פנים מאירות חלק ג כט

כמה שנים היתה רואה תמיד מחמת תשמיש תלינן ליה בדם בתולים אע"ג דעיקר מילתא דרב גידל אינו אלא בקטנה שלא הגיעה זמנה לראות היינו דוקא לענין שתהיה מותרת לבעלה אע"פ שהדם שותת עד שחייתה המכה התם הוא דקאמר דוקא בקטנה שלא הגיע זמנה לראות מותרת לבעלה כו' אבל בנערה אינו מותרת אפילו לא חייתה המכה אלא כפי שיעור שנתנו לה חכמים אבל מ"מ למידן מדברי רב גידל דכל היכא שרואה מחמת תשמיש תדיר בידוע שלא חייתה המכה וא"כ אפילו היא בוגרת תלינן בדם מכת בתולים לענין זה שלא תתגרש ושאינה צריכה בדיקת שפופרת כו' עכ"ל הרי להדי' דדוקא שלא תתגרש תלינן בדם בתולים אבל להתירה לבעלה לא עלה על שום פוסק ראשון ואחרון להתירה לבעלה והב"ח כתב שלדעת הרמב"ן והראב"ד אף היכא שתולה במכה אינה מותרת לבעלה ולא מהני לתלות במכה אלא שלא תתגרש אבל לא לטהרה לבעלה ומיהו למעשה כבר הסכימו אחרונים דאף בזמן הזה תולה במכתה ומותר לבעול על דם המכה ומה שכ' הרמב"ם בפרק י"א וכל זמן שתראה דם מחמת מכה הרי היא טמאה לא קאי אלא אמכת בתולים שהזכיר לפני זה אבל במכה אחרת טהורה לבעלה עכ"ל הב"ח בתשובה משמע מזה שכל זמן שתראה מחמת מכת בתולים אפילו בזמנים מחולפים הרי היא טמאה משום גזירת חכמים שטימאו דם בתולים וכבר כתבנו שבבוגרת יותר יש להסתפק בדם נדה בביאה שניה מביאה ראשונה וגדולה מזו נראה לי דאפילו בדקה עצמה בשפופרת ולא נמצא דם בראש המכחול דאז ברור דלאו מן המקור אלא מן הצדדים ואמרינן שם בדף ס"ה ע"ב דם נדה בא מן המקור ודם בתולים בא מן הצדדים אפ"ה טמאה לבעלה דהא גזרו על דם בתולים שתהי' אסורה לבעלה ומ"מ יש לצדד להקל באיסור דרבנן כיון דיש לספק שמא מן הצדדים בא משאר מכה ולא מדם בתולים והוי ספיקא דרבנן ולקולא: ונפלאתי מאוד על תשובת הב"ח שכ' בסוף עמוד ד' וז"ל ועוד דמאחר דאיכא למיתלי בדם בתולים אע"פ שאינו ודאי א"כ יש להתיר אותה שלא תתגרש מטעם ספק ספיקא חדא שמא לא בא הדם אלא מדם מכת בתולים ואפילו שלא מחמת מכת בתולים שמא לא בא אלא מן הצדדים ולא מן המקור עכ"ל ותמה אני דזה חד ספק הוא מה לי אם בא מן הצדדים מחמת מכה אחרת או מחמת מכת דם בתולים דנימא מן הצדדים קא אתי וכך הוי ליה למימר חדא שמא בא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא מכה יש לה במקור כללא דמילתא דאפילו להתיר אשה שלא תתגרש שלא תהיה דינה כאשה הרואה מחמת תשמיש יש לנו כמה פיקפוקים על היתר זה וכמו שכתב הט"ז והרב הב"י בעצמו והבה דלא להוסיף עלה דוקא שלא תתגרש אבל לטהרה לבעלה לא עלה על שום פוסק ראשון ואחרון ומי יכניס ראשו לחלק בגזירת חכמים ותמה אני על מכ"ת שרצה לחלק שלא גזרו אלא במילתא דשכיחי וכו' אבל אחר אותן ימים שאינן שכיח ברוב הבתולות שימצא בהם עוד דם בתולים לא גזרו ואם נמצא איזה בתולה שאחר אותו זמן יש לה עוד דם בתולים אוקמי אדין דברייתא דתולין במכה עד כאן לשון מכ"ת אתמהא טובא אטו מי ידעינן שאחר אותו זמן יש לה עוד דם בתולים אדרבה יותר יש לנו לומר שכבר כלו בתוליה אלא דמתלי תלינן שלא תתגרש ואיך יעלה על דעתו להתיר לבעלה בלי שבעה נקיים דהא ליכא מילתא דלא שכיח מבעל ולא מצא דם היה לנו לומר דלא גזרו