פנים מאירות חלק ג כח

ולא ברכה מעין ג' אע"ג דחיטה כתיב בקרא כיון דאין אכילתה חשובה כל כך לא חשיבי ברכה לברך עליו מעין ג' וכן כתב בה"ג ור"ת הגיה במחזור שלו דמברך לאחריה בורא נפשות ומסיים ונכון להחמיר שלא לאכול חיטין או שלקות בעינייהו אם לא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה ואמרינן בירושלמי דפירקן דרבי נחמי' בעי הדין דאכיל סולת מהו מברך בסופו אמר ר' יוסי ולפני לא אכיל סולת ר' ירמיה מיומה לפי שהיה מסופק בברכה אחרונה שאם היה מסופק בברכה ראשונה היה יכול לברך שהנ"ב דתנן על כולם אם אמר שהנ"ב יצא אבל בברכה אחרונה אין לו לברך אלא ברכה שנתקנה עכ"ל ומטעם זה כתב הט"ז בסי' ר"ח בדוחן ואורז דכתב הרי"ף שעל דוחן מברך שהכל והשיג על הפוסקים שכתבו שירא שמים לא יאכל דוחן ואורז אלא בתוך הסעודה כיון שאין הספק אלא בברכה ראשונה א"כ יברך שהכל וכן בצוקר בסי' ר"ב שכתב הטור בשם הרמב"ם שכל הגאונים כתבו שמברך עליהם בורא פרי אדמה ויש אומרים בורא פרי העץ והרמב"ם רצה לומר שמברכין עליו שהכל וכתב הטור שאפשר להשיב על דבריו וכתב הב"י מ"ש הטור ואפשר להשיב על דבריו דברי טעם הם ואעפ"כ כיון דפלוגתא היא לברך שהכל עדיף דעל כולם אם אמר שהכל יצא עכ"ל הרי שאף לענין עיקר הדין היה לברך בורא פרי האדמה אפ"ה חש הב"י לפלוגתא וכתב שראוי לברך שהכל להוציא נפשן מפלוגתן וא"כ ביין מבושל כתב הטור שרבו הדעות הרב רבי' שמעי' ורש"י סבירא להו דמברכין עליו שהכל וכן כתב הרב ר"י גיאות וכן כתב רב האי גאון והרמב"ם כדעת הגאונים שאין מקדשין עליו וכן הביא הרא"ש בפרק המוכר פירות בשם רב צמח גאון שאף בורא פרי הגפן אין מברכין עליו וא"כ למה לא חש רבינו והרב הב"י לגאוני עמודי עולם כאלו להוציא נפשן מפלוגתא ולברך על היין מבושל שהכל דיוצא אליבא דכ"ע: ועוד כיון דעיקר פלוגתייהו משום דרש"י ושאר גאונים סבירא להו דנשתנה לגריעותא והתוספות ס"ל דנשתנה למעליותא ויש סתירה לדבריהם מהא דפ' שני דתרומות דאין תורמין מן מבושל על שאינו מבושל משום דאין תורמין מן הרע על היפה אלמא מבושל הוי רע וכתב הרא"ש שבירושלמי פריך מההיא מתניתן אמתניתן דסוף תרומות דתנן אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא דכ"ע עלוייה עלייה דאפילו רבנן לא קאמרי אלא מפני שממעטו אבל מודו שמעלי' עילוי בכך ומשני כאן בכהן כאן בבעלי' ורצה הרא"ש לפרש הא דאמר אבל לא מבושל על שאינו מבושל היינו בבעלים לפי שהן תורמין לפי המדה שהיה מן היין קודם שבישלו והכהן חפץ יותר ברבויי היין בלא בישול לכך חשיב ליה רע לגבי כהן וגם יש אנשים שאינן יכולים לשתות יין מבושל לפי שמחמת חזקו כואב לו בראשו הילכך חשיב רע לכהן אם אין דרכו לשתותו עכ"ל הרא"ש אבל אין פירושו מוכרח שראיתי בתוס' יו"ט שמפרש הך דירושלמי דמשני תמן תנינן בבעלים צריכין לתרום מן היפה והכא בכהן דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו אבל בבעלים צריכין לתרום מן היפה דשאינו מבושל יפה לשתי' ולא חיישינן במתקיים הרי להדיא שמפרש שיין מבושל אינו יפה לשתות כמו שאינו מבושל וע"כ צריכין אנו לפרש הא דאיתא בירושלמי בערבי פסחים ובשקלים דיוצאין ביין מבושל דס"ל דאף דנשתנה לגריעותא מברכין עליו בפה"ג ואנן סבירא לן כתלמודא דידן דכל שנשתנה לגריעותא נשתנה ברכתו והתוס' בפרק