פנים מאירות חלק ג כז

אם מצאו טעות אין למידן מהם כי הרבה סופרים בדורינו שאינם בני תורה ופוק חזי מאי עמא דבר אם צריכין להחליף היריעה כל המורים שוים להחליף שלשה יריעות בין לחוש ליריעה הקדושות שלא לגנזם יש לסמוך להתיר ס"ת כזה ראה וקדש הנראה לפע"ד כתבתי. היום יום א' ז' שבט תצ"ה לפ"ק: נאום מאיר: חזר השואל והשיב על דברי למאיר כשמש בצהרים רובץ בין המשפתים ומחזיק בעץ החיים ה"ה אמ"ו הגאון תפארת ישראל המופלא בהפלאות חכמים חכם לבו אמיץ כח דתורה עדיף וברי לבו כאולם יתענג על רוב שלום כבוד מהור"ר מאיר נרו. יאיר ויזרח עד גבול בנימן בצלצת: נתמלא כל הבית אורה בראותי כל יקר דבריו הנ"ל ובקראי שנים ושלש דלתות ערבה עלי הדברים מפז וכדרכמונים כי הם מיוסדים על אדני פז ויקרים מפנינים אעפ"כ לא אשתוק מקמי רבי אפילו לדבר זה ואדון לפניו בקרקע כתלמיד הצריך לגמרא ולסברא דרב ואל יהי' נראה לפניו כעזה ביותר כי תורה היא וללמוד אני צריך וראשון תחילה נאמר שתמה אדמו"ר על זה שעלה בדעת הפוסקים שאם נדבקו רגל הה"י בגגת או שרצה לעשות ריש ועשה דלית הוי חוק תוכות מש"ס דשבת סוף פרק הבונה והוא מדברי המרדכי ריש הקומץ והן הן הדברים הנאמרים בר"ן סוף פרק הבונה בשם חידושי רשב"א אבל לא כן דעת הר"ן שכתב על דברי הרשב"א וז"ל ולי נראה דאין מכאן ראיה דגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות כל היכא דהוי מלאכה מחשבת מחויב שהרי אפילו מחק על מנת לכתוב חייב אבל במידי דבעי כתיבה דליהוי כתיבה כה"ג אין וכו' עכ"ל וסברא נכונה היא זו וכך עלה בתחלה במחשבתי לתרץ תמי' דאדמ"ו אבל מסתפי הייתי לומר מסברא דנפשאי עד שמצאתי לי און מדברי הר"ן ובא"ח סי' ל"ב הביא הב"י המרדכי הנ"ל וז"ל כתב המרדכי בהקומץ דלא מהני אם מפרידה בסכין ואח"כ כתב שחזר בו הר"ן והכשיר והגאון מהר"י קולן כתב דלא מהני וכדברי הר"ן הראשונים וכן כתב האגור וכן כתב הרשב"א בתשובה רגל הקוף הדבוק גוררין הרגל וחוזרין וכותבין וכן כתב בתשובת הרמב"ן ובת"ה עכ"ל ואני הגעתי לרואה עוד בהגהות מיימוני וברא"ש ובשלטי גבורים בשם הגאונים אחרים שכתבו כדעת כל הגאונים הנ"ל הרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים בחדא שיטה קיימא חוץ ממרדכי וא"כ הוא יחיד לגבייהו וניחא לפרש הגמ' דסוף פ' הבונה כדמפרש הר"ן מלומר דאשיתמטי' לכל הגאונים הנ"ל גמרא דהבונה וגדולה מזו דהא הר"ן בשם חידושי הרשב"א כתב דסבירא ליה כדעת המרדכי וב"י כתב בשם תשובה להרשב"א שסבירא ליה ככל הני הגאונים דלעיל א"כ ע"כ צ"ל שחזר הרשב"א בתשובה ממה שכתב בחידושיו כי היכי דלא תיקשי דברי עצמו אהדדי וכהאי גוונא מצינו בכמה דוכתא ומה שרוצה אדמ"ו להכשיר מטעם ספק ספיקא כיון שהוא פלוגתא דרבוותא ואמת שס"ס כזה מצינו גבי דרוסה סוף סי' נ"ז בהגהות של רמ"א אבל הש"ך שדא ביה נרגא וכתב שאין להתיר ספק ספיקא כזו רק בדרוסה כיון שיש בלאו הכי צדדים להתיר ולא במקום אחר ובודאי בלתי ספק אצלי הואיל שיצא מפי אמ"ו שיש לו ראיה ברורה ונכונה לסתור דברי הש"ך ומי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה בצלו צל החכמה לשמוע דברי עתיק יומין מפיו הקדוש הנטיעים כמסמורות