חכמים בענין זה ואפ"ה אנו מטמאים אותה מטעם דשמא ראתה דם בתולים וחפוהו ש"ז ק"ו כאן שראתה בודאי יש לחוש להסתפק בדם נדה נהי דאנו מקלינן לגבה שלא תתגרש ותלינן שראתה בודאי דם בתולים איך נטהר אותה לבעלה בלא ז' נקיים ופשוט וברור דזה הוי בכלל גזירת רבותינו שטימאו לדם בתולים וממילא אין אנו צריכין להאריך בפילפולין ולסתור דבריו כי דחוים הם מעיקרא דדינא וסתירת זקנים בנין הוא שלא לזוז מפסק הלכה שהיא טמאה לבעלה עד שתמנה ז' נקיים ודי לנו להקל שלא תתגרש הנראה לפי עניות דעתי כתבתי היום יום א' ח' טבת תצ"ה לפ"ק: נאום מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם פה ק"ק א"ש. שאלה כב מהרב מק"ק קראקא וזה לשונו. בדבר האשה פלונית שיצא קול ענות פה ק"ק חמעלניק בהיות בעלה במדינה אחרת שהיא הרה לזנונים וכריסה בין שיני' ומחמת בושה ברחה האשה הנ"ל ולא שאלו את פיה איך היה המעשה וכהיום בא לפני בעלה וגביות ב"ד בידו ממדינות שלעזיא כי שם מצא אבידתו ושאלו הב"ד בחרם ובשבועה כאשר מבואר באריכות בב"ד האיום ושאלו הב"ד בחרם ותוכן הדברים היה שנעשה לה באונס בעת השינה בדרך ומחמת עיפות הדרך חטפתה שינה ולא הרגישה בעת שבא עליה אדם והפציר בי בעלה לעיין בשריותא להתיר לו לדור עם אשתו הנ"ל כי הוא מאמין לדבריה שנעשה באונס ומעיד עליה שלא ראה שום דבר מכוער מיום חתנותה רק תמיד היתה מהנשים הכשירות וגם עתה לא יצאה מחזקתה והמעשה נעשה באונס כן הוא תוכן דבריו של הבעל ותוכן הב"ד והשיב הרב הנ"ל וז"ל הנה בודאי מן הראוי הרה לעיין הטיב ולצדד בזכות האשה הנ"ל למצוא צדדים וצדי צדדים היתר כמבואר בש"ע סי' קט"ו האשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה אמתלא לדבריה למה אמרה כן נאמנת מכש"כ הכא שלא אמרה לבעלה טמאה אני ולא לשום אדם אף שיש לחלק דשאני הכא שכריסה בין שיניה ואינה צריכה לומר טמאה אני אך כהיום שהוא אומרת שנעשה באונס מן הראוי להאמין לה ואף אם היה סוף ביאה ברצון כי לא סגי בלאו הכי שלא תרגיש בהוצא' זרע היורה כחץ שהרי נתעברה מביאה זו א"כ מוכרחי' אנו לומר שהיה יורה כחץ ואיך לא תרגיש אך אמינא אף אם תרגיש לבסוף יצרה אלבשה כמבואר בגמ' והעיקר הוא שהבעל מאמין לדבריה ומחפה עליה ומבואר בש"ע סי' קע"ח בהגה' שהכל תלוי בנאמנת הבעל ואף שיש לי הרבה דברים לפלפל בענין דינים בהגה' סי' הנ"ל וכעת אין פנאי ואין הזמן גורם לעיין בזה אך סוף דבר שתלוי הכל בבעל ובגוף הדבר אני מסופק אם זה מקרי אונס כי לפי דברי מהר"ם מינץ לא מיקרי אונס רק בשדה וכל שלא יצא שם אונס בעיר אינו מקרי אונס דרך כלל דין זה צריך עיון גדול בש"ס ובפוסקים קמאי ובתראי ומאפס הפנאי והטירדות ורשות אחרים עלי אי אפשר לעיין בהם על שעה חדא ולטייל בהם ארוכות וקצרות לצדד לאיסור ולהיתר כמראה אופן לכל צד ועצתי אמונה שישים הבעל למדבר פניו לילך אל ההורים ומורים על כסא הוראה סמוך למדינה הנ"ל והם יעיינו בשריותא דאתתא הנ"ל אם יהיה לה היתר ואין לסמוך על דעתי כלל כי לא ירדתי לעומקא דדינא לא לאיסור ולא להיתר ואל יאשימו עלי אשמה חלילה שאני חושך עצמי מן הדין זה שנראה בעיני הדין מרומה ומרמה בפי האשה במה שאמרה שנאנסה