פנים מאירות חלק ג כו

הבנים צריכין לטענה שאין קדימה במטלטלים דאף אם יהיה קדימה במטלטלים מ"מ לא שייך קדימה בשטר חצי זכר שנוהג עכשיו בנינו כי שטר ח"ז דינו כירושה וכן כתב בפירוש רמ"א בח"מ סי' רפ"א וז"ל הכותב לבתו שתקח לאחר מותו כחצי חלק זכר דינו כירושה דעלמא וב"ח וכתובה קודמין למתנה זו כו' ומיהו נראה לי דמה שנוהגין עכשיו לכתוב שטר חצי זכר לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק חצי זכר דפטור מן החוב צריך ליתן לה בכל אשר לו דעיקר הוא החוב ולכן צריך לקיים תנאי וכתב הסמ"ע ס"ק י"ד צריך ליתן בכל אשר לו ומיהו ג"כ דינו כירושה שגובין תחילה ב"ח וכתובה מנכסיו כנ"ל כיון דנפטרו מהחוב בחלק חצי זכר עכ"ל א"כ אין שייך קדימה בשח"ז וזה פשוט וברור לדעתי כבעות' בכיתחא כ"ד היום יום ה' ז' אלול תצ"ה לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: שאלה יח גיטין דף ל"ט ע"ב דתניא ר"ש אומר משום ר"ע יכול יהיה כסף גומר בה כדרך שהשטר גומר בה ת"ל והפדה לא נפדתה אורעה כל הפרשה ללא חופשה לומר לך שטר גומר בה ואין כסף גומר בה ופירש רש"י מדלא כתיב בסיפא לא ימותו כי לא נפדתה או חופשה כו' והכי קאמר קרא והפדה לא נפדתה פדויה ואינו פדויה הנחרפת לאיש כגון שפחה כנענית חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי כו' והקשו התלמידים איך קאמר והפדה לא נפדתה פדויה ואינו פדויה דהיינו חצי' שפחה וחצי' בת חורין דהא סתם פדי' בכסף או בשוה כסף ולר"ע אין כסף גומר כלל ואיך היא חצי' בת חורין וגבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין לקמן דף מ"א פליגי רבי ורבנן אי משחרר חצי עבדו דרבה סבר דמחלוקת בשטר אבל בכסף ד"ה ורב יוסף סבירא ליה דפליג בכסף אבל בשטר דברי הכל לא קנה ומוקי רבינא אליבא דר' יוסף מתניתן מי שחציו עבד כעבד של שני שותפים וא"כ לר"ש אליבא דר"ע דס"ל דאין כסף גומר בה כלל וא"כ איך קאמר פדויה ואינה פדויה שהיא חצי' שפחה וחצי' בת חורין הא אינה נפדה כלל אפילו כולה בכסף ונראה לי דהכי פירושה מדכתיב כי לא חופשה ולא כתיב או לא נפדתה דע"כ דוהפדה לא נפדתה בחציה שפחה וחציה בת חורין מיירי דהיינו שקיבל חצי הכסף וגם כתב לה שטר על החצי כדינה והא דכתיב אחריו או חופשה לא ניתן לה ר"ל חופשה כולה לא ניתן לה אלא חצי' שכתב לה שטר על החצי ומדלא כתיב כי לא נפדתה ר"ל לא נפדתה כולה אלא מקצתה ש"מ דאפילו נפדתה כולה ולא נכתב לה שטר הוי שפחה גמורה ועיקר קפידא כי לא חופשה ר"ל שלא נשתחררה כולה ימותו ששטר גומר בה ולא כסף כלל אפילו אם נתן כל הכסף ועי' בכריתות דף י"א ע"א דסבירא ליה לר"ע דהפדה לא נפדתה דמיירי בחצי' שפחה וחציה בת חורין אלא רבי שמעון דרש אליבא דר"ע אורעה כל הפרשה ללא חופשה ופי' הרא"ם בפרשת קדושים עירה כמו המערה מכלי אל כלי ששפך הכתוב כל כח השיחרור והיתר הנאמר בפרשת שפחה חרופה בשטר ואמר כי לא חופשה שכל זמן שלא חופשה בשטר לא יומתו עכ"ל ואני אומר שהוא