ספיקא אפילו בלא מגו הכי נמי בנד"ד אפילו בלא מגו מהימנא בטענת ברי שלה ויש לתמוה על הרב רמ"א שבסימן קע"ח הביא בהגה הך דינא דהמרדכי דמשמע דלכ"ע אין להתיר לאשה לומר שנאנסה בלא מגו ובסימן ס"ח כתב הך דינא דרבינו יונה משמע דס"ל גבי פתח פתוח אף דהוי דבר ברור לגבי בעל שזינתה ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שהוא אינו יודע אם באונס אם ברצון אלים טענות ברי דילה להתיר עצמה לבעלה לומר שנאנסה אף בלא מגו ובנידון דידן נמי דלכל העולם אינו ברור שזינתה די"ל שהבעל באה עליה בצנעה כמו שכתבנו אלא להבעל הוא ברור שלא בא עליה אך אינו יודע אם באונס אם ברצון א"כ אלים טענת ברי שלה ונאמנת לומר שבאונס שינה בא אחר עליה וכבר כתבנו ששינה הוי בכלל אונס ועדיף אפילו משוגג וכן משמע בח"מ סימן תכ"א סי' ד' ולפי דברי הבעל שמאמין לדבריה וגם מעולם לא נשמע עליה שום שמץ פסול ולא ראה ממנה שום דברי כיעור א"כ לא מבעיא שאין ב"ד חייבין להוציאה מבעלה אלא אפילו על הבעל אין חייב להוציא כיון שהיא אומרת ברי שבשינה בא עליה אדם אחר והבעל מאמין לדבריה מנוקה הבעל מעון זה ורשאי לקיימה וכל זה כתבנו לפי הנראה לפי עניות דעתי אבל חלילה לסמוך על דעתי עד שיסכימו עמי גדולי הדור הרבנים או ב"ד מומחה דייני גולה דק"ק קראקא היום יום ד' כ' כסליו תצ"ד לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: והרב המאור הגדול מהור"ר יונתן דרשן מפראג האריך מאוד בדין זה ולבסוף כתב שלא להתיר בפירוש להבעל לדור עמו וגם לא יכופו הב"ד אותו להוציאם ומפני אריכות הדברים והוצאת הדפוס לא הבאתי דבריו ואחר זה שמעתי שהב"ד דק"ק קראקא הסכימו עמי והתירו להבעל שידור עם אשתו: שאלה כג א"ח סימן קנ"ט מחולקים המ"ד עם מג"א במרקחת של דבש אם צריך ליטול ידיו והביא מג"א ראיות שאין צריך ליטול ומג"ד כותב שצריך ליטול ידיו ולענין דבש שנקרש אין מביא שום סתירה דלא להוי אוכל והראיה שהביאו מג"א מדבש הזב מכוורת מטמא טומאת משקין חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין רצה המג"ד לדחות בדברים שאינם ברורים כלל ובדברי שפתים וכבר השיג עליו בספר הלכה ברורה ס"ק ה' ולי נראה להביא ראי' מוכרחת שאין להשיב עליה דאמרינן בשבת דף קמ"ד ע"ב דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ופריך מזב שחולב את העז החלב טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכלי' אוכל הוא במאי איתכשר ומשני כדאמר ר' יוחנן בטיפה המלוכלכת בפי הדד ש"מ דאי לאו טיפה מלוכלכת לא היה חשיב משקה החלב הזה כיון שבא לתוך האוכל אוכל גמור הוא דפי' רש"י שם על הא דפריך וכ"ת לא איתכשר פי' רש"י דאי האי חלב לא טמא הוא דחלב אין בו תורת משקה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי עכ"ל ואין לחלק דהתם לא ירד לתורת משקה שהי' בלוע אבל בדבש שירד לתורת משקה שוב אינו נעשה אוכל זה אינו מידי דהוי אדבש שנקרש או שחשב עליו לאוכלין נהפך המשקה שהיה מתחילה לאוכל הכי נמי דכוותיה כיון שנותנו לתוך האוכל חשיב כאוכל ואינו מכשיר ולא חשיב טיבולו במשקה כן נראה לי ברור לקיים פסק המג"א וכן פי' רש"י ביומא דף פ' ע"ב ד"ה אכשורא אוכלא משקה הבא למסק האוכל אוכלא הוא: שאלה כד תמורה דף ט"ו ע"ב תוס' ד"ה כיוצא פי' רש"י לא איתפרש היכא קאי הכי תניא בת"כ על ההיא דדריש האי קרא כו' וראיתי בש"ס חדשים דפוס פ"פ דמיין הגהה גבי עולה ויורד ויקרא ה' השני יעשה עולה וטעו המגיהים טעות גדול דלאו גבי עולה ויורד מיתניא אלא גבי פר לוים בפרשת בהעלותך וכן הוא ש"ס ערוך בהוריות וכבר תמה מהרש"א שם על פירש"י בתמורה ועי' ברש"י בחומש שם וצריך להגיה ואת השני יעשה חטאת כו' וזה הוא האמת: שאלה כה בח"מ סי' ל"ו בש"ע