כיצד מברכין דף ל"ח ע"ב ד"ה משכחת ליה בתומי וכרתי כתבו דיין מבושל טוב כמו חי ומטעם זה מברכין על יין מבושל בפה"ג אבל כבר כתבנו שפשט' דמתניתן דפ' ב' דתרומות משמע שנשתנה לגריעותא והדרא קושי' לדוכתא על רבינו הטור והב"י למה לא כתבו שבמקום פלוגתא לברך שהכל כמו שהכריע הב"י בברכת צוקר: ונראה לי לומר דשאני הכא דתיקונו הוי קילקולא דאי היה מברך שהכל על יין מבושל אתא לקלקולא בברכה אחרונה לברך בורא נפשות ולרוב פוסקים מחויב לברך על הגפן ברכה אחת מעין שלש ולפי שנראה להרב הב"י רוב הדעות דמברכין על יין מבושל בפה"ג הניחו על הדין שהלכה כרבים כדי שלא יבוא לידי קילקול בברכה משא"כ בצוקר ובדוחן ובאורז שאין חילוק בברכה אחרונה אלא בברכה ראשונה לכך הכריעו לברך שהכל דיוצא לכל הדעות: אבל אכתי לא נייחא דעתן למשנת חסידים וכמו שר' ירמיה לא אכל סולת כל יומי משום דנסתפק בברכה אחרונה דאלו ברכה ראשונה היה יכול לברך שהכל וכתבו הפוסקים והש"ע דגרעיני חיטי לא יאכל אלא בתוך הסעודה משום ספק ברכה אחרונה ה"נ ביין מבושל אלא שמ"מ נראה לי לחלק בשלמא גבי גרעיני חיטי יש לומר דלא תיקנו רבנן כלל ברכה מעין ג' על אדמה ועל פרי אדמה וא"כ אינו יוצא בברכה שלא תיקנו רבנן אבל גבי גפן דתיקנו רבנן ברכה מעין ג' א"כ בדעבד יוצא אף להנך פוסקים דסבירי להו דמברכין על יין מבושל שהכל מ"מ בדעבד מודו הן לענין ברכה ראשונה הן לענין ברכה אחרונה על הגפן דיוצא בדעבד מידי דהוי אם ברך על ענבים בפה"ג דיצא וכן בברכה אחרונה על הגפן דיצא בדעבד כנזכר בש"ע סי' ר"ח סי' ט"ו ה"נ דכוותיה אך היותר טוב לברך תחילה על דבר שברכתו שהכל ויתחייב בברכה אחרונה בורא נפשות וגם יברך על היין מבושל תחילה בפה"ג ולבסוף על הגפן ואז יוצא לכל הדעות לכתחילה כן נראה לי לישב דברי הב"י: ובדבר שנשאל מכ"ת בבתולה בוגרת שנשאת ולא פסקה לראות דם מביאה ראשונה ואילך תמיד היא רואה דם בקינוח בעד שאחר תשמיש וזה כמו ארבע חדשים שלא פסקה ויש לה תמיד צער בתשמיש וכואב לה וזו אף לדעת רמ"א בי"ד ס"ס קפ"ז לא היתה בכלל רואה מחמת תשמיש אלא יש להסתפק אם טהורה היא לבעלה אם נדמה זה לשאר מכה שתולה בה הדמים וטהורה היא לבעלה או נימא כיון דעיקר התירה לקיימה תחת בעלה משום דכל ראיות מחזקינן בדם בתולים ובעיקר דין בתולה שנשאת אין לה היתר דמים אלא בועל בעילת מצוה ופורש והוית כנדה גמורה לכל דבריה ולא עדיפא הני דמים דתלינן בבתולים מעיקר דם בתולים וכן משמע לשון הרמב"ם בפ' י"א מהל' איסורי ביאה כו' אמנם יש לומר כיון דאיסור דרבנן הוא כמ"ש הרא"ש ריש פ' התינוקת יש לן לומר לא גזרו חכמים אלא במילתא דשכיחי דהיינו היכי שהדמים מצוים בכל הבתולות קטנה לפי קוטנה וגדולה לפי גודלה כפי שיעורין השנוים במתניתן ריש פי' התינוקת לא הגיע זמנה לראות עד שחייתה המכה כפי' רב ושמואל ובהגיע זמנה לראות ולא ראתה ד' לילות ובכבר ראתה כל הלילה כו' אבל אחר אותן זמנים שאינם שכיח ברוב בתולות שימצא בהם עוד דם בתולים לא גזרו ואם נמצא איזה בתולה שאחר אותו זמן יש לה עוד דם בתולים אוקמוה אדין דברייתא דתולין במכה ואין לך מכה גדולה מזו כמ"ש הרא"ש וטהורה היא לבעלה עכ"ל מכ"ת: ומה מאוד תמוהים דבריו כלפי לייא דהא לדינא דש"ס דבוגרת שראתה אין לה אלא בעילת מצוה ובלא ראתה לילה אחת ומפרש הר"ן לפי שהבוגרת