מלשון גט המעורה דאמרינן בגיטין דף כ' ע"ב לא צריכי דמעורה ר"ל שהוא משוך למטה ולמעלה וכך פירושה הפדה לא נפדתה אורעה כל הפרשה ללא חופשת רצה לומר כאלו נכתב והפדה לא נפדתה וגם לא חופשה החצי אלא החצי נפדתה וחופשה וחייבי באשם ולא ימותו כי לא חופשה כולה אבל לא קאמר כי לא נפדתה כולה דש"מ דאפילו נפדתה כולה אינו יוצאת לחירות אלא שטר גומר בה הנראה לפי עניות דעתי כתבתי. שאלה יט באחד שאכל עוף ואח"כ מצאו בו אחד מי"ח טריפות אם צריך כפרה כתבתי בספרי בחלק שני משו"ת סי' מ"א דאין צריך כפרה והבאתי ראי' מתוספות דביצה דף כ"ה בד"ה אורח ארעא יעויין שם ועכשיו ראיתי שהוא משנה שלימה בפסחים פרק אלו דברים דף ע"א ע"ב שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור מחטאת משום דהוי אונס הרי בפירוש אי מצא טריפה בסתר פטור מקרבן חטאת משום דהוי אונס א"כ ה"ה לענין אכילה דפטור ואין צריך כפרה דאונס רחמנא פטרי' וזה ראיה ברורה שאין להשיב עליה. שאלה כ מווינא מהמופלא מהור"ר עזריאל כהן. מי יאיר לך מאיר עינים רובץ בין המשפתים ומחזיק בעץ החיים ה"ה אמ"ו הרב הגדול מופלא ומופלג גאון תפארת ישראל כבוד מהור"ר מאיר נ"י כאור הבהיר: אני אני השואל בשאלת תלמיד לרב שנמצא בס"ת ה"א וי"ו משם של ארבע נדבקים באמצע וגם הכרעים דה"א היה נוגעת בגגה ולא היה נראה כחית ומפני שקצת רואים היה נראה להם כח"ת אמרנו עכ"פ יגרר הסופר הדבק שבין הי"א לוי"ו אולי יוכר לעין כל בבירור אח"כ אם נראה כחית או לא ומתוך הגרר שגרר הסופר נפרד הכרעי' דה"א מגגה ומעתה נפל הספק אם היה הדביקים מדיו ומתוך שעיקם הסופר סכינו ועוקץ סכינו היה רחב קצת היה נפרדים כאחת ופסול משום חק תוכות אף להנראה להם כח"ת ומעתה אין לה תקנה או שמא לא היה הדביקים כלל מדיו רק מדבר אחר שהיה דבוק עליו ודין גרמא שנפרדים כאחת ילמדנו רבינו מה דינה של אותו ס"ת. ועוד שאלה אחת קטנה לפי הטעם ש"ע בסי' ר"פ ס"ג שכתב ס"ת שבלה ממנו יריעות אפילו אחת צריך להחליף שלש לפי שאי אפשר שיהי' אותם שמחליף דומות לגמרי לאחרות לכך צריך שיהי' לפחות שלשה ומינה נידון אף אם נפסלה היריעה מדביקות השם צריך להחליף שלש יריעות ובש"ע לא נמצא כלום ושאלתי פי הסופרים ואמרו שלא נהגו יורינו רבינו ויאיר עינינו בתורתו תורת אמת ומשפט צדק אשר הוא יורה ומי כמוהו מורה דברי תלמידו המתאבק בעפר רגלו ומתאוה לשתות מימיו ותורה היא וללמוד אני צריך עזריאל הכהן. תשובה אמרתי להשיב מפני הכבוד בדבר שאלתו שנמצא בס"ת ה"י ויו משם של ד' נדבק באמצע וגם הכרעי' דה"א נוגעת בגגה ולא היה נראה כחית ומפני שקצת רואים היה נראה להם כחית אמרנו עכ"פ יגרר הסופר הדבק שבין ה' לויו אולי יוכר לעין כל בבירור אח"כ אם נראה כחית או לא ומתוך הגרר שגרר הסופר נפרד הכרעי' דה"י מגגה ומעתה נפל הספק אם היה הדביקים מדיו ומתוך שעיקם הסופר סכינו ועוקץ סכינו היה רחב קצת הי' נפרדים כאחת ופסול משום חק תוכות אף להנראה להם כחית אין לה תקנה