ולשון של זהורית המזהירים כזוהר הרקיע דברי תלמידו המתאבק בעפר רגלו ומתאוה לשתות מבורו באר מים חיים. תשובה שהשבתי שנית כתבו קבלתי ובאתי להשיב שנית מדברי סופרים על ראשון ראשון שהביא דעת הגאונים ראשונים שפסקו דלא כמרדכי ודוחק לומר דאשתמיטת' לכל הני גאונים גמר' דהבונה כו' הנה גם אנכי ידעתי מדברי הר"ן והרשב"א ומתירוצם וזה לך האות שכתבתי בספרי בחלק ראשון שאלה ס"ו דף ע"ט ע"א בד"ה ועוד יש לי תמי' כו' אלא שלא רציתי להאריך כי השליח היה נחוץ לדרכו גלל כן קצרתי ולא כתבתי אלא שמצאתי במרדכי בהוכחתו בפירוש וזה לא הבאתי בספרי הראשון ואעתיק לך בקיצור דברי שכתבתי על דברי הר"ן וז"ל ולי נראה דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות כל היכי דהוי מלאכה מחשבת מחייב שהרי אפילו מוחק ע"מ לכתוב חייב אבל במידי דבעינן כתיבה כי האי גוונא אין לנו ואני כתבתי וז"ל ואני בער ולא אבין במאי דקאמר כל היכא דהוי מלאכה מחשבת מחייב א"כ לדבריו הכותב בשמאל נמי לחייב משום דהוי מלאכת מחשבת אלא ע"כ משום כיון דאין דרך כתיבה בכך בטל דעתו ומחשבתו וכן במוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות חייב כי זה תיקונו כמו קורע ע"מ לתפור אבל במה שכתוב ואינו מתקן הספר בכך אף שמתכוון לזה מ"מ יהיה פטור דלא תיקון מידי כו' יעויין שם באריכות ואין ספק לי שהר"ש חזר מדעתו הראשונה ובטל דעתו מחמת הני קושיות לא ניחא ליה בתירוצו של הר"ן ואין ספק לי למי שלומד תורה לשמה יודה לדברי אף שגדולי ראשונים. אמרו מ"מ האמת עד לעצמו שנראי' דברי המרדכי והוא היה גדול בדורו מגדולי אחרונים גם הר"נ חזר בו ושכנגד חלוק על הר"ן ומסתברא טעמי' ולאו קטלי קני באגמי הוו וגם מדברי רש"י נמי משמע כוותייהו דנקט לתיקון הספר הצריך לזה ש"מ דאי לאו הספר מיתקין בזה לא מחייב ומה שהביא מכ"ת שכתב הב"י בא"ח סי' ל"ב וז"ל וכן כתב הרשב"א בתשובה רגל הגוף הדבוק גוררין הרגל וכן כתב בתשובה להרמב"ן סי' ר"ל והקשה מכ"ת דברי הרשב"א בחידושיו לדברי הרשב"א בתשובה וכתב מכ"ת ע"כ צריך לומר שחזר הרשב"א בתשובה ממה שכתב בחידושיו כי היכי דלא תיקשי דברי עצמו אהדדי וכה"ג מצינו בכמה דוכתא והנה בתשובת הרשב"א ותשובה להרמב"ן דא ודא אחת היא כמו שכתב הב"י בהקדמה שלו כל מקום שכתב תשובה להרמב"ן הן הן דברי הרשב"א אבל מכ"ת החליט זה שדבריו בתשובה עיקר ואני אומר איפכא דהא כתב הב"י בח"מ סי' ע"ב דומה לזה בדברי הרא"ש גבי מלוה על המשכון אי הוי שומר שכר או לא שדבריו בפסקיו סותרים לדבריו בתשובה דנקטינן כדברי הרא"ש בפסקיו נגד דבריו בתשובה ונראה לי טעמו משום דבפסקיו בירר טעמו וירד לעומקא של הלכה עם תלמידים ולכך נקטינן כוותי' א"כ י"ל בדברי הרשב"א נמי שנקטינן כדבריו בפסקיו נגד דבריו בתשובה אך בי"ד סי' ר"א גבי ארבעים סאה שהמשיכו לתוך כלי הקשה ג"כ דברי הרא"ש בפסקיו אדברי הרא"ש בתשובה וכתב הב"י ואפשר לומר דהתם לאו כללא כייל לכל מקום שדבריו בתשובה סותרים לדבריו בפסקי' דנקטינן דבריו בפסקי' עיקר אלא בההיא תשובה דוקא שהי' יודע שדבריו בפסקיו היו אחרונים לה שכבר השיב אותו תשובה כשכתב אותו דין בפסקיו עכ"ל וראיתי בתשובה חדשה זרע