נתמעטו בתוליה הלכך ודאי בלילה אחת כלו כולם: אבל ראתה כיון דשכיחי בה דם טפי אין נותנים לה אלא בעילת מצוה עכ"ל הרי להדיא דבוגרת שראתה אף לפי המשנה אחר בעילת מצוה טמאה משום נדה וא"כ ק"ו מה בתחילת ביאה דודאי ראוי לתלות בדם בתולים ואין חשש כלל דילמא דם נדות כמו שכתב הרא"ש וז"ל נ"ל טעם חומרא זו בשביל שנחוש שמא יצא דם מן המקור עם דם בתולים ואפילו באשה גדולה למה נחוש הא אמרינן לקמן דאפילו אשה שהחזיקה רואה דם מחמת תשמיש אם יש לה מכה תולה במכתה ולא חיישינן שמא יצא דם המקור עם דם מכתה ואין לך מכה גדולה מזו שנבעלה ויצא ממנה דם בתולים אלא טעם חומרא זו משום דבעילת מצוה לכל מסורה כו' הרי להדיא בביאה ראשונה הסברא ודעת מכרעת שהוא דם בתולים ואין ספק כלל לומר שהוא דם מן המקור ואפילו הכי נמנו רבותינו ואמרו אין לה אלא בעילת מצוה ופורש וגזרו אפילו בתינוקות שלא הגיע זמנה לראות כמו שכתב הרא"ש וא"כ איך יעלה על דעת אנושי להקל בבוגרות שראתה ואחר כמה ימים ראתה דם מחמת תשמיש שלדינא דגמ' היתה אסורה עד שתמנה ז' נקיים משום דשכיחי דמים ובלילה אחת כלו כל בתוליה וכל מה שתראה אח"כ מחמת תשמיש טמאה אף לפי' המשנה ונהי דאנן מקילינן שלא לאסרה על בעלה כל זמן שרואית מחמת תשמיש אבל מ"מ אפילו לדינא דמשנה טמאה משום נדה איך יעלה על דעת לטהרה לבעלה בלי טבילה ובאמת אף להתיר שלא לגרשה אין לנו ראי' ברורה מהש"ס וכבר שדו בי' נרגא הט"ז וכתב שאין שם להגיע זמנה לראות וכל שכן אם ראתה בבית אביה קודם הנישואין שאין שיעורה אפי' לדין המשנה רק בעילת מצוה ממילא אח"כ כלו בתוליה וא"כ מנא לן שתהיה עוד אח"כ בתולה כל שאין ידים מוכיחות לזה וכתב מטעם זה כתב הב"י דמסתפינ' להקל להתיר אלא א"כ שיהיה ידים מוכיחות שהוא דם בתולים ועפ"ז כתב רמ"א דוקא שאין לה צער כלל אבל אם יש לה צער ידים מוכיחות דתלינן בדם בתולים ועל כל פנים הדעת והחוש מכרעת שבבעילה שניה בבוגרת שראתה או לא ראתה לאחר לילה ראשונה יש חייש יותר לומר דם נדות הוא מביאה ראשונה וכיון דגזרו רבותינו לטמאות הדם בביאה ראשונה ק"ו בן בנו של ק"ו בביאה שניה נהי דלא אסרינן אשה על בעלה משום תקנת בנות ישראל אבל לטהרה לגמרי לבעלה בלא ז' נקיים לא עלה על שום פוסק בעולם ולא דמי למכה דאשה נאמנת לומר מכה יש לי באותו מקום דודאי דם מכה הוא אבל הכא אפילו לדינא דש"ס לא הוי בבירור דם בתולים ובביאה ראשונה הוי בבירור דם בתולים ואיך יעלה על דעת לומר בביאה ראשונה גזרו לטמא דם בתולים ובביאה שניה ושלישית לא גזרו להתיר ספק כרת וזה מוקצה מן הדעת והיה נראה לי לומר הא דכתב הר"ן הא דאמרינן עברה לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה דמסתמא כיון שעברה לילה אחת בלא תשמיש אותה ראיה שראתה אח"כ בדם נדה מחזקינן מיהו כששימשה אח"כ וראתה מחמת תשמיש תולין בבתולים כל ראיה שתראה באותו יום והיינו דאמרינן בפ' התינוקות מעשה ונתן לה רבי ארבעה לילות מתוך י"ב חודש עכ"ל ומפרש גם דברי הרמב"ם כן ונראה לי ברור דדוקא בימי נערות קאמר דהא רבי נתן לה ארבעה לילות מתוך י"ב חודש מסיק הש"ס דיהיב לה אחת בימי קטנות ושלשה בימי נערות וליכא הכא בגרות כלל וכיון דכלו בתוליה יש לומר בזה מודה רב דלא תלינן אח"כ בדם בתולים. וראיתי בתשובות הב"ח שאלה פ"ג דף ס"א ע"ב ע"ד וז"ל ואפילו