או שמא לא היו הדביקים כלל מדיו רק מדבר אחר שהיה דבוק עליו ודין גרמא שנפרדים כאחת ונסתפק מכ"ת מה דינו של ס"ת: הנה בוודאי לא נשבת מזכרו מה שפסק בש"ע בי"ד סי' רע"ו סי' י"א שכתב רמ"א ה' של שם שנגע כרעה בגגה אם נוגע ממש עד שנראה כחית מותר למחוק או לגרור הרגל ולתקנה אבל אם נוגעת רק מעט יש לספק בדבר אם מותר עכ"ל וכתב הלבוש שמחמת ספק יש לסלק היריעה וספק של מכ"ת דילמא לא היה דבק כלל מדיו רק מדבר אחר שהיה דבק עליו ע"כ אני מודיע לו דעתי שכל ימי הייתי מתמי' על זה שעלה בדעת הפוסקים שגרר כזה הוי כחק תוכות וכן מה שכתבו בא"ח סי' ל"ב סי' י"ז שאם טעה וכתב דלית במקום ריש אין תקנה למחוק התג ולתקן האות משום דהוי כחק תוכות וקשיא לי מהא דאיתא בסוף פרק הבונה תנא הגיה אות אחת חייב ופריך הש"ס כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינן רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דלית ועשאו ריש ופירש"י ובדבר מועט חייב הואיל וזה תיקון הספר ואם איתא דהוי כחק תוכות אין זה תיקון אלא קילקול הספר ודוחק לומר שלא מיירי הש"ס בס"ת אלא בשאר ספרים שלומדים בו תינוקות של בית רבן והנה חפשתי בספרים ומצאתי במרדכי ריש הקומץ דאם כתב ודיבק בג' מקומות דבק שלא יוכל להפרידה אח"כ דהוי כחק תוכות ואינו נראה אלא הוי כשאר טעות ויכול לתקן וראי' דאמרינן בהבונה דשקלי' לגגו של חית ועשאו שני זיינין חייב ומדבריו היינו חק תוכות וא"כ איך חשיב ליה כתב גבי שבת אלא נראה כיון שהוא מתעסק בהפרדת אותיות אינו חק תוכות עכ"ל ובעמוד ב' לסוף עמוד ג' כתב וז"ל ואם הודבקו ה' וקוף כרעייהו לגגיהן לא ידע ר' אם יוכל להפרידו בסכין ולעיל פי' דהוי כחק יריכות ושרי וכן מצאתי שחזר בו ר"נ ממה שפירש לעיל דהוי כחק תוכות ואומר ר"י שאם הדביק אות של שם יכול למחוק דאפילו אזהרה למוחק השם לא הוי דהא תיקון הוא עכ"ל והפוסקים הסכימו בדין אם נדבקו אותיות השם לגרר ולתקן כיון שהאות נכתב כתיקון אבל אם רגלי הה' והקוף נדבק בגג הוי הגרידה להפריד כחק תוכות והוצרכו למחוק כל הרגל ואם אירע כן בשם אם היה נראה כחית לכל אדם היה מותר למחוק כל הרגל דלא קדוש בקדושת השם כלל אלא עכשיו שקצת היה נראה להם כחית ולקצת לא היה נראה כחית אלא נגיעה בעלמא וזה הוא הספק שכתב רמ"א בסי' רע"ו ומכ"ת כתב שיש עוד ספק דילמא לא היה נגיעה כלל בדיו אלא בדבר אחר א"כ לדעתי הוא ספק ספיקא דילמא לא היה הנגיעה בדיו ואת"ל דהיה הנגיעה בדיו דילמא הלכתא כדעת המרדכי דזה לא חשיב כחק תוכות ואף שלא נכתב כתיקון מתחילה וראייתו גדולה מש"ס ערוך בפרק הבונה דמחקי' לגגו של חית ועשאוה שני זיינן דהוי תיקון ש"מ דלא הוי כחק תוכות ומצינו ס"ס כהאי גוונא בפוסקים גבי גלודה עי' בב"י ונהי דמחמרינן דאם נוגעת הרגל רק מעט לסלק היריעה מ"מ בנידון דידן דיש ספק אם היה הנגיעה כלל בדיו יש להקל ובפרט שהיה נראה לסלק שלש יריעות כמו שנזכר בסי' ר"פ ומה שהסופרים לא נהגו לסלק שלש יריעות