בשינה חלילה לי לעשות כן מאתי היה ראוי לפתוח בדבר הלכה ולהציע דברי לפני גדולי הדור אם יסכימו עמי כדרכי תמיד אך הכרח לא ישובח ולא יגונה הטירדא הגדולה המוטל עלי ועי' בתשובת הר"ם מלובלין סי' פ"א ומהרש"ל ל"ג ותשובות הגרשוני נ"ג והב"ח סי' פ"ח ושם מבואר כל מה שנוגע לענין זה ישמעו חכמים ויוסיפו לקח כאשר יורו המורים המאורות הגדולים המפורסמי' בהוראה על פיהם יצאו הזוג הנ"ל ועל פיהם יבואו ולא לנטות ימין ושמאל ודי בזה כ"ד הטרוד על התורה ועל עבודה. היום יום ו' לסדר הואיל משה באר את התורה בשבעים לשון ה' אב תנ"ג לפ"ק פה ק"ק חמעלניק: נאום הקטן שמואל שמעלקי חונה בק"ק קראקא והגליל יע"א: תשובה יען שהבעל הנ"ל למ"ד פה בישיבתי ובעוברי ממדינת פולין בשנת תצ"ג קודם ר"ה דרך מדינות שלעזי' בהיותי במלון הפיג אותו תלמידי הנ"ל בכה והתחנן לפני לעיין בדבר זה אם יש תרופה למכתו כי קשה עליו לפרוש מאשת נעורים ולעשות פירוד בין הדבקים ומסר לידי תשובה הנ"ל ואמרתי דבר זה צריך תלמוד ואם אזכה אי"ה לבוא לשלום לבית מנוחתי מקום חשוב ד' אמות של הלכה אראה לעיין בדברי הרב הנ"ל ובבואי לביתי קראתי ושניתי בדברי הרב הנ"ל ומה מאוד תמוהים לי דבריו שמתחילה רצה לצדד להתיר מהא דאיתא בש"ע סימן קט"ו באשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה למה אמרה תחילה טמאה אני דנאמנת ופשיטא הכא דמעולם לא אמרה טמאה אני דנאמנת וחזר וטען דשאני הכא שהרי כריסה בין. שיניה ותמה אני דקרי ליה מאי קרי ליה ויותר תמוהים דבריו לאחר שתבר גזיזיה בעצמו וכתב דשאני הכא שכריסה בין שיני' כ' אך כהיום אומרת שנעשה באונס מן הראוי להאמין לה עכ"ל לא ידעתי מאין הרגלים מאיזה טעם מצא להאמין לה כיון שכתב שכריסה בין שיניה והבעל הי' במרחקי' הכל יודעים שזינתה א"כ מהיכי תיתי להאמין לה בלא מגו וגם מה שסיים וכתב והעיקר שהבעל מאמין לה לדבריה ומחפה עליה ומבואר בש"ע בסי' קע"ח בהגה שהכל תלוי בנאמנת הבעל עכ"ל נפלאתי מאוד מה ענין זה לזה לסימן קע"ח בהגה דהתם מיירי שעד אחד אומר שזינתה או היא אומרת שזינתה בזה מחלק רמ"א אף לדעת דס"ל דנאמן לומר שמאמין לדברי העד או לדבריה מ"מ בזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש בעל כרחה אינו יוכל לומר שמאמין לדברי' אבל בנ"ד שהכל יודעים שזינתה א"כ אין הדבר תלוי בנאמנת הבעל כלל להאמין לה לקולא להתיר איסור דאורייתא וביותר לא הבנתי לשונו שכתב והעיקר שהבעל מאמין לדברי' ומחפה עליה הני תרי לישני סתרי אהדדי דאי מאמין לה אינו מחפה עליה ואי מחפה עליה משמע שלא כדת א"כ אינו מאמין לה וגם מה שמראה מקום מתשוב' עבודת הגרשוני והב"ח אין ענינם לכאן דהם לא דיברו אלא אם הבעל מאמין לדברי העד או לדברי' לחומרא שנטמאה אבל לקולא להאמין לה במקום שאין לה מגו לא שמענו מהם דבר וגם מתשובת מהר"ם לובלין סי' ס' לא ידעתי שום רמז ורמיזה מזה ואם באנו לומר שנתכוון למה שכתב שם דרוב בנין ורוב מנין של הפוסקים סבירי להו דאין האשה נאסרת בלא עידי טומאה ממש ולא בעידי כיעור לא ידעתי בזה שום צד היתר דהא בכתובות דף ט' אמרינן, דאף דאין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים דפתח