כיצד בודקים הדבר אומרים להם ב"ד כשראיתם דבר זה באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד כל מי שאומר להעיד באתי מפרישים אותו כו' ואם הי' כל העדים כשרים אחד שנתכוון להעיד ואחד שלא נתכוון להעיד וראה הדבר וכיון עדותו חותכין הדין ע"פ עדותו וכתב הש"ך ס"ק ד' כל מי שאומר להעיד באתי כו' בדרכי משה וסמ"ע בשם תשובת הרשב"א סי' א' קפ"ט דאם הראו בעצמם בשעת ראיה שכוונו להעיד כגון שהתרו בו כל העדות נפסל בשבילן עכ"ל ולחנם כתבו כן בשם תשובת הרשב"א שהוא משנה ערוכה ואימתי בזמן שהתרו בהן כו' וכן הוא בפי' רש"י ושאר מפרשים גם לא הוי להו להביא דין זה דהתראה לא שייכי רק בדיני נפשות ודיני נפשות לא שייכי האידנא עכ"ל וראיתי בספר חדש הנקרא בשם עטרת צבי שכתב על דברי הש"ך וז"ל ולי נראה דיפה כתבו הרשב"א וד"מ וסמ"ע דין זה ונעלם מעיני הש"ך מה שכתב הר"ן וז"ל תתקיים עדות בשאר ואפילו התרו בהן ואמרו לאסהודי אתינן אינם נפסלים הכשרים בשביל הפסולים ורבי פליג ואמר לא שנו אלא בזמן שהתרו בהם וגלו דעתן העדים אם באו לראות או להעיד כדמפרש בגמ' ואמרו לאסהודי אתינן ובכי האי אפילו בדיני ממונות פסול ויש מפרשים בזמן שהתרו בהם כשהתרו כל העדים כו' עכ"ל נמצא לפי' ראשון שפירש שהתרו בעדים מהני לגבי דיני ממונות וזה פי' של הרשב"א כפי' ראשון והאי תיבת בו ט"ס וצ"ל בהן וזה ברור עכ"ל העטרת צבי והנה בקראי הדברים האלה עמדתי מרעיד שנטל עטרה לעצמו להשיג על הש"ך ודמי ההוא מרבנן כמאן דלא גמיר אינש שמעתתא ומהגהתו שהגי' בדברי הרשב"א ניכר שלמד פי' זר בדברי הר"ן והוכרח להעלות פילי בקופ' דמחטא ולדעתי חוץ לכבודו שלא הבין דברי הר"ן על בוריו ודברי הר"ן הם לקוחי' מדברי התוס' דבמתניתין תנן רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש ובגמ' היכי אמרינן להו למיחזי אתיתו או לאסהדי אתיתו כו' עי' ריש פ"ק דמכות דף ו' ע"א וכאן כל בר ביה רב שואל מאי פריך המקשה היכי אמרינן להו הלוא זה מבואר במשנה אימתי בזמן שהתרו בהן א"כ שואלין אותם אם התרו או לא התרו והתוס' הרגישו בזה וכתבו בד"ה היכי אמרינן להו קאי אדיני ממונות בשלמא אדיני נפשות לא קשה היכי אמרינן כו' דניחזו אנן אם התרו בו קרוב או פסול אם לאו אלא פריך אדיני ממונות דליכא התראה עכ"ל הרי שפירשו התוס' פי' זה אפילו למאן דמפרש בדברי רבא הכי אמרינן להו לעדי קרובי' ופסולים שאילנן ובד"ה לאסהודי כתבו התוספות בשם רבינו חיים כהן דאמרינן לעדים כשרים לאסהודי אתיתו עם הפסולים וצריכין אנו לומר שגם הפסולים התרו בהם וזה פירוש הר"ן במה שכתב תתקיים העדות בשאר ואפילו התרו בהם ואמרו לאסהודי ר"ל שני מיני עדות התרו בהם בדיני נפשות ואמרו לאסהודי בדיני ממונות וזה שמסיים ורבי פליג ואמר לא שנו אלא בזמן שהתרו בהן וגלו דעתן העדים אם באו לראות או להעיד כדמפורש בגמ' ולישני דמתניתן וש"ס נקטי דהיינו בדיני נפשות התראה ובדיני ממונות להעיד או לראות ומסיים כדמפרש בגמרא ואמרו לאסהודי קא אתינן ובכי האי גוונא אפי' בדיני ממונות פסול ר"ל דאפילו בדיני ממונות דלא שייך התראה מ"מ אם אמרו הקרובים לאסהודי קא אתינ' אבל התראה בדיני ממונות לא עלה על דעת אדם מעולם שבדיני ממונות צריך התראה וגם נפלאתי מה שכתב העטרת צבי ולי נראה שיפה כתבו הרשב"א וד"מ והסמ"ע תמה אני במה שכתב שיפה כתב הרשב"א אטו הש"ך התפלא על הרשב"א הלא הרשב"א השיב על שאלה שנשאל בא' שקידש והי' במסיבה קרובי' והשיב הרשב"א שלעולם אין הכשרים נפסלים מחמת קרובים אלא באחד משני ענינים או שיהי' מזומנים מתחילה או שנתכוונו הם להעיד שגלו דעתם בכך כגון בדיני נפשות שהתרו הפסולי' גם הם בעוברי עבירה ובדיני ממונות ג"כ כשבודקין אותם עכשיו ואמרינן להו השתא למיחזי