אברהם בחלק א"ה סי' י"א שבח"מ סי' קי"ו כתב בשם הר"י בן הרא"ש כשאני רואה פסקיו עם תשובותיו סותרים זה לזה הולך אחר הפסקים וכן הרש"ך וכ"כ מהרי"ט וגם ספר גבורת אנשים סי' ס' ובטור א"ה סי' קנ"ד גבי ניטמו בעיניו פסק הטור כהרא"ש בפסקיו ולא כתשבותיו ועכ"פ בדין הרשב"א עכ"פ מידי ספק לא יצאנו שחזר מדבריו בתשובה וכבר כתבנו שתירוצם מה שרצו לתרץ הוכחת המרדכי והרשב"א והר"ש לא נהירין ולא ברירין ולא שרירן ולא קיימן ואם כן אפילו היה יחיד לגבייהו כיון דמסתברא טעמי' נחשב עכ"פ לספק בפרט שהר"ש וגם הרשב"א ס"ל כן וכן משמע מדברי רש"י ראוי לצרף לספק וגם הרשב"א בתשובה לא כתב בפירוש דלא מהני גרירה להפריד הרגל אלא ממשמעות דבריו יליף וי"ל דהוא גופי' קמ"ל אף שמחדש הנקודה לגמרי דאין צריך למחוק הגג וזה פשיטא ליה דאם אינו מוחק כלל מן גוף האות אלא מפריד דכשר וכל זה ראוי לומר שלא יסתרו דבריו בתשובה לדבריו בחידושיו ומה שכתב מכ"ת שהש"ך בס"ס נ"ז חולק דלא אמרינן ספק ספיקא כזה בשאר איסורים גם אנכי ידעתי שהרי כתבתי שמצינו ספק כזה בכה"ג וקבעו הב"י בש"ע ורמ"א הסכים עם הב"י אף שלפעמים אחרונים חולקים עליהם מ"מ בשעת הדחק כדאי הם רמ"א וב"י לסמוך עליהם וכן מצאתי בתשובה אחת שנשלח לידי מקוסטנטינ' והבאתי בספרי בחלק שני שאלה קנ"ב דף צ"ו ע"ב בשם ספר שארית יהודה וז"ל כיון דהוי פלוגתא אי קברי נכרי' מטמאים או לא ואפילו לדעת ר"ת ליכא אלא איסור דרבנן ומספקא לן אם במקום מצוה כזו גזרו או לא הוי ס"ס ומותר ומפרש ואזל ס"ס שמא אין שם קבר ואת"ל יש שם קבר שמא הילכתא כהרמב"ם אפילו לדעת הרא"ש מותרים מס"ס עכ"ל ואף שזה ברור לכל בעלי הוראה דלא סמכינן אס"ס כזה באיסורי דאורייתא מ"מ במילי דרבנן ובשעת הדחק סמכינן אס"ס וכבר אמרו חז"ל דאפילו גבי טהרות כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק והנך גאונים שהבאתי שדעתם להכשיר כדאי הם לסמוך בשעת הדחק מלהצריך גניזה ג' יריעות הנכתבים בקדושה יש לחוש טפי מהפסד טהרות ומילי דרבנן הוא דמאי איסור תורה שייך כאן דאפילו מי שאין לו אלא ס"ת אחת אינו מצוה לכתוב אחרת דעכשיו בדורינו הכריע הש"ך בי"ד סי' ע"ד דאינו מצוה כלל לכתוב ס"ת אלא לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופרושיהן ואם משום ברכה ועובר משום לא תשא כבר הארכתי בתשובתי חלק ראשון סוף סי' ס"ו דברכה שאינו צריכה הוי מדרבנן וגם בשעת הדחק התירו לקרות בצבור בס"ת פסול ולברך עליו כנזכר בדברי רמ"א בא"ח סי' קמ"ג ש"מ דאין כאן איסור דאורייתא על כן אני אומר בטח כל כי האי מילתא לימרי משמאי בשוקי ובבראי דבנידון דידן נמי אמרינן ספק ספיקא כזו ולסמוך בשעת הדחק על הנך גאונים דמכשירין לגמרי ומסתברא טעמייהו הנראה לפע"ד כתבתי היום יום ג' ט"ז שבט תצ"ה לפ"ק. נאום מאיר חונה פה ק"ק א"ש: שאלה כא ארי עלה ונתעלה במעלות התורה בביתו פתוחי' שערי צדק ושערי אורה ה"ה בר אבהן ובר אוריין הרב הגדול כבוד מהור"ר ליב אבד"ק מ"ד יצ"ו: הנה כתבו קבלתי ובאתי להשיב על ראשון ראשון תחילה נאמר על אודות יין מבושל שכתבתי שיש לפקפק בברכתו אפרש שיחתי דהא בכוסס חטים כתב הרא"ש שיראה לו שיברך לאחריו בורא נפשות